מי יודע מה זה ספקטרום פליטה?

מה קרה לעם היושב בציון, אם במרוצת השנים הצלחנו לתרום לרשימת חתני פרס נובל רק ארבעה-חמישה שמות, בעוד מספר היהודים ברשימה מגיע ל-127? ויש גם כאלה שמערערים היום, בימי הדמים של האינתיפאדה, על שני פרסי נובל לשלום שניתנו ליצחק רבין ז"ל ולשמעון פרס.

הסופר ש"י עגנון ומנחם בגין, שני ישראלים נוספים שזכו בפרס הנכסף, כבר אינם איתנו. ואילו פרופסור דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, לא מתגורר בישראל ב-16 השנים האחרונות. אז מה לעזאזל קרה כאן? האין אנחנו מעצמת היי-טק קטנה? האם לא הגיעה לכאן בעשור האחרון תגבורת של 14 אלף מדענים מחבר-המדינות? אבל יש כאלה, מתברר, שלא מתייאשים מהמצב ומקווים לשנותו בעתיד. וכך השנה, בפעם השישית ברציפות, ביום הולדתו של אלברט איינשטיין מתקיימת בישראל תחרות המדענים הצעירים.

התחרות, שמאחוריה עומדים מוזיאון המדע בירושלים, חברת אינטל ישראל ומשרד החינוך, שמה לה למטרה לעודד חשיבה יצירתית ומקורית בתחומי המדעים השונים והטכנולוגיה בקרב בני-נוער בישראל.

שלושת הזוכים במקומות הראשונים בתחרות הישראלית יקבלו מלגה ללימודים גבוהים מ"אינטל", הזוכה במקום הראשון ייצג את ישראל בתחרות העולמית של "אינטל אייסף", שתתקיים השנה בקליבלנד בארצות-הברית בהשתתפות כ-1,500 מדענים צעירים מיותר מ-40 מדינות.

כ-20 אחוז מהמתמודדים בתחרות הישראלית, ו-10 מבין 54 בני-הנוער שהעפילו לשלב-הגמר, הם עולים צעירים מחבר-המדינות. בעוד שעמיתיהם המדענים העולים המבוגרים נאבקים על מלגות, סובלים מהירידה בסטטוס בעולם המדעי ושולחים בייאוש למשרדי הממשלה השונים עשרות עמודים עם תקצירי עבודותיהם ברוסית, העולים הצעירים נכנסים ללא קושי למצעד המדעי של ישראל.

"בארץ לא מלמדים לחשוב"

בתחרות בשנה שעברה זכה בוריס פיגובסקי, עולה חדש מחבר-המדינות, שהגיע למקום הרביעי בתחרות העולמית וזכה בציון לשבח מאיגוד המתמטיקאים האמריקני, שגילה עניין רב בעבודתו. פיגובסקי הצליח להוכיח משפט מתמטי שלא הצליחו להוכיחו במשך מאות שנים. מבין עבודות העולים שמתחרות השבוע על הפרס היוקרתי, העבודה הכי מובנת לבריות היא המצאתם של ניקולאי גינזבורג ואלכסנדר סלזניוב, תלמידי י"ב מתיכון על"ה בהרצליה הלומדים במגמת פיזיקה, טכנולוגיה ומחשבים. שני החבר'ה האלה בנו מערכת סימון חדשה, שמאפשרת הדפסת צורות גרפיות על גבי תקליטורים. ובמלים פשוטות יותר, הודות להמצאתם, כל חובב מחשבים הצורב דיסקים במחשב הביתי, במקום לסמן במרקר שחור ומכוער את הדיסק יוכל מעתה לעצב אותו כמו במפעל באמצעות מדפסת פשוטה.

"כשנתקלנו בבעיה של סימון נורמלי של תקליטורים, חשבנו שהפתרון חייב להיות ממש פשוט", מסביר ניקולאי. "בבית-הספר עמדה בחדר טכנולוגיה מדפסת ישנה. לקחנו אותה, בנינו פלטפורמה הנכנסת לתוך המדפסת, והמדפסת פשוט מסמנת את הדיסק כמו בהדפסה רגילה. צריך רק להחליף דיו או לכסות את הדיסק בלכה מיוחדת".

עשיתם בעצם טובה למעתיקי הדיסקים הפיראטיים, שיוכלו מעתה להוציא תקליטורים בעיצוב איכותי?

"לא׃", צוחק ניקולאי. "אצל הפיראטים יש מכונות משוכללות. אנחנו חשבנו דווקא על משתמש המחשב הפרטי, שיוכל ליהנות מהדפסה איכותית על גבי תקליטורים. גינזבורג עלה לארץ מטגנרוג שברוסיה בשנת 1999. אמו רופאה, אביו מתכנת מחשבים. אחרי התיכון הוא רוצה ללמוד באוניברסיטה מחשבים או הנדסה מכנית. "אני רואה את העתיד שלי בתחום ההיי-טק", הוא אומר. "לישראל יש בעיה בהכשרת מומחים, כי למעשה מתחילים פה ללמוד כמו שצריך רק בכיתה ט'. ברוסיה מלמדים אותך לחשוב, ופה פשוט מכינים אותך למבחנים".

האתגר של גרישה : המוח

גרישה ספקטור (18) הלומד ביולוגיה, מחשבים ומתמטיקה בתיכון למדעים ואמנויות בירושלים, הכין לתחרות עבודה בחקר האשליה בצורה כמותית ואיכותית. למי שמתעקש להבין מה זה אומר הנה הפירוט: "מדובר באשליית שינוי הזווית והאפקטים של הקשר בתפיסה ראייתית". "נסה להסביר את עבודתך במלים יותר פשוטות", אני מבקשת ממנו. "נניח שיש שני קווים", הוא מנסה להסביר. "כשמשנים את הזוויות שלהם, את צבעם ואת צבע הרקע שלהם, לעתים הם נראים מקבילים. אם עושים ניסויים עם זוויות שונות של הקווים והצבע שלהם, ניתן להבין איך פועל אותו איזור במוח, שאחראי על אשליות ראייה מסוימות. ה מאוד מעניין, כי ככה אתה מגלה איך איזור מסוים במוח פועל, בלי להיכנס לראש עם אלקטרודות".

גרישה עלה לישראל בשנת 96' מ"אקדמגורודוק", עיר המדע ליד נובוסיבירסק. אביו ד"ר לפיזיקה שמלמד כיום בטכניון, אמו מורה ומתרגמת במקצועה. אך למרות הייחוס המשפחתי והעניין במדע, הוא עצמו בונה דווקא על קריירה ספורטיבית.

נוסף על הלימודים הוא מתאמן חמש פעמים בשבוע בקפיצה במוט. "עכשיו הפסקתי להתאמן קצת בגלל פציעה בגב", הוא אומר. "אבל זה הכיוון. אני רוצה להיות ספורטאי מצטיין".

לעומת גרישה, השלישייה מבאר-שבע שתכננה מערכת ניסוי לחקר ספקטרום פליטה, דווקא בונה על עתיד מזהיר במדע. שלושת החבר'ה האלה הם איליה אושרוב, רומן קרסנוביד, וואדים ציון, תלמידי י"ב במקיף "אמי"ת" בבאר-שבע. העבודה שלהם מבקשת להציג "מערכת ניסוי מתקדמת, שתאפשר חקר יעיל של תופעת הזהירה התרמית במוצקים".

"אי-אפשר לתרגם את זה לשפה אנושית יותר", צוחק אושרוב (18), שעלה לארץ ב-94' עם אמו הכנרית. אביו, שהיה רופא, נפטר ברוסיה. "יש בארץ אולי 100 אנשים שמתעסקים בנושא", הוא מסביר. "זה דורש הבנה עמוקה בפיזיקה. ברור שיש לנו קושי להסביר לרוב האנשים במה אנחנו משקיעים כל-כך הרבה זמן - יותר משנה - אבל זה נתן לנו הרבה מאוד. זה קשור ללימוד השפעת הקרינה על חומרים שונים. אם חושבים על יישום פרקטי, זה יכול לקדם רפואה, גיאולוגיה, דוזימטריה. הנושא הזה מעניין אותנו כך שלא עשינו את זה בשביל התחרות, אלא בשביל עצמנו". "זה עזר לנו להבין הרבה דברים, שנמשיך איתם בעתיד."

ומה תעשה בעתיד?

"אלך לאוניברסיטה לפני או אחרי הצבא. אלמד פיזיקה, מדעי -המחשב או הנדסה. דברים אחרים פשוט לא מעניינים אותי.

"דברים כמו מה?

"כמו ספרות, למשל".

ומה עם דיסקוטקים, בילויים?

"לא כל-כך הולך. יש לי תוכניות אחרות בחיים."

גם חברו רומן קרסנוביד (17), שעלה לישראל בשנת 99' מאוקראינה, רוצה להמשיך ללמוד כימיה או הנדסת חשמל ואלקטרוניקה. "בינתיים, בתחרות אני רוצה לייצג את בית-הספר שלי ברמה גבוהה", הוא אומר. "אני מקווה שגם נצליח לעניין יותר אנשים בתחום הטכנולוגיה המוכללת. התחלתי ללמוד את זה רק בישראל". אמו של רומן מתכנתת מחשבים, אביו ביולוג. את המוטיבציה והמשיכה למדעים הוא רכש מהבית.

יש לו גם כמה רעיונות לשיפור מערכת החינוך בישראל. "אני לא אוהב שכאן נותנים הרבה אפשרויות ללמוד, אבל אתה לא חייב לעשות את זה", הוא אומר. "חייבים להכריח אנשים קצת. ישראל היא מדינה מתקדמת מבחינה טכנולוגית, אבל בהחלט יש מקום לשיפורים".

מה באמת קרה למדענים העולים?

העלייה הגדולה מאז שנת 89' ועד היום הביאה לישראל כ-14 אלף מדענים עולים מחבר-המדינות. המאסה הזאת של ההון האנושי סיפקה מחד דימוי מעורר רחמים של פרופסור מטאטא רחובות, ומאידך מעין "גאווה סטטיסטית", שלא תורגמה בשנים הראשונות למשהו מעשי.

בתחילת שנות ה-90 הופעלה תוכנית מיוחדת לאיתור מדענים יהודים בעלי שם עולמי ברחבי רוסיה, בתקווה שיביאו לישראל את פרס הנובל המיוחל. לבסוף אותרו 24 מדענים כאלה, ו-16 מהם אף השתכנעו לעלות לארץ, לאחר שהובטחו להם מקום ללמד, מענקי מחקר ושאר התנאים בהתאם למעמדם. אך פרס נובל לא יצא גם מקבוצת המיוחסים הזאת.

"הדבר שהעולים מרוסיה הכי חזקים בו זה מתמטיקה, ואין פרס נובל למתמטיקה", מסביר עמרי אינגבר, מנהל המרכז לקליטה במדע. "ובאשר ל-14 אלף המדענים מדרגה שהיא לא בדיוק ברמת הנובל, ל-70 אחוז מהם מצאנו מקום תעסוקה. מחצית מאלה שנקלטו עובדים בתעשייה, והשאר במגזר הציבורי: בתי-חולים, מכללות, מלכ"רים. כמובן שיש הרבה מדענים שחשים כי חלה ירידה בסטטוס שלהם, אך זו הגדרה סובייקטיבית. אמנם רובם כבר לא חוקרים בכירים, כפי שהיו, אבל הם משתלבים בצוותי מחקר, ולא במעמד של עוזרי מחקר. למרות המצב הכלכלי הקשה, בשנה האחרונה הצלחנו למצוא עבודה ל-402 מדענים מתוך 409 שנרשמו לטיפול המשרד, כמעט 100 אחוז".