העבודה והחרדים: ברית היסטורית?

הכל כבר היה מוכן להפגנה הגדולה של יום ראשון. הפגנת ענק בהשתתפות יותר מ-40 ארגונים חברתיים, סיעות אופוזיציה, חברי כנסת חילונים, חרדים וערבים, אישי ציבור, ראשי רשויות מהימין ומהשמאל ומי לא – והכל מול משכן הכנסת בירושלים, בשעה שבמליאה מתנהלים הדיונים על התוכנית הכלכלית. וכל זה לא יקרה – כי אין שביתה.

שר האוצר, בנימין נתניהו, יכול להתרווח בסוף השבוע הזה בביתו, לנוח מהקרבות, להצית סיגר משובח ולחייך. נתניהו לא רק שהצליח להביא לביטול השביתה שתכננה ההסתדרות, הוא גם חיסל בהינף יד, בלי לשים לב כמעט, את ההזדמנות הראשונה של מפלגת העבודה מאז הבחירות להוביל אופוזיציה חברתית.

מזכ"ל העבודה, ח"כ אופיר פינס, יחד עם חברות הכנסת יולי תמיר וקולט אביטל, עמלו בשבועיים האחרונים בניסיון להקים את המטה החברתי-כלכלי. השבוע, בישיבה שנערכה בבית מפלגת העבודה בהשתתפות נציגי הגופים המעורבים במאבק, נראה היה כי האופוזיציה תצליח, לראשונה מאז הקמת הממשלה, לעשות שריר. הכל, כמעט, היה כבר מוכן, כולל סיסמה שהמציאו אנשי הפרסום - "משוגעים, רדו מהוולוו". אבל ההסכם של נתניהו ועמיר פרץ קילקל לעבודה את התוכניות.

מה שנותר כעת מההפגנה, שנדחתה למועד לא ברור, היא התמונה שבה נראים אנשי העבודה יושבים באולם בשכונת התקווה, כשלצידם אנשי ש"ס ויהדות התורה. השאלה ששואלים כעת את עצמם לא מעט בכירים בעבודה לנוכח שיתוף הפעולה הפורה עם המפלגות החרדיות בשבועות האחרונים בנושאים כלכליים וחברתיים, קשורה לעתיד. האם שיתוף הפעולה הנוכחי הוא סימן דרך לעתיד לבוא? האם הוא מסמל את חידוש הקשר הוותיק שבין העבודה למפלגות החרדיות? חוזרים ל'ברית ההיסטורית'?

גפני: הולכים לשיתוף פעולה

"אם נשכיל לבסס את הקשר אז יש לו עתיד", אומר חבר הכנסת משה גפני מיהדות התורה. "אני מרגיש שזה הולך לקראת שיתוף פעולה. ההנהגה הנוכחית של הליכוד הפכה להיות יותר גרועה משינוי. כל הצידוק האידיאולוגי שבגללו נאלצנו ללכת עם הליכוד בשנים האחרונות נעלם. הליכוד איבד, מבחינתנו, את הרלבנטיות שלו ברגע שהם הפכו לאנטי- דתיים".

ביהדות התורה עדיין מלקקים את פצעי סטירת הלחי המצלצלת שהנחית עליהם ראש הממשלה, אריאל שרון. במפלגה אומרים כי מבחינתם, שיתוף הפעולה עם הליכוד נגמר, והעבודה הוא הנכס האסטרטגי החדש-ישן שבו צריך להשקיע. את הפירות הפוליטיים הראשונים, מבטיחים ביהדות התורה, תראה העבודה בבחירות לרשויות המקומיות.

"ביהדות התורה יש החלטה אסטרטגית לשתף פעולה עם העבודה", מגלה גפני. "ראשי המפלגה והרבנים נתנו הוראה להעדיף את העבודה, ולא את הליכוד. הסטירה שקיבלנו מהליכוד אחרי הבחירות האחרונות עוד תילמד בבתי הספר לפוליטיקה. אנחנו לא נותנים את הלחי השניה. אני מקבל את הסטירה הזאת ברוח ספורטיבית, כי הליכוד שיחרר אותנו מהכבלים השקריים שקשרו אותנו אליהם".

אלא שעל אף דבריו של גפני, שכוללים גם ביטויים כמו, "מצאתי אוזן קשבת בעבודה" ו"בעבודה מילה היא מילה", הדרך עוד ארוכה. כדי שתהפוך העבודה ל"כשרה" מבחינת העולם החרדי, כדי שתשוב לשמש כפרטנר ראוי ולגיטימי גם בעיני הציבור החרדי הרחב, היא צריכה לעבור תהליכים ארוכים, אותם לא ברור אם תוכל או תרצה לעבור.

כך לדוגמה, מצפים החרדים ממפלגת העבודה להתמרכז ולהתמתן בנושאים המדיניים, להטות אוזן קשבת לדרישות שלהם בנושאי דת ומדינה, וכמובן, להבין את הצרכים התקציביים הייחודיים שלהם. "מבחינה מדינית", אומר גפני, "דגל התורה, שהיא חלק מיהדות התורה, היא מתונה יחסית. כך היא הייתה תמיד. אבל הקשר שנוצר בין הנושא הדתי לנושא המדיני, הפך את המצביעים לימניים, וחלקם הלכו והצביעו ליכוד. לפי מה שאני מרגיש, העניין הזה נגמר. תנסה לומר את המילה ליכוד ברחוב שלנו, ותראה איך אנשים יגיבו. מה שהיה רק לפני שלושה חודשים, השתנה".

ש"ס: רגע האמת מתקרב

ככל שהסיפור נוגע לעבודה וש"ס, הבעיה יותר מורכבת. נציגי ש"ס אומנם השתתפו בישיבות של מטה המאבק, ואף הבטיחו להשתתף בהפגנה ובמאבק הציבורי, אבל מיקומה של המפלגה על המפה הפוליטית נמצא הרבה יותר ימינה מאשר יהדות התורה.

גורמים בש"ס אומרים ל-ynet כי בפני המפלגה כמה אלטרנטיבות. אחת מהן היא שש"ס תמשוך לכיוון המרכז, צעד שייאפשר לה, שוב, להגשים את חלומו של הרב עובדיה יוסף להוות לשון מאזניים בכל קונסטלציה פוליטית. השנייה גורסת כי בנושא המדיני ש"ס דווקא תמשוך חזק ימינה כדי לאגף את הליכוד מימין, ולהציב את עצמה כאלטרנטיבה. במפלגה אומרים כי ההזדמנות הזו מתקרבת בצעדי ענק. "ברגע שראש הממשלה יקבל את מפת הדרכים והמשא ומתן עם הפלסטינים ייתחדש, הרי שמבחינת ש"ס זה יהיה רגע האמת", אומרים במפלגה. "אז אנחנו נעשה הכל כדי להלחם במהלך המדיני הזה, לפורר את הליכוד מבפנים, ולמשוך חזרה את המצביעים שלנו".

עם זאת, בש"ס מציינים כי בנושאים חברתיים, כל זמן שש"ס נמצאת באופוזיציה, ההליכה המשותפת עם העבודה ועם מרצ כדאית. "לכן", אומרים בש"ס, "כל זמן שזה נוגע לנושאים האלה, אנחנו נהיה שם".

מצנע והחרדים

יושב ראש מפלגת העבודה, עמרם מצנע, שנתן את ידו להקמת מטה המאבק החברתי-כלכלי שבראשו ח"כ פינס, לא ממהר להתייחס לנושא שיתוף הפעולה עם החרדים בפומבי. בשיחות סגורות, עם זאת, הוא מנתח את המצב ואת המציאות החדשה, ולא ממהר ליפול לתוך "מלכודת פתאים".

מצנע אומנם מרוצה מהנוכחות של נציגי המפלגות החרדיות במטה המאבק שהקימה העבודה, אך דעתו היא כי מדובר בשיתוף פעולה זמני, טקטי, שקשור אך ורק למאבק בתוכנית הכלכלית.

מצנע מוכן לדו-שיח עם המפלגות החרדיות, אבל דעתו אינה נוחה מהווטו המוחלט שהם מטילים על השירות הלאומי, למשל. הוא גם סולד מהכפייה דתית ומהחקיקה הדתית הנמרצת שהיתה בשנים האחרונות. מצנע רואה אפשרות לשיתוף פעולה, אבל בעיני רוחו, שיתוף הפעולה עם החרדים יכול להתקיים אם הם יקיימו את סוג ההסכמים שהיו בין מפלגת העבודה ההיסטורית בעבר עם המפלגות החרדיות.

לצידו של מצנע עומד גם חיים רמון, שחושב כי העבודה לא צריכה כלל להתרכז כעת במפלגות החרדיות. "התפקיד שלנו הוא לתקוף את שינוי", הוא אומר. "שם נמצאים הבוחרים שלנו. הרי הבוחרים של ש"ס לא יצביעו בעד מפלגת העבודה, וזה בזבוז זמן".

אבל בכירים אחרים במפלגת העבודה, בהם פרופ' יולי תמיר וח"כ יצחק הרצוג, הנחשב למבין גדול בעולם החרדי, דווקא מאמינים בשיתוף פעולה עתידי עם המפלגות החרדיות. "הדבר המעניין בכל הסיפור הזה הוא שמפלגת העבודה, דרך הדיאלוג הזה הופכת למפלגה קצת יותר מורכבת בסדר היום שלה", אומרת תמיר. "אני לא רוצה לבנות ברית חד משמעית עם החרדים, כך שלי ולהם תהיה מדיניות משותפת בכל דבר. אבל אם אני יכולה לבנות ברית אנושית נגד עוני של ילדים, נגד ניצול של חלשים – אני לא אירתע".

שינוי ומפד"ל: דיבורים לחוד, מציאות לחוד

לפני כארבעים יום נערכה בישראל אחת החתונות הפוליטיות המוזרות יותר שנראו כאן. אם לשפוט על פי הקולות הבוקעים מהדירה של בני הזוג בירושלים כיום, נדמה כי אהבה גדולה אין שם.

תוך ארבעים יום, הצליחו שינוי והמפד"ל להרעיף האחת על השניה הכל, חוץ מאהבה. מה לא היה שם? צרחות, גידופים, הקנטות, עקיצות, העלבות, העלבויות ואיומי נטישה למכביר. וזה, אחרי שליל הכלולות נראה כתחילתו של עידן חדש ביחסים שבין דתיים לחילוניים בישראל.

והסנדק, שעד היום נאלץ, כמה וכמה פעמים, לנהוג כגננת כדי להרגיע ולפייס את בני הזוג, יושב מידי שבוע בארוחה המשפחתית, מסתכל על שני העוללים האוחזים בשולחן העץ הארוך שבחדר ישיבות הממשלה, ומחייך. הוא שומע את הצעקות שמתגברות, אבל רואה את האצבעות המלבינות שאינן מרפות מהשולחן, ומחייך אפילו יותר. "ככה זה עם זוגות צעירים", אומר לעצמו אריאל שרון, ומסרב להתרגש מאיומי הנטישה בנוסח "תחזיקו אותי או שאני הולך" שמשמיעים באוזניו עמיתיו השרים מידי שני וחמישי. "לוקח להם זמן להתרגל לזוגיות".

ההימור המוצלח של שרון

ככל שעוברים הימים, מתברר עד כמה צדק ראש הממשלה כשבחר להרכיב את הקואליציה שלו, בניגוד לתחזיות ולפרשנויות, דווקא עם המפד"ל ועם שינוי. שרון, לוחם מנוסה, הפך את החולשות ואת נקודות התורפה של שתי שותפותיו לקואליציה לנקודות האחיזה והמשענת שלו. הוא קרא את המפה היטב, הבין את האינטרסים, ובחשבון פשוט של אחד ועוד אחד גילה כי איך שלא יסובב את זה, הרצון של שינוי והמפד"ל לשבת בממשלה, גדול משמעותית מהאינסטינקט (הגוסס) שלהן לעמוד על העקרונות ולפרוש כשמשהו לא תואם את הציפיות ואת ההבטחות לבוחרים.

שרון הבין גם כי ממשלה עם מפלגת העבודה בראשות עמרם מצנע, שבינתיים הוכיח נאמנות לעקרונות, תהיה הרבה פחות יציבה מאשר עם המפד"ל ושינוי, ולכן הלך על ההרכב הצפוי פחות, והמפתיע הרבה יותר. אז נכון, שמאז שהורכבה הממשלה הפכו המשברים והאיומים בפרישה לדברים שבשיגרה. אבל אסור לתת לכותרות שצצות חדשות לבקרים לבלבל. הפוליטיקאים הישראלים מדברים אומנם כל אחד בשפתו, אבל לכל אחת מהשפות יש קוד פיצוח משותף שעיקרו - כותרות לחוד, עקרונות לחוד ומציאות לחוד.

את הקונספציה הזאת היטיבו לבטא השבוע שני שרים: האחד, זבולון אורלב מהמפד"ל, והשני, יוסי פריצקי, משינוי. ראשון היה אורלב, בדברים שאמר ביום שני בערב, זמן קצר לאחר שהודיע כי סיעתו לא תתמוך בהצבעה בכנסת בתוכנית הכלכלית של שר האוצר נתניהו (איום שאם ייושם, פירושו התפטרות מהממשלה).

בראיון ל-ynet התייחס שר הרווחה למשברים שהיו בשבועות האחרונים עם שינוי ולאיומי הפרישה ששיגרה מפלגתו. "אף אחד מהמשברים לא היה שובר אותנו", הדגיש אורלב, "שינוי לא היו מצליחים לגרום לנו להרהורי פרישה. הם היו נשברים לפנינו". וגם המשבר האחרון שיצרה המפד"ל, בדמות האיום שלא לתמוך בממשלה בהצבעה על התוכנית הכלכלית, התפוגג לו לאחר ששר האוצר נתניהו הודיע כי הוא דוחה את ההצבעה עד לאחר חג הפסח. במפד"ל, כמובן, מרוצים, וטוענים כי האיום שלהם עשה את שלו. "לא היינו נשארים בממשלה שפוגעת בעולם התורה", אמרו שם, מתוך הנחה כי בימים הקרובים יתנהל משא ומתן בינם ובין ובין משרד האוצר שיביא להקטנת הקיצוץ בתקציב הישיבות.

בשעה שבמפד"ל טופחים לעצמם על השכם ומרוצים מהתוצאות שהם משיגים באמצעות איומי פרישה (המשך העסקת פקחי השבת, מינוי מנכ"ל למשרד הדתות וחוק החמץ), בשינוי מסתתרים מאחורי טענות של "אחריות לאומית" ו"כיבוד הסכמים" כשהם צריכים להסביר את ההצבעה בכנסת בעד הגדלת מספר ימי המילואים למשל.

"שאנחנו נצא? למה שנצא?", התרעם השבוע השר יוסי פריצקי, במשרדו המרווח בקומה השביעית של בניין 'שערי העיר' בירושלים. "לא רוצה. אם לא נגיע עם המפד"ל למה שסיכמנו, זה לא יילך. אם הם לא ייתאפסו, הם ייצטרכו ללכת". הם ייצטרכו, אומר פריצקי, ולא מזכיר ולו במילה אחת את מפלגתו שלו ואת עקרונותיה, שלפי שעה נרמסים תחת מטח איומי הפרישה של המפד"ל או המשמעת הקואליציונית המחייבת את כל חברי סיעת שינוי להצביע עם הקואליציה. "אנחנו את ההסכמים שעליהם חתמנו – נכבד", מסביר פריצקי. "גם אם זה לא טוב לנו. זאת המחוייבות שלנו".