המצוד אחר יורש המיליונים

לקבוצת ציידי הגולגלות האמריקנים בראשות דוויין (דוג) צ'אפמן לא היה כל ספק. "זה הוא", לחש צ'אפמן לשני בניו, והניד בראשו לעבר האיש שיצא זה עתה ממועדון הלילה, באיזור חיי הלילה של עיר הקיט המכסיקנית פוארטו ואיירטה, והלך לעבר מכונית הפולקסווגן ג'טה שלו. השעה היתה 5 לפנות בוקר, יום רביעי.

התיגרה היתה בלתי נמנעת. צ'אפמן ובניו השתמשו בגז מדמיע, השתלטו בכוח על האיש, חבטו בו, כבלו אותו באזיקים וגררו אותו למכונית המסחרית שלהם. האיש ניסה להתנגד – לשווא. שתי המכוניות של ציידי הגולגלות, ביניהם גם שני צלמי וידאו שצילמו את ההשתלטות על האיש, פתחו בנסיעה מהירה צפונה, עם החטוף, לכיוון הגבול האמריקני. אבל שני כלי הרכב לא הרחיקו לנסוע. תגרות ברחוב אינן תופעה יוצאת-דופן בערי מכסיקו, אבל המהומה ליד מועדון הלילה היתה כה גדולה, עד שעדי ראייה לתיגרה מיהרו לדווח למשטרה המכסיקנית. זו עצרה את שתי המכוניות כעבור זמן קצר.

בתחנת המשטרה אמר צ'אפמן לשוטרים המכסיקנים, כי האיש העומד מולם, זה שאותו ניסה לחטוף, הוא אחד האנשים היותר מבוקשים על-ידי האפ.בי.איי בארצות-הברית: אנדרו לוסטר בן ה- 39, היורש של אימפריית הקוסמטיקה "מקס פקטור" ונינו של מייסד האימפריה. בחודש ינואר הוא ניצל שחרור בערבות ונעלם מקליפורניה במהלך משפט מתוקשר נגדו, על סימום ואינוס של שלוש נשים שעמן יצא. במהלך המשפט התגלה, כי נהג לצלם בווידאו את מעשי האונס שביצע בקורבנותיו. לאחר שנעלם נמשך משפטו של לוסטר שלא בפניו, והוא נידון ל- 124 שנות מאסר.

השוטרים המכסיקנים, ששמעו כבר סיפורים למכביר מעצירים שונים, הזעיקו סוכנים של האפ.בי.איי כדי לבדוק את אמיתות הסיפור. הסוכנים, שהגיעו לפוארטו ואיירטה בתוך כמה שעות, לא היו צריכים להתאמץ כדי לזהות את הפושע הנמלט. "כן, אני אנדרו לוסטר", אמר להם כאשר פתחו את דלת תאו בתחנת המשטרה.

ביום חמישי בצהריים, בתום הליך הסגרה קצר, כבר נחת לוסטר בשדה-התעופה של לוס-אנג'לס, בליווי צמוד של הפדראלים, שמסרו אותו לידי סגני השריף של מחוז ונטורה. לוסטר נכלא והחל לרצות את עונש המאסר הארוך שנגזר עליו.

הלוכד הושלך לכלא

דוג צ'אפמן, שני בניו, צייד גולגלות נוסף שהיה איתם ושני צלמי הווידאו הושלכו גם הם לכלא המכסיקני. "למר צ'אפמן לא היתה שום סמכות משפטית במכסיקו", אמרה מרתה לארה, הקונסולית הכללית של מכסיקו בלוס-אנג'לס. "מכסיקו לא תסבול פעילות של ציידי גולגלות בשטחה. מר צ'אפמן עלול להיות מואשם בחטיפה".

צ'אפמן הפך לצייד גולגלות לאחר שהשתחרר מהכלא בעצמו. את הטיפ על מקום הימצאו של אנדרו לוסטר קיבל מזוג אמריקני, שחזרו מפוארטו ואיירטה והתיידדו שם עם העבריין הנמלט. כאשר בילו בני הזוג עם לוסטר בעיר הנופש המכסיקנית, הם לא ידעו, כמובן, כי מדובר באחד הנמלטים היותר מדוברים באמריקה. לפני כשבוע חזרו לארצות-הברית וצפו בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית America's most wanted, שבה מציגים לציבור את סיפורי הפשעים של עבריינים שונים ומבקשים את עזרתו בלכידתם. למרות שאנדרו לוסטר גידל זקן תיש וצבע את שערותיו לשחור כהה, לא התקשו בני הזוג לזהות את הידיד מפוארטו ואיירטה, כאשר תמונתו הוצגה על מסך הטלוויזיה.

בני הזוג ההמומים הרימו את שפופרת הטלפון וערכו שתי שיחות. האחת – למשרד האפ.בי.איי בסיאטל, מקום מגוריהם, השני – למשרדיו בהונולולו של צייד הגולגלות צ'אפמן. צ'אפמן ביקש מהם לשלוח לו בדואר האלקטרוני צילום שלהם עם לוסטר. לאחר שקיבל אותו, הזעיק את הצוות שלו והמריא למכסיקו. צ'אפמן, מתברר, הקדים את האפ.בי.איי והגיע ראשון אל לוסטר.

בת' סמית, חברתו לחיים ושותפתו של צ'אפמן, אמרה מהמטה שלהם בהונולולו: "זה היה מצוד ארוך מאוד, שהתחיל עוד בינואר". היא ניסתה להפחית מחומרת המעצר של שותפה ואמרה כי מדובר ב"הליך שגרתי של המשטרה המכסיקנית, הנוהגת לחקור ציידי גולגלות אחרי 'ציד' מוצלח". יש להניח, כי בלחץ האמריקנים הם אכן ישוחררו במהירות, בעיקר אחרי שיילקח בחשבון מי היה הנחטף ומה היתה מטרת החטיפה – הסגרתו של לוסטר לידי השלטונות האמריקניים.

צ'אפמן, המכנה את עצמו "צייד הגולגלות הטוב בעולם", הצטרף למצוד אחר לוסטר בתקווה לקבל 150 אלף דולר – שהם, כמקובל, 15 אחוז מסכום הערבות של מיליון הדולר, שהוטל על העבריין הנמלט. אבל מדובר בנוהג בלבד, ובשלב זה מובטחים לו, כאשר יחזור לקליפורניה, 10,000 דולר בלבד, פרס שקבע האפ.בי.איי למי שיביא לתפיסתו של לוסטר.

מסעות סקס מצולמים

לוסטר הוא נינו של מקס פקטור, האיש שייסד בתחילת שנות ה- 20 את אימפריית תכשיטי האיפור והקוסמטיקה, ובתחילת דרכו סיפק את תכשיריו לתעשיית הקולנוע המתפתחת. לוסטר חי מקרן של 20 מיליון דולר על שמו, שנשאה ריבית, ומהשקעות שונות. הוא התגורר בחווילה מפוארת על חוף הים, כ- 70 ק"מ צפונית מערבית ללוס-אנג'לס, ואהב את החיים הטובים: ים, מסיבות ונשים.

ב- 3 בינואר יצא אנדרו לוסטר עם הכלב שלו לטיול קצר – ונעלם. הוא היה אז משוחרר בערבות של מיליון דולר, בעיצומו של משפט סנסציוני נגדו במחוז ונטורה שבקליפורניה. בכתב אישום חריף, שכלל 86 סעיפים, האשימו אותו השלטונות באונס של שלוש נשים, שעמן קבע פגישות חברתיות, סימומן לפני האונס, מעשי סדום ואחזקת נשק ללא רשיון.

לוסטר הכניס סם לכוסות השתייה של קורבנותיו, וכאשר שכבו מעולפות – אנס אותן. הוא צילם את מעשי הפשע שלו וכינה את הקלטות בשמות שונים, כמו "בובות וגלים". השוטרים מצאו את הקלטות האלה בחווילה שלו, בחיפוש שערכו שם לפני שלוש שנים, אחרי שסטודנטית בת 21 התלוננה כי תקף אותה. באחד הסרטים, שהוצג בבית-המשפט במהלך משפטו, הוא נשמע אומר במהלך האונס: "זה מה שאני אוהב בחדר שלי, נערה יפה חסרת הכרה".

רוג'ר דיאמונד, עורך-הדין של לוסטר, טען בבית-המשפט כי מסעות הסקס המצולמים נערכו בהסכמת הצעירות. הסניגור טען, כי לוסטר והנשים לקחו סמים ביחד וכל שלוש הנשים הסכימו לשתף פעולה והתחזו לחסרות הכרה, כחלק מעלילת סרט פורנוגרפי שהפיק לוסטר.

ב- 21 בינואר, פחות משלושה שבועות לאחר שנעלם, הרשיע חבר המושבעים את לוסטר שלא בפניו. עורכי-דינו הגישו ערעור על ההרשעה והעונש הכבד שספג, אך בית-משפט לערעורים דחה את הערעור וטען כי לוסטר איבד את זכות הערעור שלו ברגע שנמלט מהחוק, שעה שהיה משוחרר בערבות.

משנים את סוף הסרט

את הימים האחרונים של החופש שלו העביר לוסטר – פריק של ים וספורט ימי – בגלישת גלים בחוף של פוארטו ואיירטה ובבילויים באיזור חיי הלילה של העיר. הוא התגורר במלון זול של 35 דולר ללילה, צמוד לבית המשפט והמשטרה המקומית מצידו האחד, ולמחנה צבאי מצידו השני. "הוא נראה מכסיקני לכל דבר", סיפר מנהל המלון, אוסקר לופז, "הוא דיבר ספרדית שוטפת".

סבסטיאן זאבאלה, דובר משטרת פוארטו ואיירטה, אמר כי לוסטר היה "שקט ושלו מאוד", מרגע שנלכד ועד שהוסגר לידי האמריקנים. כאשר נתפס היתה בכיסיו תעודה מזהה על-שם דייויד קאררה, והוא ניסה תחילה לרמות את השוטרים המכסיקנים, כאשר טען בתוקף כי זה שמו. אבל אחרי שהגיעו סוכני האפ.בי.איי הוא נראה משלים עם גורלו.

הידיעות על לכידתו של לוסטר במכסיקו הגיעו לצוות האמריקני המצלם סרט על אודותיו שעה שהיה בטורונטו, קנדה. על-פי התכנון נועד הסרט לשידור ב- 11 באוגוסט. עתה ייתכן כי השידור יידחה. הסיום המקורי של הסרט סיפר לצופים, כי לוסטר הוא עדיין עבריין נמלט וקרא להם לסייע בלכידתו. עתה התבקשו התסריטאי והבמאי לשנות את הסוף.