ברלוסקוני הפך לנשיא האיחוד - האירופים מזועזעים

אירוע שמתרחש מדי ששה חודשים בקביעות, אינו זוכה בדרך כלל בכותרות גדולות בעיתונות האירופית. אולם לא כך הפעם. איטליה מקבלת לידיה היום (יום ג') את תפקיד הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, ועיתוני היבשת יוצאים מגדרם.

"אירופה מתאחדת בבוז עם עלייתו של ברלוסקוני לכס האירופי", כתב אתמול העיתון "אינדיפנדנט" הבריטי. "הסנדק - עכשיו מציג באירופה כולה", נכתב על עמוד השער של "דר שפיגל" הגרמני.

חצי הארס התקשורתיים מופנים כולם לעבר ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, שיעמוד מעכשיו בראש הגוף הכלכלי והפוליטי השני בגודלו בעולם. הסיבה: ראשי האיחוד, שנאבק בחירוף נפש על תדמיתו הדמוקרטית, מודאגים מהאפשרות שמעל מנהיגה של אירופה המאוחדת ירחף ענן של פרשיות שחיתות, ומכך שהאיש אילץ לכאורה את הפרלמנט שלו לחוקק חוק חסינות שיחלץ אותו מתסבוכות משפטיות למשך תקופת כהונתו.

"הוא מתנהג כאילו הוא מעל לחוק"

חוק החסינות עבר אתמול בדיוק בזמן מבחינתו של ברלוסקוני - כעת לא יוכלו רשויות המשפט האיטלקיות להטריד אותו בגין פרשיית השוחד שבה הואשם. אם כי השופטים שדנים בעניינו במילאנו פנו לבית המשפט העליון בדרישה לבדוק האם החוק החדש אינו עומד בסתירה לחוקה האיטלקית, והאם יש אפשרות למוטט את חומת ההגנה המשפטית שבנה לעצמו ולארבעה בכירי ממשל נוספים.

אולם חוק החסינות לבדו אינו הדאגה היחידה של ראשי האיחוד. הם מודאגים גם שתדמיתו של ברלוסקוני כאיש עשיר, שאינו מהסס לנצל את הונו כדי לכפות את רצונו, תשליך על תדמיתה של אירופה כולה. עיקר חששם הוא על רקע האשמות שהוטחו בו לא אחת נוכח נטייתו להשתמש בשש תחנות הטלוויזיה שברשותו כדי לשלוט על השיח הציבורי ודעת הקהל באיטליה. פעמיים השנה כבר שבתו עיתוני איטליה במחאה על "אחיזת החנק" של ברלוסקוני בחופש הביטוי במדינה.

"החוק הזה מעורר שאלות נוקבות על צדק ודמוקרטיה, כשפוליטיקאי אירופי מתנהג כאילו הוא מעל לחוק", אמר לרשת BBC יאן זיילונקה, חוקר במכון של האוניברסיטה האירופית בפירנצה. פרופ' זיילונקה הדגיש שנוכח הדרישות הגבוהות שהופנו כלפי המדינות המועמדות להצטרף לאיחוד ב-2004, חוק החסינות הוא בגדר מוסר כפול. "כיצד אפשר לדרוש ממדינות אלה לבצע רפורמות משפטיות או לשמר את חופש העיתונות, בעוד מר ברלוסקוני נוהג כך במערכת המשפט שלו ובחופש הביטוי במדינתו", אמר פרופ' זיילונקה.

מעדיף את ארה"ב וישראל על פני צרפת וגרמניה

ועוד חששות: ראשי האיחוד ורוב מנהיגי אירופה אינם רואים בברלוסקוני שותף לדרך. הם נחרדו לשמוע אותו מדבר על צירופן של ישראל ורוסיה לאיחוד, הם ראו אותו מצדד בנשיא ג'ורג' בוש בסוגיית היציאה למלחמה בעיראק והם מודעים היטב לחיבה הגדולה שהוא רוחש לדוד סם, הגוברת בוודאי על חיבתו לשיראק או שרודר.

גם בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני הם חוששים שהוא יוביל מדיניות אירופית שהם אינם שותפים לה. דוגמה טובה לכך ניתנה בעת ביקורו האחרון בישראל, לפני מספר שבועות, עת נמנע מלבקר את ערפאת – מחווה ברורה כלפי ישראל וארה"ב והתרסה בוטה כלפי צרפת וגרמניה.

היריב הוותיק מחכה בנציבות האירופית

ויש עוד עניין אחד קטן: שותפו של ברלוסקוני לניהול האיחוד יהיה לא אחר מאשר יריבו המושבע, ראש ממשלת איטליה לשעבר, רומנו פרודי, שמכהן כיום כנשיא הנציבות האירופית. הצצה לתהום האיבה הפעורה בין השניים ניתנה בחודש שעבר על רקע משפטו של ברלוסקוני, בטרם הוענקה לו החסינות.

ברלוסקוני ניצל את הופעתו בבית המשפט ומעל דוכן העדים תקף את פרודי. הוא האשים אותו שמכר בשנות ה-80, כשכיהן כראש ממשלה, חברת מזון בבעלות ממשלתית במחיר נמוך מאוד, כ"מתנה" שנועדה לרכוש את אמונו של שותף פוליטי.

פרודי לא נשאר חייב. הוא תקף את ברלוסקוני על הניצול של הטלוויזיה הציבורית באיטליה למטרותיו "באופן שאין לו תקדים". הפעם הוא לא היה בוטה כפי שהיה במערכת הבחירות של שנת 1996; אז הוא צוטט כשהוא משווה את יריבו לשר התעמולה הנאצי יוזף גבלס.

פרודי, איש אקדמיה מנומס ורציני, הוא היפוכו הגמור של ברלוסקוני היהיר, הקולני והראוותן. הוא נחשב לדעת פרשנים רבים לאיש היחיד שיש בכוחו לרשת את ברלוסקוני כמנהיגה של איטליה. עם זאת, מומחים סבורים שהשניים לא ייתנו ליריבות ביניהם לפגוע בתפקידיהם הנוכחיים בראשות האיחוד, בעיקר כאשר על הכף מונחים נושאים חשובים כגון החוקה האירופית החדשה וההכנות להרחבת האיחוד. "זה יהיה טיפשי אם הם יהרסו את הכהונה בהתנצחויות", אמר אטורה גרקו, סגן מנהל המכון האיטלקי ליחסים בינלאומיים, "הם רוצים כהונה יציבה ופוריה, שתשליך על האיחוד, על איטליה ועליהם".

גם ברלוסקוני חושש

החששות אינם נחלתם הבלעדית של ראשי האיחוד. ברלוסקוני עצמו חושש מנפילת ממשלתו. הרעה עלולה להיפתח עליו מכיוון הליגה הצפונית, המפלגה הימנית-קיצונית שחברה בקואליציה שלו. מנהיגה, אומברטו בוסי, איים לאחרונה לפרוש ולהפיל את הממשלה אם זו לא תפעל על פי דרישתו לחוקק חוקים נגד התגברות ההגירה לאיטליה. פרשנים סבורים שבוסי, מתנגד נחרץ לחזון אירופה המאוחדת, לא יירתע מלעשות לברלוסקוני מה שכבר עשה בעבר, בשנת 1994.

אולם גם אם ממשלתו של ברלוסקוני תשרוד, הוא יכול להיות בטוח שצפויה לו חזית צפונית מרובת מבוכות. גם כשיהיה מנהיגה של אירופה כולה הוא צפוי למטח של התבטאויות חריפות מצידו של בוסי נגד השמאל, נגד מהגרים, נגד הומוסקסואלים וכנראה גם נגד האיחוד האירופי עצמו.