לא בלי כלבתי

דמעות זלגו אתמול (יום א') מעיניה של ברברה קוזירה, עובדת זרה שגורשה לפולין – אך היו אלה דמעות של התרגשות ואושר יחסי: ברברה לא הופרדה מכלבתה האהובה טינה. כך מפרסם הבוקר "ידיעות אחרונות". 

לפני כשבוע פשטו שוטרי משטרת ההגירה על בית באיזור תל אביב. לאחר שניפצו את החלון, הם עצרו זוג עובדים זרים מפולין, השוהים בארץ כבר 13 שנה. הגבר הועבר למעצר בכלא נצרת וגורש, אולם האישה, ברברה, סירבה לעזוב את הארץ ללא טינה, שאותה מצאה נטושה לפני כשלוש שנים ומאז היא מגדלת אותה. ברברה אף איימה להתאבד אם לא יתאפשר לה לקחת איתה את טינה לפולין.

היא נכאלה בכלא מיכל בחדרה, ומשם התקשרה לד"ר זאב שיינר, מנהל המרכז הרפואי לחיות ברמת גן. הוא עירב את עמותת "אס או אס" לחיות כדי שתדאג לרכוש כלוב, כרטיס טיסה ואישור יציאה לכלבה.

מיקי כספי, חברת ועד המתנדבת בעמותה, מיהרה לבית שבו התגוררו זוג הפולנים ואספה לביתה את טינה, מגזע פינצ'ר מעורב. היא השיגה את האישורים המתאימים ושילמה 75 דולר כדי לאפשר לברברה לקחת איתה את טינה. אתמול נלקחה ברברה לנמל התעופה. דקות ספורות לפני שעלתה למטוס הובאה אליה טינה, והשתיים יצאו יחד לפולין.

"הייתי מבוהלת. פחדתי שהכלבה שלי תיזרק לרחוב" - אמרה ברברה. "לא הייתי יכולה לחיות בלעדיה. בכלא עודדו אותי השוטרים ואמרו לי שהכל יסתדר לבסוף, ובזכות 'אס או אס ' קיבלתי את טינה בחזרה. אני מאוד אוהבת את ישראל ורוצה להמשיך לחיות פה, אבל אין לי אישורים מתאימים, ואני לא יכולה לחיות בפחד. אחרי שהחזירו לי את טניה, אני חוזרת רגועה לפולין".

הקשר בינה לבין ד"ר שיינר נוצר בעיקר בגלל היותו דובר פולנית. הוא נמצא בקשר עם עשרות עובדים פולנים העובדים באיזור גוש דן עם קשישים, רובם ניצולי שואה, הנזקקים לדוברי פולנית.

ד"ר שיינר: "כולם באים לטפל בכלבים שהם מגדלים בישראל, מחשש שמא יגרשו אותם והכלבים ייזרקו לרחוב. אנחנו נתקלים מדי יום במקרים קשים, שבהם אנשים מגורשים מהארץ לארצות מוצאם, וכלבי המחמד שלהם נזרקים לרחוב. כואב הלב".