שלום אני נוסעת

כמה ימים לפני שהיא מתעופפת מכאן לניו יורק לזמן בלתי מוגבל, אלונה טל, 20, מנהלת לוח זמנים צפוף. אחרי צילומים שעשתה בבוקר לסידרה "הפיג'מות" בערוץ הילדים, פגישות עבודה וחידוש שורשי השיער אצל הספר, אנחנו נפגשות בסוף היום בבית קפה תל אביבי. אף על פי שהיא מגיעה אחרי יום עמוס, היא משתדלת לשדר מראה שליו ונינוח, שנמהל בחיוך גדול ברגע שבו אנחנו מתחילות לדבר על ניו יורק.

"יצא לי לבקר שם כמה פעמים וכבר מהפעם הראשונה התאהבתי", היא אומרת. "אני מתחברת לאנרגיות של העיר. בתור ילדה חלמתי לטוס לשם ועשיתי את זה לראשונה בטיול בת מצווה עם אמא שלי. ישר התחברתי לשפה ולסביבה כאילו נולדתי שם. אני יוצאת למועדונים, יש לי שם חברים, חוץ מזה אחותי הגדולה גרה בניו יורק כבר כמה שנים, כך שאני לא לבד". בעיקרון, היא מתכוונת להמשיך לאל.איי בשאיפה לנסות להשתלב בתעשייה. "יש אנשים בגילי שמחפשים להיזרק בהודו, לעשות טיול של ניקוי ראש. אני לא צריכה את זה כרגע, כי אני יודעת מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי. אני רוצה ליצור ולהתפרנס מזה בכבוד".

ומה עם הארץ? את הרי כאן רק בתחילת הדרך.

"הייתי רוצה לראות איך זה ממקום אחר. ניסיתי כאן דברים. שיחקתי ב'צימרים', השתתפתי בסרט 'להיות כוכב', אני יוצאת להופעות עם סאבלימינל, טעמתי משחק, טעמתי שירה, אבל אני לא רוצה להיות שבעה מעבודה ומהחיים כאן. דווקא עכשיו אני מרגישה שאני צריכה את החוויה הלימודית הזאת של להיות במקום אחר. אני רוצה לחוות דברים, בוער לי, יש לי את התאווה והאמביציה לעשות את זה. אני יכולה ללמוד ולספוג, אז מבחינתי עכשיו זה הזמן לנסוע".

ומה עם להכות בברזל בעודו חם ולהתפתח כאן?

"יש פיתויים ויש אופציות שאם אני אבחר בהן, אני עלולה לא לנסוע. אבל דווקא בגלל זה יש לי עוד יותר ביטחון לעזוב".

את יודעת מה את רוצה לעשות שם?

"אני הולכת לזרום עם זה, לגעת בכל תחום - שירה, דוגמנות או משחק. יש לי כוונות ללמוד ולהתפתח. כולם רוצים לתת לי ביד שלט של 'אני רוצה לכבוש את העולם'. אין לי מושג אם אני 'הדבר הבא' ואם זה מה שיקרה, כי אני לא רואה את עצמי כך, אבל אני נוסעת".

ולמרות הסקפטיות שהיא מנסה לשדר, דברים דווקא קורים אצלה. כך, למשל, בביקורה האחרון אצל אחותה ליאן, המתגוררת שם 7 שנים, הכיר לה סאבלימינל את יוצר ההיפ הופ ווייקליף ז'אן. הוא הזמין אותה לאולפנים שלו ושיתף אותה באחד משיריו כזמרת ליווי. "דיברנו קצת, וישר היה קליק בינינו. גילינו שיש לנו הרבה דברים משותפים. נשארנו בקשר, ואחרי שבועיים הוא הזמין אותי אליו לאולפן והקליט איתי שיר. אני לא יודעת מה יהיה עם השיר, אבל בשבילי זו היתה חוויה. אם הוא ירצה לעבוד איתי שם, מאוד אשמח, זה יהיה כבוד גדול בשבילי".

החזות המתקתקה שלה יכולה אולי להטעות קצת, אבל מתברר כי למרות גילה הצעיר טל היא בחורה אסרטיבית שיודעת מה היא רוצה. היא מתנסחת בדיפלומטיות על גבול הפילוסופיות, אך את הדברים החשובים מבחינתה היא לא מהססת לומר. "אנשים רואים אותי כילדה החמודה והקופצנית, אבל חשוב לי שיראו אותי גם כשחקנית, כזו שיכולה להתאים את עצמה לכל תפקיד. אין לי בעיה להשתנות, וממש לא הייתי רוצה שיתייקו אותי רק לתפקיד מסוים".

איזה תפקיד היית רוצה לעשות?

"משהו ביזארי. אני אוהבת אתגרים. למשל, בסרט 'מונסטר' השחקנית שרליז תרון משחקת לסבית שהפכה לרוצחת סידרתית. היא נראית שם עם פנים מעוותות, שיער מוזר ומראה מפחיד. אף שבמציאות מדובר בשחקנית יפה מאוד, היא הלכה עם התפקיד עד הסוף והשתנתה".

היא נולדה וגדלה בהרצליה פיתוח. כשהיתה בת 9, הוריה התגרשו ואבא שלה נישא שנית. יש לה שתי אחיות גדולות ועוד שתי אחיות קטנות מנישואיו השניים של אביה. "אנחנו תא משפחתי הדוק", היא אומרת. כשהיתה בת 14 נסעה עם אמה ושתי אחיותיה למסע רוחני בהודו. "מהרגע שנסעתי לשם, ידעתי שאני עוברת משהו שלא יישכח וישאיר אצלי חותם. ואכן, למדתי המון. יש לך שם הרבה זמן לחשוב, שם גיליתי שאני אוהבת ליצור, להיות עסוקה ולהיות פורייה. חוויתי את הצד הפנימי שבי".

מה למדת על עצמך?

"ממחשבה שאני יודעת הכל, הגעתי לידיעה שאני לא יודעת מספיק ואולי טוב שכך".

בהודו, לדבריה, היא לקחה על עצמה את האחריות לתיכנון מהלך השנים הקרובות. "נסענו אחרי שהתקבלתי ל'תלמה ילין', ושם סידרתי לי את החיים, שמתי לי מטרות שעד היום השגתי. עברתי בהצלחה את התיכון, סיימתי עם ממוצע גבוה, חקרתי את עצמי במסגרת הלימודים וגיליתי תחומי עניין שאני רוצה להתפתח בהם".

כשהיא נזכרת בתקופת התיכון, עיניה בורקות. "זו היתה התקופה הכי יפה עבורי. כשהייתי קטנה היו לי הרבה משברים חברתיים, לא היו לי חברים וזה כאב לי. לא הייתי ילדה מקובלת, וילדים אוהבים להציק למישהו שהוא שונה או אחר. רציתי תשומת לב אבל לא הבינו אותי, ראו בי משהו מוזר". ביום שהיא נכנסה ל"תלמה ילין", הכל התהפך מקצה לקצה. "סוף סוף פגשתי אנשים שדומים לי: אנשים פתוחים, אמביציוזים ומאוד שאפתנים שרצו במה ורצו להצליח. הם קיבלו אותי באהבה, ועד היום אני בקשר עם החברים מהתיכון. אני מאושרת שיצא לי לפגוש אותם. קיבלתי משמעת, עבודה וסיפוק, לא ידעתי עד כמה אני מוכנה להשקיע מעצמי כשאני אוהבת משהו. שם גדלתי מבחינת היכולות שלי, פרחתי בכל המובנים. רציתי למצוא אהבה ושיהיה לי חבר רציני, וזה קרה. הביטחון העצמי שלי התחזק והרגשתי טוב עם עצמי. אחר כך חשבתי ללכת ללהקה או לתיאטרון צה"ל, וגם זה התממש. רציתי לבנות לעצמי שם בארץ, ולשמחתי, התאפשר לי להיות גם שחקנית וגם זמרת. גיליתי את הצד הקומי שלי ב'הפיג'מות' בזכות אילן רוזנפלד, קובי פרג' ועודד פז".

תמיד רצית לשחק?

"ידעתי שאני רוצה, אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה, עד שאחותי המליצה לי על 'תלמה ילין'".

נראה שאת מאוד קשורה לאחיות שלך.

"אני לומדת מהחיים שלהן, צופה בהן מהצד. גם אמא שלי וגם הן מאוד מעורבות בחיי. אני בת זקונים וזה כיף. אני משתפת אותן בהכל ומתייעצת איתן. אני יודעת שלהן אין שום אינטרס, כל מה שהן אומרות זה תמיד לטובתי".

ואין קנאה בין בנות?

"לא אצלנו. גרתי כמעט שלושה חודשים אצל אחותי בניו יורק. היינו אחת בתוך התחת של השנייה מהבוקר עד הערב ולא רבנו אפילו פעם אחת. אנחנו מאוד רגישות אחת לשנייה כי אנחנו דומות".

חוץ ממשחק ומוסיקה, גם ריקוד מדבר אליה. תנו לה רק מקצב היפ הופ - ותראו איך היא מנענעת את הגוף. "במשחק אני יותר משופשפת", היא אומרת, "לא למדתי לשיר או לרקוד, אבל אין לי בעיה להתחבר לזה. אני מאוד אוהבת מוסיקה אורבאנית, עם נשמה. זה משהו שאהבתי כבר מגיל צעיר, אולי בזכות אבא שלי שהכיר לי סוגים שונים של מוסיקה. את הריקוד אני מניחה שירשתי מאמא שלי, שאוהבת לרקוד ובטח רקדה גם כשהייתי אצלה בבטן. בכלל, יצירה עושה לי טוב, זה ממלא אותי ואני מתכוונת ללכת עם זה לאן שזה יוביל".

איפה את רואה את עצמך בעוד כמה שנים?

"לא יודעת מה בדיוק אעשה, אבל אני מקווה להיות מסופקת. הכי חשוב להיות שמחה ומאושרת".

ומה עושה אותך הכי מאושרת?

"לדעת שניסיתי, למרות הפחדים, לדעת שלא ויתרתי והלכתי עם עצמי עד הסוף".

הפעם הראשונה

בספטמבר 2002 זכתה אלונה טל לראיון עיתונאי ראשון ב"פנאי פלוס", לאחר שהשתתפה בקלטת לילדים "פים פם פה בארמון הקסמים" לצד סופי צדקה. "הקלטת התאימה לי מבחינת בניית הקריירה ולוח הזמנים", אמרה אז. "אני לא רוצה להתקבע בתחום אחד במשחק". אמרה ועשתה.