את ביבי אנחנו מביסים
מצב רוח טוב בלשכת ראש הממשלה בסוף השבוע שבו הפך אריאל שרון לראש ממשלת המיעוט. בלשכה טוענים כי מצבו של שרון יציב, וכי אם לא תצטרף מפלגת העבודה - הוא אינו חושש ללכת לבחירות, אפילו אם ינסה בנימין נתניהו לשים לו רגל. ובינתיים בעבודה, אפילו אלו שהתנגדו לכניסה לממשלה מתחילים לדבר אחרת: למשל עמרם מצנע, מי שהיה עד לפני שתי דקות המועמד לראשות הממשלה
עכשיו, אומרים אנשיו של ראש הממשלה, כשתוכנית ההתנתקות עברה בממשלה ברוב גדול, ושרי ליכוד בולטים עומדים מאחוריה – הסיפור הפוליטי אמור להיות הרבה יותר ברור ממה שהוא מצטייר: אם שרון לא יצליח לייצב את הקואליציה שלו בעזרתם האדיבה של שמעון פרס וחבריו, הרי שהוא יבחר בדרך הלא פשוטה (לאף אחד, אגב), וייזום בחירות. והוא כבר נערך למהלך הזה, שכן האופציה הזאת כבר לא נראית רחוקה כל כך, כפי שהיא היתה לפני חודש למשל, כשאף אחד לא רצה בה.
"כדי להסיר ספק", אומר אחד מיועציו של שרון, "ראש הממשלה מתכוון להתמודד שוב, ולנצח. גם בליכוד, וגם במירוץ לראשות הממשלה".
האם מדובר בעוד ספין מבית היוצר של לשכת שרון? בעוד איום שנועד להפחיד את המתנגדים של שרון בליכוד, שעשויים למצוא את עצמם מחוץ לכנסת בפעם הבאה? הפעם כבר לא בטוח. הפעם מדובר אולי בנבואה שעלולה להגשים את עצמה.
אם מפלגת העבודה לא תצטרף לממשלה, מסיבה זו או אחרת, לשרון יהיה קשה מאוד לתפקד. כשהמפד"ל בחוץ, האיחוד הלאומי בחוץ, וחלק מהליכוד לא איתו – ראש הממשלה לא יוכל לעשות הרבה. גם על החרדים אי אפשר לבנות, שכן טומי לפיד וחבריו בשינוי לא צפויים לתת יד לקואליציה כזאת. גם אנשי שינוי לא מעטים, אגב, מעריכים כי הבחירות כבר לא כל כך רחוקות. גורם פוליטי ששוחח לאחרונה עם לפיד, אומר כי יו"ר שינוי מסכים עם ההערכות שהבחירות ייערכו מתישהו ב- 2005. בכיר בשינוי אומר כי אם אכן כך פני הדברים, הרי שהתקופה הקרובה תהיה רוויה בפעלתנות מצד שינוי. "ואז", אומר הבכיר, "כשנהיה בשיא, ניזום פרישה ומעבר לאופוזיציה. לבחירות צריך ללכת מתוך האופוזיציה".
וכשאלה פני הדברים, האופציה היחידה שתישאר לשרון יהיו בחירות. במקרה הזה, הוא ייצטרך לבחור בין הליכה לנשיא (דבר שעלול להביא עליו את נתניהו שיכול לגייס 61 חברי כנסת ולהרכיב ממשלה חלופית), ובין ייזום חוק להקדמת הבחירות. ימים יגידו מה הוא יעדיף. בינתיים בוחנים אפשרויות.
את ביבי אנחנו מביסים
שרון ואנשיו מחזיקים בנתוני סקרים וניתוחים אסטרטגיים, שמראים להם כי ראש הממשלה לא צריך לחשוש: בהתמודדות פנימית, מול בנימין נתניהו למשל – אריק לוקח, ובגדול. באשר לציבור הרחב – סקרי דעת הקהל שפורסמו באחרונה בכלי התקשורת השונים, מראים כי שרון ממשיך להנות מפופולריות רבה בציבור הרחב. המאבק על תוכניתו המדינית חיזקה את מעמדו, והילתו עדיין זוהרת, בוודאי בהשוואה לנתניהו למשל.
"כמה שהייתי בטוח שאנחנו נפסיד במשאל בליכוד", אומר אחד מיועציו של ראש הממשלה, "ככה אני בטוח שאנחנו הולכים לנצח בענק בליכוד. את ביבי אנחנו מביסים, ואני אומר את זה על סמך ניתוח מעמיק של נתונים שיש לנו בידיים. להערכתי, אם יהיו בחירות, ביבי יעדיף לא להתמודד. הוא מכיר את הנתונים, והוא יעדיף לא להתבזות. אריק רץ לעוד קדנציה, והוא גם ינצח בוודאות".
אם להאמין לדברי אנשי שרון, הרי שהימים האלה הם ימי "מנוחה" מבחינת ראש הממשלה. זה לא שהוא יצא לחופש, או שהוא לא ממשיך לבשל תרגילים פוליטיים שיעזרו לו להציל את כסאו – אבל אחרי הסערה הגדולה של השבועות האחרונים, אלה ימים של הסדרת נשימה, של פסק זמן וניסיון לארגן מעט את החיילים על לוח השח-מט. לא היו יותר מדי ימים כאלה בתקופה האחרונה, ולמרות המיני-סערה שעוררה התפטרותם של השר אפי איתם וסגן השר יצחק לוי מהמפד"ל, כרגע, לפחות בתקופה המאוד קרובה, אפשר לחיות עם התבשיל המוזר שבושל. שרון, למרות שהוא מתנדנד, יכול למשוך עוד זמן: העבודה צפויה להמשיך ולהעניק לו רשת ביטחון, ועם הידיים של חיים רמון, דליה איציק ושאר חברי הסיעה בכנסת – אפשר למשוך עד סוף מושב הקיץ.
במקביל, אפשר לנסות גם לקדם את עניין ממשלת האחדות, ואת זה שרון מתכוון לעשות כנראה כבר בקרוב, לפחות כך הוא אומר. אנשי העבודה, מצידם, למדו כנראה את הלקח, ולא מתכוונים לתת יד למגעים רשמיים עד החלטת היועץ המשפטי. אחר כך, אומרים בעבודה, לא תהיה בעיה.
בסביבתו של ראש הממשלה אומרים כי צירוף מפלגת העבודה לממשלה עלול להיות משימה קשה, קשה מאוד אפילו. לא בגלל שפרס הוא נושא ונותן לא גמיש (הוא דווקא כן, מאוד), ולא בגלל שאין רצון בקרב חברי הסיעה להיכנס לממשלה. רחוק מזה. אבל יש במציאות הקיימת יותר מדי מכשולים: או שלא יושג הסכם קואליציוני מתאים (בגלל ההתנחלויות, לוח הזמנים לפינוי, הנושאים הכלכליים וכו'), או שמרכז העבודה יידחה את ההסכם, וחשוב לא פחות - או שאנשי הליכוד ידחו אותו. בכל מקרה, המצב עם העבודה מורכב, ושרון יודע את זה.
מאמינים בך מצנע
אבל דווקא מכיוון מפלגת העבודה בוקעים בימים האחרונים קולות מעניינים, שראש הממשלה צריך לקחת אותם בחשבון. הקולות האלה בוקעים מכיוונו של ח"כ עמרם מצנע, מהמתנגדים הבולטים לכניסה לממשלת אחדות עד לאחרונה. אבל לא עוד, שכן מצנע כבר לא כל כך חד משמעי בהתנגדותו. כעת, עם המצב שנוצר, הוא כבר לא פוסל ממשלת אחדות.
"מעמדה השוללת לחלוטין כל אפשרות של הצטרפות", אומר מצנע ל-ynet, "אני חוזר לעמדות שהיו לי כאשר נפגשתי עם שרון אחרי הבחירות. אני חושב שאחרי החלטת הממשלה והסיפור עם המפד"ל דברים השתנו. אם שרון יגיע למסקנה שהדרך להעביר את התוכנית היא עם מפלגת העבודה – המצב משתנה, ויש מקום לחשוב על זה. אבל צריך להיות ברור שיש לזה מחיר".
המחיר שמצנע מדבר עליו הוא שינויים מספר בתוכנית ההתנתקות: הוא דורש לוחות זמנים קצרים ומהירים יותר ליישומה, ודורש לבטל דיונים נוספים; הוא דורש שמהלך ההתנתקות יהיה מתואם עם הפלסטינים ("אני לא אומר משא ומתן, אבל צריך תאום"); הוא גם דורש לבטל את תוכניות ההרס בעזה לאחר היציאה, ולהשאיר את מה שנבנה על כנו. כל זה, ויש גם דרישות לשינויים בנושאים הכלכליים. "אם שרון יפנים שאין לו דרך אחרת, יהיה לו פרטנר", אומר מצנע. "העבודה היא לא מפלגה שזוחלת פנימה. הוא צריך להבין שהוא לא עושה טובה כשהוא מדבר איתה, וצריכה להיות דרך משותפת. המצב השתנה, ולשרון יש הזדמנות להוכיח שהוא באמת מתכוון".
מצנע מעריך כי בסופו של תהליך, במפלגת העבודה יקטן מאוד מספר המתנגדים לכניסה לממשלת אחדות. אם היום יש את חברי הכנסת יולי תמיר, איתן כבל ואברהם בורג בראש, ואת עמיר פרץ, אילנה כהן, דני יתום ואפרים סנה כמתנגדים אפשריים – הרי שמצנע מאמין כי בסוף יישאר מתנגד אחד, אולי שניים: בורג, ואולי גם כבל. כל השאר כנראה ייתקפלו.
"אנחנו לא צריכים לפנות לשרון", מסכם מצנע. "אנחנו לא צריכים לדבר איתו ולא להציע לו שום דבר. בינתיים, עלינו להמתין. כשהוא יפנה לעבודה, זה יוכיח שהוא מבין. בינתיים, הכדור אצלו".
