בדרך למעלה

בכל שנה מצטרפים כ-150 בוגרי בתי ספר למשחק אל השוק. חלקם ימצאו את דרכם אל התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה, אבל רק בודדים מתוכם אכן יזכו להכרה ולפרסום המיוחלים. בשבועות הקרובים ישודרו בערוץ 2 ארבע דרמות במסגרת הפרויקט "שיעור מולדת" מבית היוצר של "רשת". הפרויקט נועד לתת במה לבימאים ולתסריטאים צעירים, ובמסגרתו נתוודע גם לשחקנים שאת פניהם אנחנו עדיין לא ממש מכירים. בין השאר נפגוש שם שלוש שחקניות שאולי נכיר היטב בעתיד: מאיה קדישמן (שמשתתפת בדרמה "היה נהדר"), קטיה זימבריס ("שלוש אצבעות") ושירי אשכנזי ("קרוואן 841").

"משחק בשבילי זו אמנות ולא דרך להתפרסם", מכריזה אשכנזי, "לכן אני מעדיפה לעשות דברים שמעניינים אותי. אבל אי אפשר להתפרנס רק ממשחק, לכן אני עובדת בבית הקפה המשפחתי וגם מטפלת בילדים".

בשבילכן המשחק הוא פרנסה או אהבה?

קדישמן: "אני רוצה לשחק ואוהבת את זה. אבל אני לא תלויה בזה רגשית או חומרית, אני שם כי אני נהנית".

זימבריס: "אני עושה הכל. זה המקצוע שלי, וממנו אני מתפרנסת. יש גם חרדות קיום - מה עושים כשלא משחקים, ממה מתפרנסים בתקופות שאין עבודה? כשמתבגרים קשה למצוא תחומים אחרים בחיים, וכבר היו מקרים של שחקנים גדולים שהגיעו לפת לחם".

אשכנזי: "אלה חיים של חוסר סיפוק תמידי. אבל אני לא בחרתי במשחק כמקצוע, הוא בחר בי".

מה עדיף, קולנוע או תיאטרון?

קדישמן: "אני קיצונית. מעולם לא השתתפתי בהצגות תיאטרון. רק קולנוע. השתתפתי ב-20 סרטים, זו צורת המשחק שמתאימה לי".

זימבריס: "אני אוהבת תיאטרון. זה חי, אמיתי. אין קאטים וטייקים נוספים, ואי אפשר לזייף".

ומה עם טלנובלות?

אשכנזי: "אני מעדיפה לשמור את ההנאה שלי מהמקצוע, ולכן לא אעשה טלנובלות. גם לא הצגות ילדים".

זימבריס: "קשה לי להיות שטחית. בטלנובלות לא הייתי משתתפת, מאחר שאין בהן עומק. אין זמן לחקור את הדמות, להשתחרר ולהיות מוגנת".

קדישמן: "אני אוהבת טלנובלות והייתי משתתפת בכיף. הייתי עושה את זה אחרת מהרבה שחקנים, שמשחקים מתוך פוזה".

שטיפת מוח תיאטרלית

כל השלוש הן בוגרות בתי ספר למשחק. קדישמן למדה ב"ניסן נתיב", אשכנזי ב"יורם לוינשטיין" וזימבריס ב"בית צבי". "בית הספר הכי טוב למשחק הוא החיים", טוענת קדישמן. "ניסן נתיב, שאצלו למדתי, אמר 'שחקן לא יכול להיות שחקן אם אין לו חיים'. הוא דרש שנעבוד: שטיפת מדרגות, מלצרות, העיקר לא להיכנס לבועה".

אשכנזי: "בבית הספר של יורם לוינשטיין לא היה לנו זמן לנשום. תמיד החדירו לשחקנים לראש שהם חייבים לחיות בבועה. בעיני, המיתוס שחייבים להקדיש את כל החיים ולהקריב אותם על מזבח המשחק ממש לא נכון".

זימבריס: "המשפט של גרי בילו מ'בית צבי' היה 'שחקן מתחיל לחיות בקבר'. אומנם סיימתי את בית הספר לפני כמעט 20 שנה, אבל אני עדיין זוכרת איך היינו נכנסים לשם בבוקר ויוצאים רק בחצות. זאת היתה שטיפת מוח תיאטרלית".

יש חשיבות למראה במקצוע שלכן?

אשכנזי: "היו לי כמה אודישנים, שהגעתי בהם לשלב הסופי, ואז החליטו לקחת מישהי מפורסמת. יש אודישנים שאת רואה בהם בנות שלמדו בבית ספר למשחק לצד דוגמניות עם אפס השכלה במשחק".

קדישמן: "עולם הדוגמנות השתלט על עולם המשחק. כשיצאתי מבית הספר קיבלתי כמה תפקידי כוסיות ופרחות, כי לא היו דוגמניות בענף. אז היו עומק ואיכות. היום משחק שווה רייטינג. רוצים להביא קהל, והדרך לעשות זאת היא לקחת מישהי מפורסמת שקראו עליה בעיתון שהזדיינה עם ההוא ושההוא עשה לה ככה. מושכים אנשים באמצעים זולים, ולא נותנים להם קרדיט שהם יכולים להבין איכות".

זימבריס: "יש מקצוע ליופי, קוראים לו דוגמנות. בכל מקרה אני, למזלי, כבר לא במשחק הזה. מגיל מסוים את סוף סוף משוחררת מהמראה החיצוני. מספיק שתהיי מעניינת".

קדישמן: "אני משחקת מגיל צעיר, ופתאום הרגשתי שהגיל כן משחק תפקיד. לא בא לי למצוא את עצמי בגיל 60 מנסה להיות יפה. על זה אני אבזבז את החיים שלי? על למכור את עצמי בחיצוניות שלי?"

אתן מוכנות להתמודד עם הפרסום?

קדישמן: "אחד הדברים שהחזיקו לי את הקריירה בצעירותי הוא העובדה שכל הזמן הייתי בכותרות כ'בת של' מנשה קדישמן. תמיד היה עלי זרקור. היום אני מוכנה לתת את עצמי לתפקיד, אבל שלא יחטטו לי בנשמה. הייתי שם כל כך הרבה שנים, וזה היה טבעי בעיני. עד שהגיע הרצון לא להיות להיות באור ובפוקוס, אלא לעבור אל מאחורי הקלעים. כך יצא שבמקביל למשחק עבדתי כמאפרת, וזה נתן לי הרבה שקט. גם הילדים שלי עזרו לי להכניס את החיים לפרופורציות. היום אני משחקת מתוך אהבה ורצון".

אשכנזי: "כשיצאתי מבית הספר, היה לי ברור שאני אמורה להתחיל לעשות טלפונים, לדחוף את עצמי ולשחק לפי הכללים. אבל הבעיה שלי היא שאני לא כזו, אני ביישנית. אני מאמינה שאם אעשה דברים בדרך שלי זה ישתלם בסוף".

זימבריס: "ברור לי שאני לא טייפקאסט של שחקנית. אני ישירה ולא פוזאיסטית, ובכלל לא יודעת לשחק לפי כללי המשחק. אפילו ההשתחוות בסוף ההצגה מביכה אותי, ועוד יותר לחיצות ידיים

ומסיבות שבהן צריך לראות ולהיראות".

משחק זה בשבילכן הכל או לא כלום?

אשכנזי: "המשחק בשבילי הוא צורך פסיכולוגי. בעבר הוא היה עבורי עניין של חיים ומוות, והשאיר אותי, כבר בגיל 18, מרוקנת. זו לגמרי לא דרך לחיות. המשחק תמיד היה חלום חיי, ולצערי אני לא בדיוק מגשימה אותו. זה החלום ושברו, ואני מקווה שמתוך השברים יגיע הדבר האמיתי".

זימבריס: "כשאת רוכשת ניסיון, את יודעת איך להוריד מסך. באותה שנייה שנגמרת ההצגה את חוזרת לעצמך והתפקיד לא ממשיך ללוות אותך".

קדישמן: "שירי נמצאת בתחילת הדרך, במקום שבו צריך להשקיע את כל כולך ומכל כיוון כדי להצליח. יש כאלה שפורשים, אבל עבור מי שמחליט להישאר, המשחק הופך להיות חלק ממכלול החיים ולא שאלה של חיים או מוות".

משהו אישי

מאיה קדישמן, 38, בוגרת "ניסן נתיב" ובית ספר למשחק בפריז. השתתפה בעשרות סרטים, ביניהם "זוהר" ו"בחינת בגרות". בדרמה "היה נהדר", על משפחת ברנע שיוצאת לחופשה משפחתית בהונגריה ומתמודדת עם בעיות ומתחים שהודחקו, היא משחקת את תמי.

קטיה זימבריס, 44, בוגרת "בית צבי". השתתפה בהצגות תיאטרון רבות, בהן "קזבלן" ו"עלובי החיים", ובסרט "אור" של הבימאית קרן ידעיה, שזכה בפסטיבל קאן האחרון. הדרמה "שלוש אצבעות", שבה היא משתתפת, מספרת על פנסיונר (אריק לביא), נגר חובב, שמנסר לעצמו שלוש אצבעות. המכונית שבה האצבעות נגנבת, ועופרה רעייתו עולה למונית ויחד עם הנהגת (זימבריס) רודפת אחר המכונית.

שירי אשכנזי, 25, בוגרת הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. שיחקה בהצגות פרינג' בתיאטרון "תמונע", והופיעה בתפקיד אורח ב"פרנקו וספקטור". היא משתתפת בדרמה "קרוואן 841" על ילד אתיופי שמחכה לאימו באתר קרוואנים, שעומד על סף פינוי.