אנה לא גומרת, אנה מאושרת
פרויקט? וילה? אנה אולי לא נשארה לגמר, אבל חזרה בשמחה לחיי הלילה התל אביבים וכבר בקושי זוכרת מה היה שם. ובכל זאת שאבנו ממנה קצת מידע
דחו את הגמר לשביעי לחודש. תגובתך.
"איזה כיף! אני בבית... מזל שאני בבית. אני עדיין באופוריה מוחלטת, מדהים לחזור הביתה ומדהים לחזור לחיים שלי שכל כך התגעגעתי אליהם, ועדיין שום דבר לא יושב במקום".
עדיין מחפשת את המקרופון.
"בעיקר כשאני נכנסת לשירותים, ומתפלאה כל פעם מחדש שהוא לא שם".
ירדת על המבורגר ב"אגאדיר".
"הפתיעו אותי, לקחו אותי לשם ישר מהווילה ולא היה לי מושג לאן ואיפה מחכים לי. החבר הכי טוב שלי ארגן את זה, עשו לי שם חתיכת קבלת פנים. בכל זאת הייתי הברמנית האגדית שלהם".
אנה לנדסמן, אשה בהדחה, השאירה מאחור את הווילה הבני-ציונית על בדידותה הסטואית ומטמטמת החושים, וחזרה לבלוס המבורגר בלב המאפלייה. עוד לא ממש מאופסת, עדיין מרחפת בענן מתוק של פיח תל אביבי, אבל תהיו רגועים. אנה מתנהלת בדמוגרפיה צפופה כמו דג זהב בווילה, אורבניקה היא הבית השני שלה, והפרויקט? הפרויקט יכול לחכות.
"עוד לא ראיתי כלום מהפרויקט, אבל הבנתי שהראו בערך חמישה אחוז ממה שהיה להראות. בהקשר שלי - לא הראו הרבה מחיי היום יום שלי. מבחינת מינונים קיבלתי פחות חשיפה, שזה לא רע, אבל הייתי יותר דומיננטית. יש לי ערימת קלטות ואני מתה לראות אותן, אבל לפני זה אני צריכה לראות את מה שלא ראיתי שלושה חודשים, רחובות, אנשים, חנויות. מה שיש בקלטות האלה זה החיים שלי בחודשים האחרונים".
ומה קלטת ממה שראית?
"הבנתי שאני ואלעד זוג יונים, ואנחנו ממש לא. אנחנו חברים מאוד קרובים, היינו כאלה עוד הרבה לפני הפרויקט, הרבה זמן אחורה, הכרנו ממש טוב. אני הייתי לו לידידה ומאוד תמכתי ביחסים שלו עם שירה. זה היה מאוד ברור שהוא אוהב אותה ושהוא הולך להיות נאמן לה. וזה מאוד יפה בעיני, שהוא באמת החזיק, עם שמונה בנות בווילה סגורה, זה לא נראה קל".
אז הפלירטוטים בינכם היו אשליה.
"באמת היו רגעים שאולי עלולים להיראות כלפי חוץ משהו אחר ממה שהם, היו רגעים שרקדנו ואמרתי כל מיני דברים, ודיברנו המון על סקס ועל געגועים. מכל האנשים בווילה לי ולאלעד יש צורת חיים דומה ומי שלא מכיר יכול לקבל את הרושם הלא נכון".
הוא החליט עוד לפני הפרויקט שהוא יתנזר?
"לא, לא חושבת. הוא היה די פתוח למה שיקרה, בתור התחלה. הוא פשוט מאוהב".
למה הראו כל כך מעט ממך, ועוד פחות מאלעד?
"יכול להיות שזה ככה כי שנינו בסופו של דבר לא אנשי דרמה. אני אישית לא עושה דרמה כמעט משום דבר, והוא איזי וריספקט, בטח כבר שמעת את המילה הזאת. יש אנשים שיותר רגישים לדברים מסוימים".
ואכן, זאת היתה מישל שהתניעה את הווילה ובין היתר את השלישייה היותר טעונה בפרויקט, זו שמעולם לא הגיעה לכדי מימוש, מאיזו מצלמה שלא הסתכלנו על זה – לא אלעד ואנה, לא מישל ואלעד, ולמרבה הצער גם לא מישל ואנה עצמן. זאת היתה מישל שהצליחה – לפחות כלפי חוץ – להתעלות מעל הקנאה שלה באנה, להודות בה ועדיין לרדת איתה על יינות גנובים בשירותים, ולהחליף מכתביות ויומנים.
"היחסים שלי עם מישל מתקשרים בדיוק לזה שביני לבין אלעד לא היה כלום", מפרשת אנה. "אני ומישל פשוט מאוהבות אחת בשניה. הרצון שלה אל אלעד היה מאוד חזק ואני מאמינה שהיה לה נורא קשה לראות אותי כל בוקר, אבל היא ידעה שאני לא רוצה את אלעד ושלא יהיה כלום בינינו. למרות האמת או חובה וכל הדברים שאמרנו. מצד אחד זה הקל עליה כשהיא ידעה שאנחנו פשוט חברים, מצד שני מה שכאב לה היה ההתייחסות שלו אלי ושלי אליו בתור חברים. היא רצתה את החום, את הקרבה שהיא מעבר לכל דבר פיזי".
יכול להיות שרצית משהו עם אלעד, אבל עצרת את עצמך בגלל שירה?
"פשוט לא. שלושה חודשים בלי סקס זה קשה, אבל אם הייתי רוצה לא הייתי מתחשבת באף אחד. זה נשמע רע או אגואיסטי, אבל ככה זה עובד. אם עצרתי את עצמי זה בגלל שאני לא רציתי. אולי רציתי לעצמי סתם סקס, אבל לא עם אלעד".
נו, אז עם מי כן?
"אני לא יודעת אם לטובתי או לשמחתי או לצערי, אבל אף אחד בווילה לא משך אותי מינית. כולם יפים ומעניינים, אבל הם מגיעים מקבוצות כל כך... שונות, וחוץ ממראה אני צריכה שהאישיות תמשוך אותי. אני נמשכת לאינטלקט יותר מכל דבר אחר. כולם חתיכי-על, ואף אחד לא מגרה אותי ברמה המינית".
אוהד אינטלקטואל.
"כן, ויש הרבה על מה לדבר איתו, הוא קורא המון, אבל אין באינטלקט ובאישיות שלו סקס אפיל. פשוט לא מצאתי שום משיכה".
כבר מהיום הרביעי בווילה נצרה איתה אנה את מה שהתפתח בהמשך למערכת היחסים החד צדדית היותר נוגעת ללב בווילה, הלא הסאגה של המג"בניקית והקיבוצניק. נכון הן משתכנות בשני קצוות תודעתיים מנוגדים, מודה אנה, אבל זה לא עמד בינה לבין הזדהות טוטאלית עם המצוקות של האשה באדום.
"היא שמרה את זה בסוד כי היא לא רצתה שהוא ישנה את ההתנהגות שלו, אבל היא כל כך כנה עם הרגשות שלה. אלה היו ימים קשים, אני חייבת לציין. אם זה היה תלוי בי הייתי מחביאה את רן בשירותים ונועלת אותו עד סוף הפרויקט. רציתי שהוא ילך רק בשביל לא לשבור לה את הלב, ובאמת היו כמה ימים שהוא רצה לעזוב את הווילה כדי לא לגרום לה לעוד סבל".
מבחוץ הוא נראה קצת חסר רגישות.
"הוא מאוד רגיש. הוא מאד מנסה לשמור על עצמו כדי לא להתפרק. והוא נורא פטריוטי וקיבוצי אז לפעמים יוצא לו להגיד את המשפט בנימה לא נכונה, אבל הוא רגיש, זה שם לגמרי. חוץ ממה שקורה באינטימיות הם גם חברים הם אוהבים אחד את השני".
מי ילך הביתה, הוא או אלעד?
"הימרתי על רן למרות שהייתי רוצה לראות את שניהם בחמישיה".
ומה עם רוני? כמו שזה נראה היא גם תגיע לחמישיה. איך היא עדיין שם?
"אני לא יודעת. כנראה שהיא מספקת עניין, היא מאוד אינטנסיבית ואימפולסיבית וכל הזמן כל הזמן שופכת. היה לא קל איתה. בסך הכל היא בחורה טובה, אבל היה ממש לא קל איתה".
היא תופסת ממך חברה שלה.
"אני לא חברה שלה. דיברתי איתה המון על מה אני חושבת, איך אני חושבת, העברתי עליה ביקורת וכמה ימים לפני היציאה עשיתי איתה שיחה ארוכה של שעה על הנדנדה בחוץ. היא די יודעת מה אני חושבת עליה, אבל את יודעת, אנחנו לא בבית ספר, אנחנו לא ברוגז".
ואז הגיעה המועמדות מול מישל, והביאה איתה משב מפתיע של עניין שגילתה אנה בפרויקט. אנה שרוצה להישאר, אנה ששותה את ההימורים של הדיירים ששמו את הז'יטונים שלהם על אנה הולכת, ובכל זאת נאחזת באיזו תחושה עמומה שהיא פה בשביל להישאר. רואה את הסוף מתקרב, אבל רואה את עצמה שם. "רציתי להישאר. כי כן, עברתי שלושה חודשים ולא להגיע לשבוע האחרון זה צובט קצת. יש רצון לסיים את מה שהתחלתי. במובן מסוים אני מרגישה שכן ניצחתי, או שלא הפסדתי. הייתי שלושה חודשים מלאים, למדתי המון, עברתי אתם ה-כ-ל. וזה לא הניצחון, זה בטח לא הדבר הכי גדול שאליו כולם שואפים. פשוט רוצים לסיים את זה".
איך התמודדתם עם הדחייה של ההדחות?
"זה קשה, כי אנחנו לא יכולים לדעת כלום. כשדחו את ההדחות התמקדנו יותר בשיעורי בית ובלחיות את השבועיים-שלושה שדחו. כשיש הדחות יש מתח, יש את הידיעה שמישהו מהחברים הולך ללכת לשבוע. מערכות היחסים שם כל הזמן, אבל כשיש הדחה באופק הן מתבשלות יותר מהר".
רגעי משבר ואושר?
"היום שקיבלנו את החבילות של ראש השנה היה מאושר. הסתובבתי יומיים ופשוט עפתי באוויר, אכלתי חבילת בראוניז תוך פחות מעשר דקות. הטעמים והריחות של הבית, זה לא שבר אותי אלא הכה בי, אבל אף פעם לא ממש חשבתי לפרוש. עברו בי מחשבות בריחה, אולי אני אצא לאיזה יומיים ואז אחזור. היו לי את הקטעים שהלכתי בוילה ואמרתי 'טוב, אני הולכת הביתה. להתראות!'.
"היה לי קשה, אבל לכולנו היה קשה. אני רגילה לסביבה יותר המונית יחסית לאחרים, אבל דווקא העובדה שאני גרה לבד מגיל צעיר בדירה שכורה עזרה לי להתמודד. גם היו לזה צדדים טובים, לא עבדתי שלושה חודשים, העירו אותי עם אירובי וארוחת בוקר, זה לא רע".
יצאת קצת החוצה? שתית אספרסו?
"לא, אני עוד מסתגלת. זה יותר מלחזור מחו"ל זו פשוט פלנטה אחרת. אני יוצאת למרפסת ואני מפחדת לצאת החוצה זה נראה לי לא אמיתי".
מה הדבר הכי טוב בלחזור?
"קודם כל לראות את אהובי ליבי, ופשוט לעשות מה שבא לי כמה שבא לי בלי לחשוב שמישהו שופט אותי על מה שאני עושה. אני עדיין מסתכלת על מראות ואני בטוחה שמישהו שם מסתכל עלי, אבל ברגע שיצאתי מהווילה השלושה חודשים האל היו זיכרון אחד גדול שנראה כאילו זה היה הרבה יותר מזמן מאשר לפני כמה שעות. הפרויקט נראה רחוק והזוי. רק לפני כמה זמן כל מה שדאגתי לו זה מונולוגים ושיעורי בית ועכשיו זה נראה לי רחוק אלפי מיילים".
