נסיכת הגאות והשפל

מי שראה לפני שנים אחדות את מריאן פייתפול בסינרמה, כשהיא מובילה את קהל האלפים בשירת As Tears Go By, בסטייל של דודה פולניה מקשישה שהלכה פעמים רבות מדי להופעות של שהרל'ה שרון, לא היה יכול שלא לתהות שמא הפעם, הסוס באמת בעט בדלי בפעם האחרונה. אבל להספיד את פייתפול זו תמיד טעות.

מריאן פיית'פול

כמעט 40 שנה עברו מאז גילו הרולינג סטונז נערה יפיפיה והפכו אותה לכוכבת על (ובת זוג) בזכות השיר שלעיל ואחרים שבאו אחריו. הקריירה של פייתפול ידעה מאז עליות ומורדות רבים, הן בחייה האישיים רצופי ההתמכרויות והדכאונות והן בפן המקצועי. השנים האחרונות לא היטיבו עימה, אבל פייתפול, שכבר ביצעה פעם אחת קאמבק מזהיר (Broken English המופתי מ-1979), מוכיחה באלבומה החדש Before The Poison, שכוחה עדיין בגרונה.

שלום לך מריאן

פייתפול מציגה באלבום דיוקן מרשים של זמרת בוגרת, בשלה ומנוסה. בגיל 58 דומה שיש לה מעט מאוד מתחרות בפרספקטיבה שהיא יכולה להציע בנושאים כמו שברון לב ותוגת החיים. אם מצרפים את האלבום הזה לאלבומים המצויינים שיצאו בשנה האחרונה לבת מחזורה ננסי סינטרה ולפטי סמית המעט צעירה יותר - מגלים תמונה מרשימה של זמרות רוק שמצליחות להישמע מעודכנות ומסעירות הרבה יותר מרוב עמיתהם הגברים המתקרבים לגיל הזהב.

איכותו של האלבום נסמכת יותר על השירים עצמם מאשר על העוצמה של פייתפול כמבצעת, ודומה כי קולה איבד מעט מהחריפות שכה איפיינה אותו בעבר. חמישה מהם נכתבו על ידי פי.ג'י הארוויי, שלושה על ידי ניק קייב (ואפשר בהחלט להקשיב לאלבום הזה ולדמיין אותו כהתכתבות בין שני היוצרים הענקיים הללו, בני זוג לשעבר), אחד על ידי דיימון אלברן ואחד על ידי ג'ון בריון.

בניגוד למקרים דומים, ומן הסתם בשל הכבוד הרב שפייתפול זוכה לו, הכותבים תרמו לה שירים מובחרים ולא שאריות. Crazy Love של ניק קייב, Last Song של אלברן ו-The Mystery Of Love - שלושת הפנינים שבאלבום, משתלבים היטב במחרוזת המופלאה שחגורה לצווארה של פייתפול. וגם שאר השירים לא מפגרים בהרבה.

לאוהביה, זהו אלבום חובה, גם אם אינו מושלם - בעיקר בשל ההפקה המעודנת מדי לטעמי, שמעקרת במשהו את הזעם והאירוניה שמאפיינים את פייתפול במיטבה. למי שטרם יצא לו להיחשף ליצירתה - נאמר זאת בפשטות - הגיע הזמן.