בדרך לש(ל)ום מקום
המתנחלים היו צריכים לומר מה שרבים חושבים: מהלך הדלא-ניידי העזתי של שרון לא יקרב אותנו סנטימטר אחד לשלום
אינני עוכר שמחות מקצועי, אבל לא צריך להיות מתנחל בימים אלה כדי להרגיש טעם חמצמץ בפה. רכבת ההתנתקות יוצאת לדרך, אך אין תחושה אמיתית של שלום, ביטחון או התקדמות. צריך לומר זאת בפשטות: העברת דירה לתחומי ישראל הריבונית של כ-15,000 בני אדם לא תקדם אותנו בשלום מול הפלסטינים. ההתנתקות, כמהלך של שלום, היא סוג של אשליה.
למעשה, התחושה מזכירה מאוד את ימי "ירדן היא פלסטין" של אריאל שרון. אז כללה התוכנית האסטרטגית תחזית שנפילת המשטר ההאשמי אצל שכנתנו יהפוך אותה, דה-פקטו, למדינת הפלסטינים ויותיר בידי ישראל את הגדה. הפעם סבורים כנראה בלשכת שרון שבמחיר עזה (רצועת הדמים האומללה שאפילו סאדאת לא רצה לקחת, בחינם) אפשר לקנות שקט בכל הגזרות – ואפילו להתחיל לשרטט בשקט את גבולות הקבע. חד-צדדית.
שימו לב מה קורה למשל עם גדר ההפרדה. התוואי החדש שאושר אתמול בממשלה הוא אומנם הרפתקני פחות מזה הראשוני, אבל הוא עדיין בולע בקלילות כ-7% משטחי הגדה. הפלסטינים כבר עלו על זה. אבל הם הרי מקבלים את עזה, לא? שיגידו תודה.
עזה, צריך לזכור, מעולם לא הייתה הבעיה. ישראל מוכנה לוותר עליה במשך עשרות שנים. הסיפור היה ונשאר הגדה המערבית, קרי יהודה ושומרון. זה, יודעים גם המתנחלים, הקרב האמיתי. שם נמצאים הערים והאתרים הקדושים מהמקרא והמקורות, שם החלה ההתיישבות. ושם, נכון לעכשיו – הבעיה רק הולכת ומחריפה.
הפינוי של 4 התנחלויות בצפון השומרון הוא מהלך קוסמטי, הטבול בגאוניות של שרון. הנה, אנחנו מפנים גם בגדה, מה אתם רוצים? אבל האמת היא שישראל מבצעת כאן צעד ביטחוני שהוא בעיקר טוב לה, מנימוקי הקמת הגבול העתידי. במחיר שא-נור וחומש ייבלעו חלקים גדולים הרבה יותר.
המתנחלים, כך נדמה, משקיעים את האנרגיות בקרב הלא נכון. במקום למכור לנו שוב ושוב את הקשר הדתי לרגבי האדמה וחשיבות האחיזה בקרקע, הם היו צריכים לומר מה שרבים בעם הזה חושבים: מהלך הדלא-ניידי העזתי של שרון לא יקרב אותנו סנטימטר אחד לשלום. הוא מעין גלולת פלא של תחושה טובה – אבל שהשפעתה מוגבלת בזמן.
הבעיות המהותיות עדיין כאן, ומתעצמות: הראייה של הפלסטינים בקרב שכבות השלטון הישראליות ממשיכה להיות כשל וסלים כנועים (או מחבלים רצחנים, יש שתי פאזות לכל פלסטיני); אין חשיבה כוללת ומסודרת בצד הישראלי על הסדר קבע אמיתי וצודק; אין כל מחשבה לעתיד של חיים משותפים, לזה שאחרי עזה - ולמדנו כבר שאכזבה לאורך זמן מביאה פיצוץ חדש.
לא חייבים להיות מתנחלים כדי לחשוש שההתנתקות תוביל בסופו של דבר לחידוש המאבק המזוין, לאחר שישראל הצליחה להשיג פסק זמן שיאפשר לה לתכנן את גבולותיה. והפלסטינים? בהנחה שנתניהו יירש את מקומו של שרון, נראה שהם יוסיפו לחכות. זהו המהלך החד-צדדי האמיתי, שסכנתו היא הרבה ביותר. חד-צדדיות, לימדה אותנו הפיסיקה, אינה קיימת בטבע. אחרי המהלך שלך – מגיע המהלך שמנגד. וכולנו ממתינים בתווך. אולי האמריקנים יסדרו משהו.
מומלצים
