קריאות הארס של אלוני
קריאות הארס מפיה של שולמית אלוני מקורן בחוסר יכולתה להבין את כאבם של בני עמה שלה
שולמית אלוני היא אחת מאותם יפי נפש המצויים לרוב בשמאל הישראלי, שמתמלאים כעס וחימה כל אימת שקם יהודי ו"ברוב חוצפתו" תובע את ביטחונו ואת זכותו להגן על עצמו. זאב ז'בוטינסקי היה נוהג לכנותם "יהודי להכעיס". לו היה יודע ראש בית"ר במה מדובר, היה נקשר בעיניו הכינוי הזה מייד בשמה של הגב' שולמית אלוני.
קשה לה, לשולמית אלוני, אפילו לקבל בהבנה את כאבם של מי שנשלחו על-ידי ממשלות ישראל, גם כאלה שהייתה חברה בהן, ליישב את חבלי ארצנו ולהיאחז בה, והיום הם נקראים לזנוח את מפעל חייהם ולנטוש את ביתם.
קריאות הארס מפיה של אלוני מקורן בחוסר יכולתה להבין את כאבם של בני עמה שלה. היא איננה מסוגלת ואף פוסלת במחי יד את זעקתו של אב שאיננו יכול לראות את מרצחי בנו חוגגים על גג ביתו כמי שבכוח הרובה גירשוהו משם. בעוד פיה נוטף ארס כאשר יהודי נזעק להגן על כבודו ולתבוע את עלבונו, הוא מתמלא במים אל מול סירובו של אבו-מאזן לפרק את חוליות המרצחים וכנופיות הטרור מנשקן. חס וחלילה שנשמע את קולה ואת זעקתה לאחר שיהודים נרצחו בכניסה למועדון תל-אביבי תמים.
אין בעניין הריסת בתי המתנחלים רק עניין שבתחום הרגש ובתחום כאבם של מתיישבים חלוצים. נאמר לי פעם, על-ידי דמות פלסטינית בכירה, כי על בריחה לא משלמים. הוא אמר לי: "אתם בורחים מעזה ולא מגיעה לכם על זה כל תמורה". על זה אני מוסיף ואומר: לא רק שלא נקבל תמורה, אלא שנשלם על הבריחה הזו מחיר כבד.
ישיבתם של רבי המרצחים בבתיהם של המתנחלים רק תחזק את תאוותם של ארגוני הטרור. כשהם שומעים את שולמית אלוני הם חשים כיצד עמוד השדרה של המוסר היהודי איננו יציב כשהיה. הם מקבלים את הרושם שיותר מאלף קורבנות מעשי הרצח שלהם סללו את הדרך לסילוק יהודים מאדמתם והם חשים, ובוודאי יחושו ביתר שאת כאשר יישבו בבתיהם, כי הטרור ורק הטרור יעניק להם את מבוקשם. מהרסיך ומחריביך ממך יצאו.
דברי הבלע, ההכפשות וההשמצות של הגב' אלוני כנגדי מצביעים על כך שטיעוניה הענייניים חלשים, חלשים מאוד. על כן היא מנסה להסיט את הדיון למישור האישי, כאשר תיאוריה ואמירותיה רחוקים מהמציאות.
בגוש קטיף. כאבם של מתיישבים חלוצים
צילום: גדי קבלו
מומלצים
