שתף קטע נבחר

היידי כלום

שבוע האופנה המתרגש בניו יורק ניפק כמה תובנות, החל מהקלות הנסבלת-גם-נסבלת של הדדיים על המסלול וכלה בד"ר רות כבונת תדמית של מותג

שבוע האופנה בניו יורק הוא בעצמו סוג של דוגמנית. מרחוק הוא אולי נראה מהמם, אבל מקרוב אי אפשר לפספס את הקמטים. חגיגת הצעדות שהתרחשה בעיר בשבוע שעבר תיחשב במדור כפספוס השנה. רק לפני חודש הייתי בטוח שהולכת להיות פה חוויה אור-קולית עם דרינקים, מוזיקה ודוגמניות על קוק - בערך כמו ללכת למועדון, רק ב-12:00 בצהריים. למרבה הצער, לא לקח הרבה זמן עד שהחוקים האכזריים של עולם האופנה באו לחבוט לי בישבן.

 

כבר בכניסה לבראיינט פארק, שמתפקד כפופיק וכמרכז העצבים של השבוע, אפשר היה לאתר את הבעיות. משום מה שכחתי שבעיר עם שמונה מיליון תושבים, בערך שלושה רבעים עובדים במשהו שקשור לאופנה. כל העיר ומעצבי השיער שלה הגיעו לרחרח, מה שאומר בלגנים, צעקות והכי שוק הכרמל שיק, רק עם בגדים של גוטייה. גם בתצוגות לא היה יותר מדי מרווח. על אף עוצמתו הבינלאומית של "פנאי פלוס", המעצבים הגדולים התעקשו לבאס והתקמצנו קשות על מקומות ישיבה שווים. כדי לשמור על הקלאס, נאלצתי להתנחם בפחות ידועים, וכך מצאתי את עצמי משתכר בתצוגה של זאנג טואי (מכירים?), מתבצ'בץ' במסיבה של דאקי בראון (מזהים?) וזוכה לגוד טיים אמיתי רק בתצוגה של גוטקס (נו, תמיד אפשר לסמוך על הישראלים).

 

אחרי הפתיחה הבכיינית, ועם היד על הלב - אני סתם קוטר. אין ספק שאם היו שולחים לכאן את ברוניות האופנה של "פנאי פלוס", הן היו משוטטות באירוע מאושרות כקוטפות ענבים צרפתיות (אולי בשנה הבאה? אם כן, אני מבטיח להתייצב לארוחת צהריים). לעומת זאת, לי, בור ועם הארץ, כל הדוגמניות העוברות נראו כמו גבעולי ברוקולי על המסילה בסופר. ובכל זאת, כדי להיות מועיל במשהו, חשבתי בזמן התצוגות על שלושה משחקים להעברת הזמן:

 

ספור את הציצי. אי אפשר היה לפספס את העובדה שכמעט לא עברה תצוגה בלי איזה שניים או שלושה ציצים שובבים שקפצו החוצה מהשמלות. האם זה בגלל הבגדים הלא נוחים, או בגלל שהדוגמניות דהרו על המסלול כמו ג'ירפות במנוסה? מה זה חשוב, העיקר שאיתור הפטמות החופשיות הפך להיות מאתגר כמעט כמו "הציור השבועי לילד".

 

נחש את הגיל. היכונו, לפניכם משחק חשיבה. בתום כל סיבוב על המסלול, נא לנחש מה הגיל של הדוגמנית שלפניכם. האם מדובר בילדה בת 16 או בקשישה בת 28? בגלל שכולן קבורות תחת הרים של מייק-אפ ומתנשאות לגובה 1.90 מ', מדובר בסודוקו למתקדמים. טיפ: הסוד טמון בצלוליטיס. אאוץ'!

 

זהה את המבואסת. בכל תצוגה יש לפחות אחת. מדובר בדוגמנית סנובית במיוחד, שרואים עליה מקילומטר שהיא חושבת שהבגד שהיא לובשת מכוער רצח. מצחיק לקלוט את אלו עם הפרצוף החמוץ, שאולי מדגמנות חליפה באקסטזה, אבל בעיניים רואים שהן רק רוצות להעלות באש את הר הסמרטוטים שהן לובשות. ואם גם קופץ להן הציצי החוצה, הרי שמדובר במארס כפול.

 

בזמן שנמעכתי וספרתי דדיים, אנה ווינטור וחברותיה הדגימו שוב את הסטייל בשורה הראשונה. לא רק עורכות נבחניות ישבו בנוח. סלבז וליגה א' זכו ליחס מועדף, מה שאומר שפריס הילטון, גווינת פאלטרו ואשלי סימפסון קיבלו כניסה מלכותית (אבל עדיין עמדו בתור לשירותים הכימיים). למה הן בכלל שם? אולי כי בצורה מסוימת פריס ושות' הן גם כמו בגדים: כשהן יושבות בחזית וזוכות ליותר צילומים מהשמלות שעוברות, הנצנציות בע"מ עוזרות לבניית תדמית המותג. אגב, אם הולכים לפי ההיגיון הזה, מעניין מה אומרת על גוטקס העובדה שבשורה הראשונה ישבה סלבריטאית לוהטת. ד"ר רות, אותה חרמנית מהאייטיז, דפקה קאמבק אופנתי שכלל גם דגמון לפפראצי. העיקר שזה עזר להאיר את גלית גוטמן, דוגמנית הבית, באור פחות מקומט.

 

  • עוד ב"אמריקה": קנדיס בושנל ממשיכה את הקו של "סקס והעיר", הסיטקום החדש של כריס רוק ועוד - בגיליון "פנאי פלוס".

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רוצה להעלות את הר הסמרטוטים באש?
רוצה להעלות את הר הסמרטוטים באש?
צילום: גטי אימג' בנק
נחשו את גיל הדוגמנית שלפניכם
נחשו את גיל הדוגמנית שלפניכם
צילום: גטי אימג' בנק
"הציור השבועי לילד". חפש את הפטמה
"הציור השבועי לילד". חפש את הפטמה
צילום: גטי אימג' בנק
מומלצים