קרב מגע

המלכה שרית חדד אמנם מסנוורת את הסביבה בבלונד זוהר, תוך שהיא מנופפת אצבע מאיימת על המין הגברי, אבל ליד גלימת המלכות מתחילות להתקבץ נערות חדשות. שמרית סמדג'ה, בת 20 מפרדס חנה, הוציאה את אלבומה השלישי "שיר אהבה", ורינת בר, בת 17מאשדוד, הוציאה לאחרונה אלבום חמישי, "ליידי בר". גם להן, כמו למלכה, יש חשבון או שניים לסגור עם הבנים.

האמהות המייסדות של המוזיקה המזרחית לא היו קוטלות קנים. אהובה עוזרי ומרגלית צנעני הקצינו את סגנון ה"אכבר גבר" כדי להאבק על מקומן בסביבה גברית קשוחה. אבל הלוחמות הקשוחות, שלא כדאי היה להפגש איתן בסמטה חשוכה בלילה, לא ממש קרעו לגזרים את הגברים. עוזרי התעלמה מהם בשיריה והאדירה את הדמות הנשית. ומרגול, שלמרות דיבוריה המתלהמים, הייתה מלכת המתייסרות ובשיריה התגלתה עצורה וביישנית, היפוך מוחלט לתדמית ה'עבדאית' שהקרינה בראיונות שנערכו עימה. אי אפשר היה להאמין שהיא באמת שולחת את הגברים בבעיטה מחוץ לדלת, מקסימום מקללת את איתני הטבע: "ארור הלילה שבו לבבי נפל הרוס שדוד לרגליך". זהבה הייתה הנסיכה הבודדה. פה ושם היא קראה לאביר שלה לבוא אליה, אבל לרוב הייתה עסוקה בבדידות ובצער.

הגל המתריס של הנערות המזרחיות החדשות, בפיקודה הנמרץ של חדד, משתדל לא להתחנן לגבר החלומות. קחו את רינת בר, ילדת פלא לשעבר, שמנוהלת על ידי יעקב קומבינה, מלך הקסטות מהתחנה המרכזית הישנה. בר מופיעה בשלל תחפושות ובעיקר חובשת כובעים משונים. מאז שמדונה הופיעה באלבומה האחרון כשכובע בוקרים על ראשה, לא הורידה בר את תאומו מעל ראשה. לאחרונה רינת מופיעה בקליפ של "נשיקות", להיטה המוכר, כשבסיומו של כל בית היא מפריחה נשיקה לעבר המצלמה. זהבה בן לא הייתה מעיזה. והמילים? שומו שמיים: "לא חתמתי איתך קבע חביבי, אז תיקח רוורס, כי אני כבר לא נאיבית, אין לי כוח לבחורים שמוכרים לי סיפורים."

- רינת, את קצת צעירה לכל כך הרבה אכזבות, לא?

"אני יודעת עליהן, כי המעריצים כותבים לי על החוויות שלהם".

- אז חבר לא בא בחשבון?

"כרגע אני לא רוצה חבר. אני מקדישה את עצמי למוזיקה, לא רוצה שזה יפריע לי. בחורים מציעים לי נישואין דרך הטלפון. הם אומרים לי 'תקבלי מה שאת רוצה, ארמונות, חו"ל, מרצדס'. זה לא מזיז לי, הרי ברור לי שהוא פונה אלי בגלל שאני רינת בר ושהוא ירצה להוציא אותי מהמוזיקה. אין סיכוי שאני אהיה בלי המוזיקה".

לשמרית יש אמנם חבר, המשמש אפילו כמנהלה האישי, אבל בהופעות היא נוהגת לשאול את הקהל: "יש פה מישהי שמאמינה לגברים?" ואחר כך, כשהיא מבצעת את להיטה של צנעני, "פגישה", היא לא שרה בצער "הוא לא יחזור", אלא לא מתאפקת ומתעקשת "שלא יחזור". בשיר אחר שלה, "הכל פוליטיקה", היא מוסיפה: "הכל פוליטיקה, כך אתה חושב, הכל פוליטיקה ומולי רק מזייף"

- שימרית, גברים מרגיזים אותך?

" אלו המילים שקהל הבנות דורש היום, ואנחנו הסקנו את המסקנות. הדור הזה יותר ציני ועצמאי, אנחנו דור חדש. אני למדתי למשל ג'ודו וקרב מגע. בדור הקודם הבעל היה דמות חזקה דומיננטית והאישה עקרת בית. הדברים השתנו. אני בחורה דתית, אבל ליברלית, לא אוהבת פרימיטיביות".

- הסגנון של חדד משפיע עליכן?

רינת: "אין לי אף מודל חיקוי. אני מעריצה את שרית על ההצלחה. היא נותנת את כל הנשמה. וגם אני מנסה כמה שיותר".

- ומה עם מרגלית צנעני ואהובה עוזרי?

רינת: "את צנעני אני לא כל כך מכירה, אבל את אהובה עוזרי כן. יש לה סגנון מיוחד. אהבתי מאוד את מוג'דה. אני גם אוהבת את סלין דיון, קריסטינה אגילרה ובריטני ספירס".

שמרית: "אני אוהבת את כל הזמרות המזרחיות, אבל אני לא מחקה אף אחת. אני ושרית התחלנו באותה תקופה, אבל לי יש את הסגנון שלי".

שמרית הולכת על קו הילדה הטובה ואילו בר מטפחת את תדמית הילדה הרעה. היא עזבה את הלימודים לפני כמה חודשים וגם לא מתכננת לחזור.

- למה את לא בבית ספר?

"אני חוזרת מאוחר בלילה. ילדים בגיל שלי מקדישים את עצמם לבגרות. אני מעדיפה את המוזיקה. אני אוהבת את הקהל של המועדונים, כי הם משתוללים ורוקדים, יושבים על הכתפיים של האנשים ומכירים את כל השירים שלי".