שנת הזית - שנת בריאות

שמן זית טהור וטרי מכיל חומר שזוהה אך לאחרונה - אולאוקנתל (oleocanthal). החוקרים המגלים טוענים כי חומר זה ניחן בפעילות דומה לזו של נוגד הדלקת איבּוּפּרוֹפֶן, אף שהמבנה הכימי שלו שונה מזה של איבופרופן ושל חומרים אחרים המשתייכים לקבוצת התרופות נוגדות הדלקת הלא-סטרואידיות, NSAIDs - non-steroidal anti-inflammatory drugs. מדובר בתרופות המשככות כאבים, מורידות חום, מקילות על תסמיני דלקת ומונעות קרישת יתר של הדם (פקקת - תרומבוזיס).

לאחרונה נמצאו עדויות לכך שתרופות אלו גם מצמצמות תחלואה בסוגי סרטן רבים ובאלצהיימר. אמונה רווחת היא שהמזון הים-תיכוני טוב לבריאות - "לתפריט הים-תיכוני, שבו שמן הזית מהווה מרכיב חשוב, מייחסים מזה זמן רב יתרונות בריאותיים, כמו הקטנת הסיכון ללקות בהתקף-לב, בסרטן השד, בסרטן הריאות ובסוגים מסוימים של שיטיון (דמנציה)" אומר פרופ' פול ברסלין (Breslin) ממכון מונל לחקר החושים הכימיים בפילדלפיה, ארה"ב, שעמד בראש צוות חוקרים שפירסמו את תגליתם בגיליון ה- 1 בספטמבר של שבועון המדע נייצ'ר.

והוא מוסיף: "יתרונות רפואיים דומים מייחסים לתרופות NSAIDs, כגון אספירין ואיבּופּרופֶן. עכשיו, כשאנו מכירים את התכונות נוגדות-הדלקת של אולאוקנתל, מתקבל על הדעת שהיתרונות הרפואיים שמייחסים לתפריט הכולל שמן זית קשורים ספציפית לחומר זה, אולאוקנתל".

גילוי האולאוקנתל הוא סיפור קלאסי של תגלית שבאקראי, סֶרֶנדיפּית. "יש לי ניסיון רב בבליעת איבופרופן, ואני מכיר היטב את תחושת העקצוץ, הצריבה הקלה בלוע, המלווה בליעת תמיסתו של חומר זה", אומר גארי ביוצ'מפ (Beauchamp), חוקר במכון מונל וממחברי המאמר בנייצ'ר "וזאת ממחקר קודם שערכתי על תכונותיו של איבופרופן כמפעיל מנגנוני תחושה".

לדבריו, "בעת שהשתתפתי בכנס שהוקדש למנגנונים מולקולריים הקשורים לחוש הטעם שנערך בסיציליה, השתוממתי להיווכח שבליעת שמן זית טרי, סיציליאני, גורמת לתחושת צריבה קלה, עקצוץ, זהה לזו הנגרמת בעקבות בליעת איבופרופן". בחוזרו לפילדלפיה החלו ביוצ'מפ ועמיתיו בניסיון לזהות מהו המרכיב בשמן הזית האחראי לתחושת הצריבה, עד שזיהו את האולאוקנתל.

פעולת האספירין, האיבופרופן ושאר תרופות ה- NSAIDs מבוססת על עיכוב של אנזימי COX (אנזימי ציקלוֹאוֹקסיגֶנז). אנזימים אלה אחראים לייצור של הורמונים רקמתיים מקבוצת הפְּרוֹסטַגלַנדינים. הורמונים רקמתיים (הורמונים מקומיים - כאלה שפועלים באזור בו נוצרו והופרשו) אלה מעורבים בקשת רחבה מאוד של תהליכים בגוף: הם פועלים במסלול הכאב, הם מופרשים בתגובה לזיהומים ופועלים במרכזי וויסות הטמפרטורה שבהיפותלמוס, הם פועלים לגיוס של לוחיות דם (טסיות דם, תרומבוציטים) ולשפעולן במקומות של פציעה - וכך מסייעים בקרישת הדם, והם משפיעים על חדירות הדפנות של כלי הדם וכך קשורים לתהליכים דלקתיים, ומשתתפים בתהליכי הביוץ והלידה.

אנזימי COX מייצרים פרוסטגלנדינים מחומצה אָרָכידוֹנית, שהיא מרכיב של קרומיות התאים שלנו. האספירין ושאר החומרים מקבוצת NSAIDs מעכבים פעולת אנזימי הציקלואוקסיגנז, ומכאן קשת ההשפעות המוזרה-לכאורה שלהם: שיכוך כאבים, הורדת חום במקרים של מחלות חיידקים ונגיפים, צמצום תופעות דלקתיות והקטנת הנטייה לפקקת (תרמבוזיס) ולפיכך הקטנת הסיכון לחסימת כלי-דם ולהתקפי לב.

מחקרים רבים מצביעים על כי שימוש מתמיד במנות קטנות של איבופרופן או אספירין מצמצם במידה ניכרת תחלואה בסוגי סרטן שונים, כגון סרטן המעי הגס, סרטן השד, סרטן הריאות, סרטן הערמונית וסרטן הוושט. נראה כי פעילות יתר של אחד מאנזימי הציקלואוקסיגנז - האנזים COX-2 - מעודדת תהליכים סרטניים, ומכאן תרומתן הניכרת של תרופות ה- NSAIDs לצמצום התחלואה בסרטן.

כמו כן עדויות מצביעות על כי תהליכים דלקתיים מגבירים את הנזק לתאי מוח, ולפיכך עיכוב של תהליכים דלקתיים עשוי לעכב הופעה של מחלת אלצהיימר. מאחר שאולאוקנתל מעכב פעולת אנזימי COX ויצירת פרוסטגלנדינים, יש להניח שלשימוש בו יתרונות רפואיים מקבילים לאלה של תרופות ה- NSAIDs.