עוד חתימה בתעודת הביטוח של מכבי ת"א

ספק אם מישהו הופתע מן הדרך שבה התפתח משחקה הראשון של מכבי תל אביב ביורוליג, וספק אם ניתן להסיק ממנו מסקנות משמעותיות להמשך, חוץ מדבר אחד שאנחנו יודעים כבר מזמן: יש בליגה הזו יותר מדי קבוצות שאינן מסוגלות להתמודד עם הרמה הגבוהה, וספק אם יש בה הרבה קבוצות שיכולות להתמודד עם מכבי.

גם ברבע הראשון, בו נמנמה מכבי להנאתה, לא היתה התוצאה בספק אפילו לאוהד השרוף והמודאג ביותר. מכבי ביססה בשנים האחרונות את אפקט ההרתעה של יד אליהו ממש כמו אז, בשש העונות הרצופות תחת רלף קליין שבהן לא ידעה אפילו הפסד בית אחד. קבוצות כמו סופוט מפקידות את אפשרות הנצחון כבר בבקרת הדרכונים בנתב"ג. אפילו כשהחמישיה של מכבי מגלה נקודות חולשה, שרובן היו גם הן צפויות, יריב ברמה של הפולנים לא חושב באמת שיוכל לנצח.

ויל סולומון, סימן השאלה הגדול ביותר של הקבוצה העונה, עוד לא מחובר, כצפוי. התזמון של סולומון, שאוהב להחזיק את את הכדור אצלו ולקבל החלטות בשבריר השנייה האחרון האפשרי, שונה מהותית מזה של יאסקביצ'יוס, שזרם על אותו זרם תודעה יחד עם וויצ'יץ' ופארקר. אז מה. נגד סופוט, ונגד עוד בערך שני שליש מקבוצות היורוליג, אין לזה שום השפעה על התוצאה הסופית. קריאת המשחק של ניקולה ואנתוני, יחד עם היכולת של הספסל, מבטיחות את הנצחון הצהוב גם אם לא כל הפיסטונים מתקתקים לפי אותו קצב. יש לפיני גרשון עוד כמה חודשים כדי לחבר את זה יחד, למשחקים המכריעים באמת בטופ 16 וברבע הגמר.

באותה מידה, לא צריך להתלהב יותר מדי מהערב המוצלח של פני וארנולד. הם שחקני התקפה מוכחים, אבל הם שיחקו אתמול נגד הרכב פולני שני שידע שהוא מובל לשחיטה. קבוצות עמוקות יותר יעמידו מולם, ומול התרומה שלהם במצבים שבהם הם צריכים להשתלב עם שחקני החמישיה, אתגרים מורכבים יותר. אבל גם לזה יש עוד זמן.

בינתיים נשאר לאוהדים לתרגל שירים, לחכות לברצלונה ובעיקר להתפעל מוויצ'יץ' ופארקר. כבר כל כך הרבה עונות הם כאן, שאנחנו נוטים לקבל כמובן מאליו את הצירוף הנפלא של יכולת ואינטליגנציה, ראיית משחק ויכולת אישית, שהופכים אותם לתעודת הביטוח של מכבי. בערב בלי הרבה הברקות, התעודה הזו שווה 25 הפרש מול יריב אירופי שעוד יפתיע במגרש כלשהו, אבל אין לו סיכוי בנוקיה.