מישהו הזמין בייקון?
קווין בייקון לא מבין מה כולם רוצים ממנו. אז מה אם הוא מופיע בעירום בסרט החדש "כשהאמת משקרת". "אני לא יודע לגביך", הוא אומר לאמיר קמינר בראיון מקאן, "אבל כשאני עושה סקס אני עירום". ויש לו גם מה לומר על הצנזורה האמריקאית, כוכבים דועכים וקומדיות רומנטיות
מתברר שלבייקון אין בעיה לחשוף את גופו. ישבנו החלק והחטוב מפאר את הסרט מספר רב של פעמים. "אני חושב שהעירום הוא חלק הכרחי מעלילת הסרט", הוא מנמק את מעלליו, תוך שימוש בקלישאה הנצחית. "העירום מאוד נכון לסיפור ולדמויות שמתייחסות בדרך מינית אחת לשנייה. האינטימיות בין האליל למעריצות שלו היא חלק בלתי נפרד מהעולם של הסרט. בשל מעמדו, הכוכב שאני מגלם יכול היה לעשות סקס מתי שהוא רצה".
אתה חי באושר, ביציבות ובנאמנות עם רעייתך השחקנית קיירה סדג'וויק כבר 17 שנה, בעוד בסרט אתה רווק הולל. אתה לא מרגיש שהפסדת משהו כשהתחתנת והתמסדת?
"בשנות ההתבגרות שלי בשנות ה-70 וה-80 היה לי מספיק פאן, כך שאני יכול להמשיך את חיי בידיעה שעשיתי את כל מה שיש לעשות. לכן אני גם לא מרגיש שהפסדתי הרבה מאז שהתחתנתי. עכשיו אני ילד טוב".
מה אשתך חושבת על ההתעטלות בסרט?
"מאחר שהיא בעצמה שחקנית היא מבינה שזה חלק מהמקצוע. לא מזמן עשינו יחד את 'וודסמן' והיו לנו סצינות סקס משותפות. זה לא היה קל, בגלל שכל הצוות התבונן בנו תוך כדי".
כצפוי, "כשהאמת משקרת" חולל רעש ופרובוקציות. יש מי שביקש לצנזר את הסצינות הלוהטות, ובייקון תמה על כך ואף מוחה. "שיטת הדירוג הקולנועית כיום מאפשרת לאלימות להשתולל, אבל ביחס לעירום יש צביעות: אפשר להראות סקס כל עוד השחקנים לבושים או רהיטים מכסים את אבריהם המוצנעים. ב'כשהאמת משקרת' אנחנו עושים סקס עירומים וזה משום מה מפתיע ואף מזעזע אנשים. אני לא יודע לגביך, אבל כשאני עושה סקס אני עירום".
לא חששת לרגע להופיע בסרט הזה לאור הסצינות הטעונות והנועזות?
"אין תסריט שאין בו סיכון. זה המהות של להיות שחקן. אתה חושף את התחת שלך לסכנות, לפעמים באופן מילולי. אני גם לא חושב יותר מדי על הדימוי הציבורי שלי".
בייקון נמנה עם מקבץ כוכבי האייטיז המתקמבקים שנחתו השנה בפסטיבל קאן. נפגשנו באחד האולמות האלגנטיים של מלון קרלטון - ממרכזי העצבים ההומים של פסטיבל הקולנוע. בייקון, שמפגין על המסך מוחצנות והעזה, מתקשה בדרך כלל במפגשיו עם התקשורת - הוא ביישן, מופנם ולרוב נוהג למלמל. הפעם לשם שינוי הוא גילה נדיבות ביחסו והגיע לראיון פתוח ונינוח (העצבנות שלו התבטאה רק בגירוד זרועותיו ובטנו).
במהלך הראיון הוא מסיר את הז'קט השחור וחושף זרועות שריריות. בייקון, בעל השיזוף הבוהק, החיוך הצחור והשיער המעוצב, נראה צעיר מגילו. רק הזקנקן המאפיר נותן את אותותיו ומרמז על גילו האמיתי: 47. לא פלא שהוא מרשה לעצמו להשיל את בגדיו בכזאת קלות: הוא פשוט נראה שמור וחטוב, ולדבריו, סוד הקסם הוא בהקפדה על כושר, תזונה נכונה וגנים טובים.
אגויאן ("המתיקות שאחרי", "המסע של פליסיה") בחר דווקא בבייקון, השחקן בעל השם הכי לא כשר בהוליווד, לגלם שחקן ובדרן יהודי ב"כשהאמת משקרת": לני מוריס (דמות בדיונית שרקח הסופר רופרט הולמס שהסרט מתבסס על רב המכר שלו) כיכב בטלוויזיה ועל הבמות בשנות ה-50 יחד עם וינס קולינס הבריטי (קולין פירת, "יומנה של ברידג'ט ג'ונס"). הצמד השנון זכה לאהדת המעריצות: לני היה הבוטה והפרוע שקפץ ממיטה למיטה, ווינס היה הג'נטלמן בשליטה. בסרט יש התייחסויות אחדות ליהדותו של מוריס, למשל אחד הצופים במופע נעלב מההשתעשעות של וינס על חשבונו וקורא לו "יהודון". וינס גורר את הצופה הגזען מאחורי הקלעים ומפליא בו את מכותיו, בעודו מטיח: "לעולם לא תקרא לשותף שלי יהודון".
"כשהאמת משקרת" מושפע מהקולנוע האפל ומסרטיו של אלפרד היצ'קוק. העלילה לא מפסיקה להתרוצץ בין שנות ה-70 לשנות ה-50: אחרי שהצמד התפרק הקריירה שלהם דעכה. בראשית הסבנטיז עיתונאית שאפתנית (אליסון לומן) כתבה ספר על הצמד וניסתה לפענח פרשה מעברו: באמבטיה של סוויטת בית המלון שבה השנים שכנו התגלתה גופתה של סטודנטית יפהפייה. השניים אומנם נמצאו חפים מפשע, אבל הפרשה הביאה להתפרקות הצמד והרסה את חייהם. העיתונאית מנסה לחשוף את הסודות שהשנים מסתירים.
בייקון מודה שהעבודה על הדמות היתה לא פשוטה כלל. "צפיתי בהרבה סרטים עלילתיים משנות ה-50 ובסרטים תיעודיים על התקופה הזאת, שהיתה עשירה בבידור. אז לא הסתפקו בלהיות כוכב קולנוע או כוכב רוק. האמנים ידעו לעשות הכל: לרקוד, לשיר, לחקות, לעשות דרמה".
נדמה שמאז סרטך "פוטלוס" מ-1984 לא רקדת בכזאת הנאה.
"כן, זה היה פאן. מאוד נהניתי לפזז. בכלל זה כיף גדול לגלם שחקן שהוא גם מופיע על במה".
הזיווג שלכם בסרט מזכיר קצת את זה של הצמד דין מרטין וג'רי לואיס.
"הבמאי אמר לנו שאנחנו יכולים ליצור את המופע איך שאנחנו רוצים. כהכנה ניהלתי שיחות טלפוניות רבות עם קולין ודנו איך נעשה זאת. דיברנו על הכיוון המוזיקלי ולי דווקא התאים יותר כיוון רוק'נ'רולי. כבר בשלב מוקדם הבנו שזאת תהייה טעות לבסס את הדמות רק על פי מודל אחד ועל פי מישהו ספציפי. מצד שני בחרנו להתבונן בהרבה זוגות בידוריים וקומיים מפורסמים כמו שני צמדי השמן והרזה - אבוט וקוסטלו, לורל והרדי - ולנתח את הדינמיקה, האנרגיה והאהבה שהיתה ביניהם. לפעמים גילינו שאחד מבני הזוג היה בשליטה מוחלטת, והשני מוטרף לחלוטין.
"רצינו ליצור זוג חדש שבנוי על ניגוד: האמריקאי המכוער והבריטי הג'נטלמן הסנוב והמעונב. זה היה תהליך מרתק אך מלחיץ, ואני מקווה שהצלחנו בכך: הצמד שלנו אומנם לא התקיים באמת, אבל הוא בהחלט היה יכול להתקיים".
אתה מרכיב ב"כשהאמת משקרת" עדשות כהות המסתירות את עיניך התכולות המהממות. למה בעצם?
"העדשות הוסיפו לדמות שגילמתי סוד וצד אפל. כשאתה מסתכל על הדמות הזאת בסרט אתה קולט שמשהו לא בסדר בחייו. הצופה אומנם מזהה את קווין בייקון השחקן, אבל גם קולט שמשהו שונה ומוזר בו".
אתה מופיע בתפקיד של כוכב שחי בסטייל ובנהנתנות לפי כל הקלישאות. משהו שאנחנו צריכים לדעת עליך?
"זה היה עבורי תרגיל משחק, בגלל שאני לא חי חיים קיצוניים של סלבריטי. שיחקתי כבר הרבה סוגי אנשים, כולל רוצחים וסוטים, וזה לא אומר שעשיתי את כל הדברים המיוחסים להם. יחד עם זאת, יצא לי במהלך השנים לחוות קטעים של פרסום ותהילה, וזה עזר לי להבין את התפקיד הזה. פרסום זה סוג של התמכרות. לפעמים אתה רואה אנשים שעושים הכל כדי לדבוק בתהילה. כשזה חומק ואתה מתחיל להידרדר, זה יכול להיות מאוד כואב".
לאור זאת, לא היה קשה לך לגלם בחלק מהסרט מישהו שעבר זמנו והקריירה שלו נגמרה?
"אני הייתי מפורסם לפני 15 שנה ואני עדיין מפורסם, ואני מחזיק אצבעות לגבי העתיד. אולי בגלל שאני בסביבה כל כך הרבה זמן ולא מראה סימנים של היעלמות פיתחו את המשחק 'שש דרגות של הפרדה מקווין בייקון'".
וכאן, אל דאגה, מגיע ההסבר לטובת מי שלא בקי בפרטים: באינטרט רץ משחק שבו מתבקש המשתתף לקשר בין שחקן/שחקנית כלשהם לבין בייקון. בייקון משועשע מהמשחק, אבל לא יותר מדי מתרגש או לוקח אותו ברצינות.
הוא נולד בפילדלפיה (אביו היה אחד ממתכנני הבנייה של העיר) ובילדותו סבל מהרבה בדיחות על חשבון שמו. הקריירה שלו נחנכה כמו שחקנים רבים אחרים בעולם הסבוניות. סרט הבכורה שלו היה "בית החיות", לצידו של ג'ון בלושי ב-1978. הסרט הפך כזכור לפולחן וכעבור שש שנים הגיע "פוטלוס", שהפך את בייקון לאליל נוער ונער פוסטרים (לפני שנים אחדות הוא התארח ב"וויל וגרייס" ועשה דאחקות על חשבון הופעתו ב"פוטלוס").
"בשנות ה-20 וה-30 המוקדמות של חיי קפצתי מתפקיד לתפקיד. זה בגלל שהגעתי למעלה מהתחתית - הייתי מלצר המון שנים בניו יורק ולא הרגשתי בנוח עם הרעיון של להיות בלי עבודה. הייתי מוכן לקבל כל תפקיד".
הקריירה שלו ידעה עליות ומורדות ולפני שנתיים הוא הזכיר את יכולותיו כשהופיע ב"מיסטיק ריבר" של קלינט איסטווד. בייקון לא מוטרד מהדימוי הציבורי שלו, מה שאולי איפשר לו לגלם מנעד גדול של תפקידים מרשימים: חוטפים, פסיכופתים, אנסים, רוצחים סדרתיים, פדופילים. "אני מאמין שבכולנו יש כמות מסוימת של פגמים בגידול שלנו, כמות של כאב שמצויה מתחת לפני השטח ואני חושב שזה חשוב לנסות לחקור את זה. זה מעניין ומגרה".
ב-1988, במהלך צילומי סרט הטלוויזיה "שמי לימון", הוא התאהב בשחקנית קיירה סדג'וויק ("סינגלס"). השניים נישאו ויש להם שני ילדים, בן ובת. הם מתגוררים בניו יורק, ומשתדלים לחיות חיים פשוטים ורגילים. בייקון מודה שהוא לא בנוי לאורח החיים ההוליוודי-הסלבריטאי והוא סולד מפרסום וממסיבות. הבליינות שלו מסתכמת במסע הופעות עם אחיו במסגרת ההרכב "האחים בייקון" . הוא מודע לכך שהוא משלם מחיר על הריחוק מהוליווד. "יש הרבה דברים שעשיתי במהלך הקריירה שהם כנראה לא המהלכים הכי חכמים, למשל ההחלטה לא לגור בלוס אנג'לס. מתי כיף להיות שם? כשהסרט שלך מוצג ואתה מקבל ביקורות מצוינות, אז אין מקום שיותר טוב להיות בו בעולם. אבל באיזו תדירות זה כבר קורה? כשאתה חי שם, אתה כל הזמן עסוק במקום שלך בהיררכיה, ואתה פשוט יכול להשתגע".
בעבר בייקון וסדג'וויק השתדלו לפצל בין הקריירות שלהם. כשמישהו מבינהם עבד, השני שמר על הילדים. אבל לאחרונה הם שוב משתפים פעולה, אבל "אנחנו לא משוטטים באתר הצילומים מחזיקים יד ביד כל היום", הוא מרגיע.
במסגרת שיתוף הפעולה הזה נראה במהלך השנה קרובה את "מאהב קטן", סרט שבייקון ביים וסדג'וויק משחקת בו, לצד בתם סוזי - זהו סרט על אשה שמשתוקקת לילד, יוצאת למסע להגשים את חלומה, פוגשת סוכן נוסע, מתעברת וכשבנה נולד היא יוצרת עימו עולם קסום עתיר משחקים וכיופים.
"למרות שאני מופיע בסרטים רציניים וקודרים, אני אוהב קומדיות רומנטיות", מעיד בייקון. "אני לא יודע אם זה בהכרח הצד החזק שלי, אבל רציתי להתנסות בזה ולעשות קומדיה פיזית ומשתטה. יחד עם זאת אני חושב שאפילו בסרט מצחיק אני רוצה למצוא לב ונשמה, וגם ברגעי שמחה, אני מעדיף שתהיה עצבות מסוימת.
"אני נמשך לדמויות שאפשר להתייחס אליהן בכמה רמות. כך שאני לא נמשך לדמויות רעות או אפלות. זה גם לא נכון להגיד שבכל דמות אני רוצה לחקור את הצד האפל שלה. אני לא רוצה להפוך למשעמם. אם התפקיד הוא ממש מורכב וטוב, קשה לי לסרב לו למרות שהחומר מסוכן. אני לא מפחד מלעשות שום דבר.
