איך זה שכוכב אחד לא מעז

אחרי שנים לא מעטות בהן נקשר שמו בעיקר לרכילויות, שערוריות כספיות ואישיות וראיונות מלאי בוץ, זה באמת עושה נעים לשמוע אלבום חדש מבית היוצר של מתי כספי - גם אם לא מדובר באלבום יוצא דופן או כזה שמשחזר את ימי התהילה שלו מלפני 30 שנה.

"את האשה שלי" הוא אלבום יפה, רומנטי מאוד, שרמת העיבודים והטקסטים בו נדירה למדי בנוף הישראלי. כספי מקפיד על כל תו וצליל, גם בנגינה וגם בשירה - והתוצאה מכובדת ומרשימה, אבל רחוקה מלטלטל חושים.

חלק גדול מ-11 שירי האלבום שומרים על אווירה מהורהרת ושקטה, והצד השובב והקצבי יותר של כספי כמעט ולא קיים פה. זהו כספי בוגר, שליו ומפויס. זה לא רע בהכרח, אבל הבעיה היא שהאלבום מנותק לחלוטין מהמוזיקה העכשווית. כספי עושה את שלו, בלי לספוג שום השפעה ממה שקורה מסביב והניתוק הזה הופך את האלבום למיושן. בימיו הגדולים כספי אפשר לכשרון העצום שלו לספוג לתוכו צלילים אחרים, מהרוק המתקדם ועד לסמבה - וההיתוך שנוצר הפך אותו לאחד המוזיקאים המשפיעים שפעלו פה. באלבום הנוכחי אין כמעט כל מאמץ להתחדש או להעז, והתוצאה היא לא יותר מבינונית.

חלק מהשירים באלבום יפים ומרגשים ממש ("חרוזי אהבה", "שיר מספר 6", "חלום אי מנותק") חלקם מיותרים (שני החידושים: הביצוע ל"היא" של אזנבור ו"איי לאב יו" ו"אם יש אלוהים" בהם שרות בנותיו) והשאר סבירים. יש להניח שאוהביו הוותיקים של כספי יהנו מהאלבום בזכות מעלותיו והן לא מעטות - אבל מי שמצפה מכספי לחזור שוב למשבצת האמן המרתק והחדשני - יתאכזב.

האלבום הופק על ידי כספי בעצמו ומופץ על ידי הלייבל "אירסיי" מבית "האוזן השלישית". כמו אריק איינשטיין ואמנים רבים אחרים שנחשבו פעם לכוכבים שחברות התקליטים הגדולות התגאו בהן - הפך כספי בשנים האחרונות לסוג של נטל על החברות הגדולות, אמן שדורש הפקה של אלבומים מושקעים ויקרים, אבל כבר לא מספק את הסחורה במכירות. בכל הקשור להקלטות האלבום - כספי אינו זקוק לחברת תקליטים ומסתדר טוב מאוד לבדו, אבל נדמה לי שיש בניתוק שלו סוג של חסרון. אפשר להניח שדווקא במקרה של כספי, חיבור לחברת תקליטים גדולה היה מכוון אותו למקום קצת יותר פופולרי, ועוזר לו להתחדש.