הכל אודות אונה
היא לא קטלנית כמו ריקי גל אבל לא גם מתחנפת לאף אחד. קבלו את השופטת אונה הולברוק מ"נולד לרקוד", שתעשה מה שצריך כדי להביא את הרקדנים הכי טובים לסלון שלכם
33 אחוזי צפייה. זה המספר שממחיש את הצלחת הפרק הראשון של "נולד לרקוד", הכוכב נולד של עולם המחול ש"קשת" השיקה עם לוח השידורים החדש. אם מישהו היה זקוק להוכחה שהכוכבים הנולדים שמשלמים בזיעה תמורת 15 דקות התהילה שלהם יסעירו פחות את עם ישראל, בא המספר הזה, שנמוך רק במעט מגמר "כוכב נולד" האחרון, ומוכיח שהעם רוצה להמליך רקדן. התוכנית השנייה בסדרה התיצבה על 26% (מול משחק כדורגל), וההנחה היא שהרייטינג ילך ויעלה ככל שהתחרות תתקדם. אם הכל ילך חלק, היומרה השאפתנית של צביקה הדר ולהקתו למצוא את הרקדן האולטימטיבי תשחזר את ההצלחה של התוכנית ההיא.
אונה הולברוק, רקדנית, כוריאוגרפית ומורה לריקוד, תהיה שם כדי לוודא שהטובים ילכו לטיס, והפחות טובים יטוסו החוצה. אם נותרתם תוהים מול השיפוט הסוריאליסטי של ריקי גל ואתם חוששים שלא תצליחו לשחות בבריכה של העוללים הרוקדים, תנוח דעתכם. ביקורת עניינית, בונה, לא מתחנפת ולא קטלנית, זאת הסחורה שאונה מביאה איתה לעסק. "אני מביאה את עצמי ואני באה נקייה", מדגישה אונה. "אני לא משאירה שום דבר מהשיפוט שלי בחוץ ואין פוליטיקה פה. זה התחום שלי ואני טוטאלית בתחום הזה".
אני מדמיינת לעצמי את עולם הריקוד כמו סט ענק של הסדרה "תהילה". משהו קשוח, עם המון משמעת, ככה זה באמת עובד?
"זה שילוב. באמת מדובר במשמעת ברמה הכי גבוהה, מבחינת הצד הטכני, שמצריך עבודה על הגוף שלך בתור כלי. שם צריך משמעת. צריך לחפש גם את השחרור, לגעת ברגשות בצורה הכי עמוקה ולהעביר אותם לקהל".
את רואה דמיון בין הביקורת שאת מעבירה על התלמידים שלך ובין זאת שאת נותנת לנבחנים בתוכנית?
"עקרונית כן, אבל יש שלבים. לאודישנים מגיעים אנשים שאני לא חושבת שצריכים להתעסק בתחום, ואני כנה, כי עדיף להגיד את האמת. אני מנסה בדקה שיש לי עם נבחן לעזור לו באמת. אסור כמובן להגיד לאף אחד אם מותר לו לרקוד או לא, לכולם מותר, אבל יכול להיות שלא במסגרת התוכנית. ככל שהשלבים מתקדמים האנשים יותר טובים והביקורת משתנה, שם הביקורת באמת נועדה לעזור להם להשתפר בתור רקדנים".
את מעדנת ביקורת?
"כמובן, צריך להתחשב. אלה אנשים קודם כל. אני חושבת שגם הרקדנים מבינים שאם במעט הזמן שיש לי אני אתן רק מחמאות, אז לא עשיתי את העבודה שלי. בתוכנית זה הזמן להכין אותם לשלב הבא כדי שלא יחזרו על טעויות, אבל מאוד חשוב לעודד, לתת ביטחון למתמודד".
לפי מה את שופטת?
"אני מחפשת רקדן שירקוד, לא רקדן שיבצע אלא שירגש. אני מחפשת מעורבות רגשית. שיגיע לקהל, שיעשה לי משהו. אתה יכול להיות הרקדן הכי מדהים בעולם מבחינה טכנית, אבל אם אתה לא מגיע לקהל זה לא מספיק".
זה משהו שאפשר ללמוד אותו?
"זה בהחלט תלוי בכשרון, זה נכון, אבל עובדים על זה בשיעורים, יש דרכים להוציא את זה החוצה".
תמיד אותו חלום
אם שאלתם את עצמכם אם יש בכלל חיה כזאת, רקדן שיכול לרקוד בכל הסגנונות, הולברוק מרגיעה ומבטיחה שכן. ותסמכו עליה שהיא יודעת, מהסיבה הפשוטה שהיא בעצמה מתפשטת לכמה סגנונות, ככה בשביל לאוורר את הראש. הולברוק נולדה וגדלה בקנדה, סיימה את בית הספר הלאומי למחול בארץ הקרה, עברה דרך בת דור ונמנתה על מקימי מיומנה. לתוכנית היא הגיעה כנציגה של תחום הג'אז וההיפ-הופ, אבל היא חסידה גדולה – וגם מיישמת – של ריבוי סגנונות. "בגלל זה אני מרגישה מאוד נוח בתוכנית", היא מסבירה. "אני מעבירה משהו שאני מאמינה בו".
יש בכלל דבר כזה, הרקדן האולטימטיבי שיכול לרקוד הכל?
"בטח. ריקוד זה משהו שנולדים איתו. זה כמו שיש נגנים מוכשרים שיכולים להרים כל כלי ולנגן. זאת אפילו דרישה ריאלית במובן של השוק, כי מאוד יכול להיות שמישהו מעדיף לקחת רקדן שיכול לעשות כמה דברים. זה לא חובה, אבל זה סוג של רקדן שפותח לך את האופציות, גם ככה לא קל להתפרנס היום בתור רקדן".
יש עוד אנשים בתחום שחושבים כמוך?
"יש יותר ויותר. בשנים האחרונות זה מתפתח, והרבה רקדנים לוקחים שיעורים באפרו, באדי פרקשן וגם בקלאסי ומודרני. אני מקפידה לשלוח תלמידים שלי ללמוד סגנונות אחרים".
מצפייה בתוכנית נראה לי שלא כל השופטים פתוחים כמוך.
"לפעמים יש לי קצת חילוקי דעות עם דוד (דביר), כי בשבילו לחזור לבסיס זה לחזור לקלאסי. לא שאני לא מסכימה עם זה, אבל לדעתי אם עולה רקדן היפ הופ עם טכניקה טובה זה מצוין. לא כולם חייבים לרקוד קלאסי. הוא הרבה פעמים נותן ציון לרקדן לפי היכולת הקלאסית שלו, וזה לא בהכרח נכון. אבל גם הוא נפתח, אני עוד אשכנע אותו".
יש לכם, השופטים, טייפ קאסט?
"כל אחד הוא עצמו. זה יוצא כאילו טייפ קאסט, אבל אני חושבת שיש ארבעה אנשים אמיתיים. דוד יותר קשוח, עידו מאוד מפרגן ומעודד, מיכל, אין בולשיט אצלה וממה שאני מכירה אותה היא ככה גם עם עצמה, זאת היא. ובזכות זה היא מצליחה".
הרבה אנשים לא יודעים שיש לה רקע ממשי בריקוד, חושבים שהיא גימיק.
"יש לה רקע קלאסי מאוד חזק, אני רקדתי איתה יחד בלהקה והיא רקדנית מצוינת".
מי מהמתחרים מדבר אלייך?
"זה משתנה כל פעם, כי כל פעם רואים אותם יותר. אור הפתיע אותי - ההספק שלו בשלוש שנים, הכשרון המולד והיכולות הגופניות שלו. אנחנו מדברים פה על רמה בינלאומית".
מעל לעשרת אלפים מתמודדים שהגיעו למיונים, 150 עברו לשלב הבא ואת שלב האודישנים יסיימו 16 רקדנים, שמונה נשים ושמונה גברים. בתחרות עצמה הם יתפקדו כשמונה זוגות, מהם ינפו השופטים שלושה. ששת המועמדים שיוותרו יבצעו קטע סולו בנסיון לכבוש את לבו של הקהל שיתרגל עם האצבע את ריקוד האס.אם.אס. בסוף, מה שלא יהיה, יהיה לנו מנצח.
בואי נדבר תכלס. מה יצא להם מזה?
"אני לא יודעת מה הפרס עדיין, אבל אני חושבת שתכלס, החשיפה היא העיקר. המתמודדים לא קולטים עדיין איזה דלתות זה יפתח להם. הכי חשוב זה שאנשים יראו אותם, יכירו אותם ויעסיקו אותם אחרי התוכנית, במקום שהם ירוצו לעשות אודישן יזמינו אותם להופיע".
איזה אנשים חשבת שיבואו לאודישנים?
"הגיעו האנשים שקיוויתי שיבואו. הגיעו רקדנים טובים מאוד והגיעו גם תגליות, כשרונות שאולי דרך התוכנית, בין אם ינצחו ובין אם לא, יבינו את הרמה של התחום בארץ ולא יתפספסו. דווקא לפעמים כשמישהו בא עם פחות רקע הוא יותר מקורי, שזה מאוד חשוב".
זה תחום הרבה יותר מקצועי משירה. המושגים, הרקע, הרבה אנשים מכירים זמרים אבל לא מכירים רקדנים, לצורך העניין. זה לא קצת נישתי?
"אם יש משהו שהבנתי במשך השנים, זה שהרבה מאוד אנשים הולכים עם פנטזיה על ריקוד, במיוחד ישראלים, ויכול להיות שבתוכנית אנחנו קצת נכנסים לחלום של האנשים. הריקוד הוא חלק מהתרבות פה, כל ריקודי העם וחוגי היפ הופ. אולי זה הטמפרמנט המזרח תיכוני, אנשים חמים עם המון אנרגיה שצריכים להוציא את העצבים איכשהו.. מאוד alive, מאוד מתחבר לתנועה. אני רואה ישראלים והם רוקדים כשהם מדברים, הרבה עם הידיים, כמו האיטלקים. אז אנשים מזדהים עם החלום הזה, אפילו אם הם לא יודעים לרקוד".
אבל מהבחינה הטכנית, את לא חוששת שאנשים לא יבינו על מה את מדברת?
"כן, אבל בשביל זה יש את צביקה. אני חושבת שהוא מקשר בינינו לעם והוא עושה את זה מקסים, הוא והעם לומדים יחד את אוצר המילים ואת השפה המקצועית. יש גם משהו יפה ולא צפוי בריקוד, כשרקדן עומד אין לך מושג מה הוא הולך לעשות. מישהו שמנמן פתאום יכול לרקוד מדהים. או מישהי קטנה שתבוא עם ריקוד היפ הופ".
איכשהו נדמה שבתחום שלכם יש פוטנציאל גבוה יותר לפער בין מה שחושב הקהל בבית ומה שחושבים השופטים. כבר כמה פעמים יצא שראיתי את אחד הנבחנים בטלוויזיה, הוא היה נראה מדהים והשופטים חשבו שהוא לא טוב ולהיפך.
"זה נכון שיש מן .. לא ממש נתק, אבל אנשים שמתעסקים בתחום הרבה שנים כמונו, לפעמים מספיק להם לראות אדם הולך על הבמה והם יכולים להגיד עליו הרבה דברים. אני לא צריכה לראות בנאדם עושה פירואט, מספיק לי משהו פשוט יותר ואני יכולה להגיד לך בערך כמה סיבובים הוא יעשה. אני יכולה להבין למה לפעמים הקהל לא מבין. יכול לבוא מישהו מאוד מרשים מבחינה טכנית, אבל חסר את הרגש, ויכול להיות שמישהו מאוד נוגע בקהל, אבל הוא לא רוקד בצורה מקצועית. אז יכול להיות שזה יהיה מאוד נחמד ומשעשע, אבל זה לא ריקוד ברמה גבוהה. אנחנו מנסים למצוא את הרקדן שיכול לרגש, זה חשוב, אבל אנחנו צריכים לשמור על רמה".
את רואה את תוכנית הריקודים של "רשת"?
"לא. אני בעיקר עובדת עכשיו".
