איך לשתות בלי להתחרט על זה בבוקר

 

לא אשקר לכם. אני אוהב לשתות. אמנם קבעתי לעצמי חוק טיפשי שאוסר עלי לגעת באלכוהול לפני חמש בערב, אבל כשמגיעה השעה הנכונה, אני והחבר'ה יוצאים לבלות ושותים עד שדופקים את הראש. מי שאלכוהול מהווה מרכיב קבוע בחייו יודע בדרך כלל ממה להיזהר וכיצד "להחזיק את האלכוהול", כך שההשקעה לא תמצא את עצמה בשירותים עוד באותו ערב. הבעיה היא שהראש לא סולח ולא שוכח ולך תתחיל את היום למחרת כשהדבר האחרון שבא לך זה לצאת מהמיטה אל החום שבחוץ, הפקקים, הבוס והעבודה.

 

בפאב הביתי שלי, "לאו בלומס", שם זרמו מאות ליטרים של בירה לעברי (והמון שקלים בכיוון ההפוך, לצערי), מכירים את התופעה של לקוחות ששותים ו"מתפרקים". "כשאדם נכנס ומבלה כמה דקות בעיון בתפריט, אתה יודע שהוא לא אחד ששותה קבוע", מספר אלעד אורן, מנהל הבר, "אם הוא מתחיל לערבב אתה יודע שהולכת להיווצר בעיה וכשאתה מנסה להעיר לו, יוצא המאצ'ו שבו ולא נותן לך שום אפשרות להסביר לו שאין לערבב סוגי משקאות מסוימים או כמה חשוב שיישתה את כוס המים שאנו מגישים לו כדי למנוע התייבשות".

 

יש לי רפרטואר קבוע: סיבוב חצי ליטר בירת ווינשטאפן (גרמניה בפאב אירי, אתם צריכים לראות את הבעת פניו של אבי, בעל המקום) , מנת פטריות מטוגנות, עוד

סיבוב ועוד סיבוב ולפתע אני מתחיל להיות נחמד לאנשים סביבי. הבעיה היא שעל כל חצי ליטר שאתה קונה, מגיע לך צ'ייסר במחיר מגוחך, ומי שעושה אחד ועוד אחד מבין שבשלב מסוים - "יוסטון, יש לנו בעיה".

 

חזי, הנהג הקבוע שאינו חובב אלכוהול, יודע לספר בכל פעם מחדש, כמה אני נחמד וקשוב לו בדרך הביתה. מה שהוא לא יודע זה שברגעים כאלה עבדכם הנאמן מנסה לא לטלטל את הראש ולהימנע מהפעלת איזשהו תא אפור, למעט אלו האחראים על תפקודים חיוניים כגון נשימה ודופק (שהולם בראש כמו תופים אפריקאיים). מול העיניים החצי עצומות מרצדים הלוגואים של הבירות הגרמניות, האוזניים עדיין שומעות בבירור את שידור המשחק במונדיאל שכבר נגמר ומעל הכול מרחפות השטויות שחזי פולט כמכונת ירייה.

 

בנקודה זו אני פונה אליכם הגולשים ושואל: אולי יש לכם איזו תרופת פלא? משהו שיעזור לשמור על ההנאה הצרופה שמתקבלת מקירוב כוס קפואה עם בירה לפה ומתחושת השחרור הנהדרת שחווים כשגברת ווינשטאפן מחליקה לכם בגרון, מבלי להפוך לשבר כלי בבוקר? מה אתם עושים כדי ליהנות מכל העולמות? ואל תכתבו לי בבקשה שהפתרון הוא לא לשתות, בחייכם - את זה גם אני יודע, והרבה הנאות לקשישא כבר לא נשארו בחיים.