לא הוורסאי האחרון
הרשעתו של ממציא הפל-קל לא תמנע את האסון הבא. זה מתחיל בחופש לקבלנים ובזיופים במעבדה
שרשרת הכשלים הנקודתיים שהובילו ל"ורסאי" מוכרת: שיטה בעייתית, פיקוח רופף ובנייה רשלנית. כל אלה נובעים מרשלנות פושעת ומזלזול טוטאלי בחיי אדם. אך מה למדנו מכל זה? הפסיקה נותרה מקומית ונקודתית, כזו שמטפלת בש"ג ולא פותרת את הבעיה. כך היה גם הרוב המכריע של תגובות המדינה על זרועותיה לאסון. שורשי האסון הבא אינם נעוצים בקבלן זה או אחר, אף לא בשיטת בנייה ספציפית. ברור שגם ועדת החקירה שתבחן את האסון הבא, כמו גם בתי-המשפט שידונו בהשלכותיו, ימצאו אשמים - אנשים פרטיים ופקידים זוטרים, שתרמו בדרך כלשהי לקטסטרופה התורנית. המעגל האכזרי הזה יימשך כל עוד לא תטופל הבעיה האמיתית; כל עוד לא יבוצע טיפול שורש למערכת הבנייה והפיקוח על הבנייה בישראל.
פרויקט בנייה בישראל מחויב בפיקוח של מעבדה מוסמכת. כל עירייה מחליטה לעצמה אלו בדיקות יש לבצע, כאשר משרד הפנים אינו שולט בהחלטות הללו ואף אינו יודע לומר אלו בדיקות מחייבות את העיריות. מעבדת הבנייה בודקת את חוזק החומרים, איכות הביצוע ועוד פרמטרים, שאמורים להבטיח את תקינות המבנה ובטיחותו. הממשלה, אף שהחליטה לחייב כל פרויקט בבדיקה, מאפשרת לקבלן המבצע להתקשר עם מעבדת הבנייה בעצמו. הבעייתיות בנוהג זה ברורה מאליה - נותנים לחתול לשמור על השמנת. מהנדסי הערים ומנגנוניהם אינם מתעניינים בתוצאות הבדיקות; עצם ביצוען מהווה עבורם תנאי מספיק לאישור המבנה לאכלוס.
מובן שמרבית הקבלנים הם אנשים ישרים ושומרי חוק, שאינם מעוניינים לסכן אף אדם. מובן גם שמרבית מעבדות הבנייה מבצעות את עבודתן נאמנה. אך בשוק כה גדול, בהיקפים כספיים עצומים (כ-150 מיליון שקלים בשנה), תמיד יהיו חריגות. במקרה הזה, הפירצה פשוט זועקת לגנב.
לאחרונה פורסם כי הפרקליטות הגישה תשעה כתבי אישום נגד עובדי ומנהלי "איזוטסט", מעבדת הבנייה השנייה בגודלה בישראל, שהסמכתה הושעתה עקב שורה ארוכה של חריגות מנהלי הבדיקה, זיופי בדיקות ועוד. העבירות המיוחסות למעבדה לא נעשו בתום לב, ואין מדובר במעשים של איש צוות בודד או בחריגה חד-פעמית. מדובר בכרוניקה של זיוף תוצאות, בדיקות פיקטיביות ו"עיגול פינות", שהתבצעו לפי החשד בידיעתה ובעידודה של ההנהלה. חשוב להבין כי "איזוטסט" בדקה עשרות אלפי מבנים ברחבי הארץ, אישרה ממ"דים ומקלטים וחתומה על פרויקטים לאומיים כגון כביש 431, וכל זאת תוך התעלמות מוחלטת מנהלים ומהחוק ולעתים אף מבלי להגיע למקום בו הבדיקות לכאורה נערכו. קשר השתיקה שקשרו גם חלק מהקבלנים, אשר נהנו ממצב זה, היקשה על הרשות הלאומית להסמכת מעבדות לאתר את הנעשה.
המקרה של "איזוטסט" מדגים את הקלות הבלתי נסבלת שבה מעבדת בנייה וקבלן לא ישר יכולים להתעלם מהחוק ולסכן חיי אדם. הפיתרון לבעיית מעבדות הבנייה פשוט: הממשלה חייבת לפרק את הקשר שבין הקבלן למעבדה. עליה על אחד מהרגולטורים שלה את האחריות לבדיקות הבניין ולגבות את מחירן מהקבלנים בצורת היטל. כמו כן חייבת המדינה לפקח על מחירי הבדיקות. התחרות צריכה להיות רק על טיב ואיכות הבדיקה, על מנת למנוע פיתוי "לחסוך" בבדיקות. רק כך תוכל המדינה לפקח על בדיקות הבנייה ולהבטיח את איכותן - ואנחנו נוכל לישון (ולבלות) בשקט.
ד"ר אורנה דריזין היא מנכ"לית הרשות הלאומית להסמכת מעבדות
