כך פועלת גזענות ממוסדת
עיתונאים יקרים, די עם התירוצים. מפרידים פה במתכוון בין יהודים לערבים
בשעות שלפני הסרת צו איסור הפרסום מעל פרשת עזמי בשארה, עמדה משטרת ישראל לקיים שני תדרוכים לעיתונאים: תדרוך לעיתונאים יהודים ואחריו תדרוך לעיתונאים ערבים. 12 שעות לפני התדרוך המתוכנן, תחת איום בבג"ץ ולאחר שנשיאת מועצת העיתונות הודיעה על כוונתה לפנות למפכ"ל - התעשתה המשטרה וביטלה את ההפרדה בין הגזעים.
כמה וכמה מעמיתיי העיתונאים סירבו להתרגש מההפרדה המתוכננת בתדרוך המשטרתי. הם קיבלו את ההסבר של דוברי המשטרה, לפיו סיבת ההפרדה היא אילוצי מקום, שבגללם הוחלט לקיים את התדרוך בשתי קבוצות: תחילה לחברי תא כתבי הפלילים הארצי, ומיד אחר-כך לכלי התקשורת המקומיים. מדובר, הדגישו במשטרה, באותו תדרוך בדיוק.
במקרה, תא הכתבים הארצי מורכב כולו מכתבים יהודים (חוץ מכתב דרוזי אחד, מקול ישראל בערבית), ואילו הכתבים של כלי התקשורת המקומיים כולם ערבים. מקרה.
העיתונאים היהודים, אלה שבדרך-כלל יודעים לחשוד בממסד, לבדוק כל אמירה שלו ולבקר אותו על כל פעולה או מחדל - גילו תמימות מפתיעה ובחרו להאמין להסברי הממסד המשטרתי. ואולי התמימות לא מפתיעה, כי היא משתלבת היטב עם האינטרס של הכתבים: כנראה נוח יותר לקבל תדרוך בקבוצה מצומצמת ומיוחסת של עיתונאים המכירים זה את זה, בלי כתבים לא מוכרים שאולי אף ינסו לעורר מהומה בתדרוך מסיבות פוליטיות.
אז הנה תזכורת לעמיתי התמימים: כך בדיוק עובדת הגזענות הממוסדת. זו לא גזענות בוטה של "אני לא אתן לאף ערבי (או אתיופי/פרענק/יהודי) להיכנס". זו הפרדה גזעית/עדתית מתוחכמת, שמתבססת על כללים ותקנות.
כך למשל קרה בשעתו ללוטפי משעור המנוח, עורך העיתון א-סינארה היוצא לאור בנצרת, כשעמד לצאת עם משלחת עיתונאים שהתלוותה לנשיא המדינה בביקור בחו"ל: משעור עבר בדיקה ביטחונית לפי הכללים בנתב"ג, וגם עמיתיו היהודים עברו בדיקה לפי הכללים. הם עלו למטוס, הוא עוכב זמן רב - כמו כל ערבי - ולכן לא עלה לטיסה. זה כמובן לא הפריע לעמיתיו העיתונאים, כי הכל הרי נעשה לפי הכללים.
גם משפחת קעדאן הערבית לא הורשתה בשעתה לגור ביישוב קציר לפי כל הכללים: הקרקע, נקבע בכללי הסוכנות היהודית, מיועדת ליהודים בלבד. אחר-כך, בצו בג"ץ, נאלצה ועדת קבלה של היישוב לדון בבקשת המשפחה וקבעה שבני משפחת קעדאן "אינם מתאימים למגורים ביישוב והשתלבותם החברתית והקהילתית לא תעלה יפה". הכל לפי תקנון היישוב.
הגיע הזמן, חברים, שתלמדו להסתכל על התוצאה ולא על ההסברים והתירוצים. והתוצאה היא תמיד שהיהודים פה והערבים שם. הערבים מבינים את זה, בג"ץ מבין את זה, המשטרה הבינה את זה. רק (רוב) העיתונאים היהודים לא מבינים את זה. חבל. למענם, הנה תזכורת משיר ידוע המצוטט באתר ההנצחה לשואה בבוסטון (המחבר: מרטין נימלר):
כשלקחו את הקומוניסטים, שתקתי כי לא הייתי קומוניסט.
כשלקחו את הפועלים, שתקתי כי לא הייתי פועל.
אז לקחו כמה כמרים, ושתקתי כי אינני דתי.
וכשבאו לקחת אותי, כבר לא היה מי שידבר.
הכותב הוא מזכ"ל מועצת העיתונות
עזמי בשארה
צילום: איי אף פי
מומלצים
