קרטיב גנטי: חיידקים הושבו לחיים לאחר 8 מיליון שנים
לאחר שהפשירו דגימות קרח מעמק מולינס ועמק ביקון שבאנטארקטיקה, מיקרוביולוגים מאוניברסיטת רוטג'רס בניו-ג'רזי גילו יצורים חיים במים מהדגימות הקדומות ביותר, שגילם מוערך בכשמונה מיליון שנים
חיידקים שהיו קפואים בעמקי הקרחונים הקדומים ביותר על פני כדור הארץ הופשרו והושבו לחיים במעבדה, וסיפקו תוך כדי כך תובנות חדשות לגבי משך הזמן בו ניתן לשמור יצורים חיים בהקפאה.
- עוד באתר "הידען": טבעות אורנוס מפנות לכדור הארץ את הקצה
לאחר שהפשירו דגימות קרח מעמק מולינס ועמק ביקון שבאנטארקטיקה, מיקרוביולוגים מאוניברסיטת רוטג'רס בניו-ג'רזי גילו יצורים חיים במים מהדגימות הקדומות ביותר, שגילם מוערך בכשמונה מיליון שנים.
על פי דיווח בכתב העת Nature, בריאותם הרופפת של החיידקים המופשרים הובילה את החוקרים שגילו אותם להטיל ספק בטענה, הקרובה ללבם של אנשים מסוימים, מקור החיים על פני כדור הארץ בשביטים מחוץ למערכת השמש.
חיידקים חיים כבר התגלו מוקדם יותר בקרח עתיק מאתר אחר באנטארקטיקה, אך גילם הוערך בלא יותר מ-300,000 שנה.
"בכך שמצאנו חיידקים בקרח שגילו עד 8 מיליון שנים, המחקר שלנו מרחיב את ידיעותינו לגבי אילו חיידקים שומרים את חיותם", מסרו החוקרים.
עם זאת, בעוד שחלק מהחיידקים שנלקחו מדגימות קרח בנות 100,000 שנה התרבו בקלות ובמהירות, תאים מדגימות הקרח העתיקות ביותר התרבו לאט מאוד והדי אן איי שלהם היה פגוע ביותר. בדיקות של קטעי די אן איי מבודדים מאותן דגימות הראו שהחומר הגנטי הלך והתפרק ככל שעבר הזמן.
די אן איי ניזוק מקרינה קוסמית
על ידי ניתוח של דגימות קרח בגילאים שבין 100,000 ל-8 מיליון שנים, החוקרים חישבו את "זמן מחצית החיים של די אן איי"; קטעי די אן איי בקרח מאבדים בממוצע מחצית מאורכם בכל 1.1 מיליון שנים. תהליך הפירוק הזה תואם את התיאוריה לפיה די אן איי ניזוק מפגיעתה של קרינה קוסמית.החוקרים מאמינים שזמן מחצית החיים הזה הופך את הרעיון, לפיו חיים הגיעו לארץ על גבי שביטים מחוץ למערכת השמש, ל"מאוד בלתי סביר". "אם לחשב את מהירות השביט ואת המרחק שעליו לעבור, מסע כזה ייארך יותר משמונה מיליון שנים. במהלכו, די אן איי בכוכב שביט יתפרק לחלוטין".
לא כל החוקרים מסכימים. "אינני מבין איך יכולים להסיק את המסקנה הזאת מהתצפיות הקשורות לקרח מעמק ביקון", אמר ריצ'רד הובר, אסטרוביולוג של נאסא בראיון לכתב העת New Scientist. לדבריו, קרח וסלעים יכולים להגן על חיידקים הנמצאים עמוק בתוך השביט מפני קרינה.
החוקר פול פולקווסקי מאוניברסיטת רוטג'רס, שהוביל את המחקר, תיאר את החיידקים העתיקים הללו כתאים קטנים ועגולים, ששהו במצב של "חיות מושהית". לדבריו, הקצב המתגבר של המסת קרחונים לתוך הים כתוצאה מההתחממות הגלובלית עשוי לגרום לשחרור של אורגניזמים חדשים לתוך הים, אלא שאין בכך, לדעתו, משום סיבה לדאגה מיוחדת, כיוון שחיידקים ווירוסים ימיים מזיקים פחות לבני אדם מאשר חיידקים ווירוסים יבשתיים.
ראסל וורילנד מהמכון לחומרים ביולוגיים עתיקים באוניברסיטת ווסט צ'סטר בפנסילבניה מסכים עם ההערכה הזו. לדבריו, "נראה שתופעה זו מתרחשת פעם אחר פעם כבר זמן רב מאוד. קרחונים קופאים ונמסים, סלעים שוקעים ונשחקים. חיידקים היו מעורבים בתהליך הזה כבר 4 מיליארד שנה. כדור הארץ משמש כמאגר גנים לחיידקים".
קרטיבים גנטיים
באופן דומה, גם פולקווסקי ועמיתיו מתארים את הקרחונים כ"קרטיבים גנטיים" המכילים די אן איי הנרכש על ידי חיידקים קיימים לאחר המסתו.וורילנד אומר שפולקווסקי גילה "תגלית מרתקת", אך במקביל הוא טוען שיש סיכוי שהחיידקים העתיקים הם למעשה צעירים מאוד. לטענתו, קרח הוא חומר שקשה מאוד לעבוד איתו בלי לזהם אותו. קבוצת החוקרים שבראשה עמד פולקווסקי טיפלו בדוגמיות שלהם ב95% אתנול וחומר הלבנה (bleach), שלדברי וורילנד אינם חומרים אפקטיביים לסטריליזציה. "אינני חושב שזה בלתי אפשרי שחיידקים ישרדו תקופה כה ארוכה, אך אני לא הייתי משתמש בטכניקות אלה", הוא אמר.
עם זאת, אם ממצאיו של פולקווסקי אמיתיים, הם עשויים להאריך באופן ניכר את ההיסטוריה המתועדת לדי אן איי קפוא בתוך קרח. צוות חוקרים אחר בקופנהגן, דנמרק, דיווח בחודש שעבר על די אן איי שנמצא בקרחוני גרינלנד שגילו עד 800,000 שנה.
מומלצים
