יש לה טריק קבוע
הסדרה "יום בחיי" מתיימרת להביא "הצצה נדירה" לחיי הסלבז, הבטחה קצת קשה ליישום בעידן שבו הלימון הזה נסחט מכל הכיוונים. אבל אם שאר הסלבז יהיו צבעוניים כמו דנה אינטרנשיונל, סמדר שילוני תיתן לה עוד צ'אנס
בכניסה להשקת "יום בחיי" חיכו תמונות ענק של הסלבריטאים שממשתתפים בתוכנית. זכוכיות המגדלת שאנחנו מניחים מעליהם לא מפסיקות לרגע להוציא את החיים שלהם מפרופורציות, אבל אם החזקתם פעם זכוכית מגדלת מעל נמלה ביום חם וריכזתם אליה קרן שמש, אתם לא צריכים להיות מדענים כדי לדעת איך זה נגמר.
המגמה היום היא להיכנס כמה שיותר לחיים של ידועים בציבור. כמה שיותר אינטימי, כמה שיותר ריאליטי, כמה שיותר לווריד. אנחנו רוצים אותם כמה שיותר אנושיים, כמה שיותר פגיעים, כמה שיותר קרוב לאין תחפושת. אנחנו רוצים לדעת את הדברים שהם לא סיפרו לאף אחד, שעוד לא קראנו עליהם באף ראיון, אנחנו רוצים את האמת, אפילו – ואולי במיוחד – אם היא לא עושה איתם חסד. אנחנו רוצים להרגיש קרוב.
דנה עם אחותה. "לא חרדה למראה החיצוני שלה"
בקליפת אגוז: "יום בחיי" רוצה יותר מהכל להיות פפראצי טלוויזיוני. היא מלווה את הסלבריקות ביום יום שלהם, לוקחת אתכם איתם – לסטייליסט, לקפה, להופעות, לצילומים – אולי מתוך תקווה משותפת שאם נתוודע לכל השגרה הזאת, נרגיש קצת יותר החברים של הסלבז שלנו, נגלה 'איך הם בחיים'. זאת התשובה לשלב הדי עתיק באבולוציה של תרבות הסלבז, בו הקהל מתפכח מהאשליה הנוצצת שמוכרת לו התקשורת לגבי חיי הזוהר, ומתחיל לגשש אחרי הדבר האמיתי.
לא כמו מייקל לואיס
דנה אינטרנשיונל היא בחירה קצת מוזרה בהקשר הזה. על פניו היא קופצת על ההזדמנות לשחק יום שלם בתפקיד הדיווה, מתמכרת למצלמה, קדה, ונהנית מתשומת הלב. אבל היא גם הראשונה להודות, שתי דקות מאוחר יותר, שברגע שנדלקת המצלמה, נדלק אצלה גם מנגנון הגנה, והיא הופכת לדמות שהיינו מצפים ממנה להיות, כלומר - לא אמיתית. נסיונות קודמים לפצח את החידה האינטרנשיונלית הוכיחו שהיא אמנם לא חוששת לפתוח את הפה ולספק סנסציות, אבל כנראה רק בגלל שזה חלק ממה שאנחנו מצפים ממנה להיות. כשזה מגיע אליה עצמה, היא מייד מרכיבה את משקפי הג'קי אונסיס שלה ונאטמת.
ואולי זאת הדרך של האינטרנשיונלית להחזיק אותנו קצר. אולי הפער הזה בין האישיות האמיתית שלה והדמות שהיא משחקת עבורנו ("אני לא מופיעה ככה, התלבשתי כדי שיהיה לכם מעניין ברכב"), היא מה שמבדיל בינה לבין מטרות חשופות אחרות של "יום בחיי", שספק אם יש להן עוד מה למכור בבאסטה שהם פתחו בשוק העמוס של השואוביז. מייקל לואיס, רק נולד וכבר נטחן, אילנית לוי, שריד חדד, רוני סופרסטאר, כל אלה ממילא מתראיינים אחת לשתי דקות בשדה הקרב של התקשורת. מה עוד נשאר להם לחשוף? לדנה תמיד נשארת עוד שכבה להשיל.
הרגעים בהם היא נחשפת הם כוכבים נופלים בשמיים הרחבים של התוכנית, והצופה יכול רק להיאחז בהם ולהסיק מהפרט אל הכלל. אין לה בעיה להצטלם כשהיא מגיעה מסטולית להופעה, אבל היא לא מתקרבת למיקרופון כשהיא שרה כי "זה מעביר מחלות". היא מאכילה בעקביות חתולת רחוב שהעין שלה דלוקה כי היא "יושנת על הפיפי בלילה", ומתנשקת צרפתית עם הכלב שלה, שמלווה אותה לכל מקום. רגעי המשבר שלה הם אלה בהם האיפור מתחיל להתקלף, והפלאש בפרצוף לא בדיוק מחמיא כי "אנחנו נראים על גבול המזעזע", אבל היא גם "לא חרדה למראה החיצוני שלה".
"יום בחיי", למרות שהיא משודרת בערוץ-גזוז מבעבע ושטחי, מכוונת לשאלות מהותיות כשזה מגיע לסלבז וחשיפה אישית. בערוץ קוראים לזה "הצצה נדירה", אבל עד כמה נדירה יכולה להיות הצצה לחייהם של סלבז שאנחנו מעורים כל כך בחיים שלהם ממילא, והאם בסוף כל אלה מחכה תובנה כלשהי על החיים באור הזרקורים? האם החיים שלהם באמת יותר מעניינים, או קלים יותר משלנו? ועד כמה אפשר לסחוט את הלימון הזה? אם שאר הסלבז יהיו צבעוניים והפכפכים כמו אינטרנשיונל, אפשר להניח שנשארה עוד קצת לימונדה בקנה של "יום בחיי". לכו תדעו, אולי גם לרוני סופרסטאר יש עוד כמה שכבות?
ערוץ הבידור, יום ד', 23:00
