קטן וממזר
ספרו של הפילוסוף היווני תיאופרסטוס, "טיפוסים", הוא פצצת מצרר מהזן הגנטי־ספרותי, שהצמיחה יער של חיקויים. קווים לדמותם הנצחית של הרכלן, הזעפן והנודניק
לקוראים שיושיטו ידם לספרון זה ולא יתעצלו לקוראו - דבר שלא יגזול מהם זמן רב - אני מוכן להסתכן בהבטחה שירוו הנאה. ספק אם יידעו, בעוד הקונטרס הדק אחוז בידם, כי עיניהם רצות על פני גזעו של אחד האילנות המסועפים ביותר בתולדותיה של ספרות אירופה. למשמע השם "כר קטרס" (שמו של קובץ זה ביוונית העתיקה,( מבליח בי תמיד אותו הרהור: מה מוזר ונפלה הדבר, שב"חדר ההדים" העצום של הספרות, ישנן - לצד ספרי הנפילים - יצירות קטנות, אפילו קטנות מאוד, שהולידו מקרבן, ברבות המאות, זרמי אדירים של "חיבורים שבעקבות," חיקויים, הדים ובני־הדים, שלא ייספרו מרוב.
ביער הספרות, כוח ההתרבות של ספר יונה הזעיר אינו נופל מזה של הומרוס (ויעידו הצאצאים העצומים":מובי דיק" מזה, ו"יוליסס" מזה.( מה חבל שלעולם לא יהיה אפשר לאסוף ולמַשטר את כל פצצות המצרר הספרותיות האלה במשנה סדורה של תיאוריה ספרותית! מספרן רב מדי, והן שונות מדי אחת מחברתה. ואולי מוטב שכך.
מכל מקום, 30 ה"טיפוסים" של תיאופרסטוס הם מן הזן הגנטי־ספרותי הזה: כמו מגזע התאנה ההודית המפורסמת, הצטמח מתוכם יער יצירות שלם. מדובר כאן לא רק בסוגה הספרותית הנושאת את שם החיבור הזה עצמו, כי אם אף בכל אותן יצירות רבות שמקופלים בהן קטלוגים ססגוניים של דיוקנאות טיפוסים שונים. מבחינה זאת, אשכול הרומנים העצום של "הקומדיה האנושית" של בלזאק ו"נפשות מתות" של גוגול קשורים בתיאופרסטוס ובטיפוסיו לא פחות מאשר קובצי "אמרות בינת החיים" של המורליסטים, ובראשם מאַזרחו המפורסם של תיאופרסטוס בצרפת, לה־ברייר, חד־העין והעט.
נודניק נשאר נודניק
בספרות המתורגמת אין מוקדם ומאוחר: אשר על כן, כאן בישראל התוודענו תחילה לבניהם ולניניהם הספרותיים של ה"אפיים" התיאופרסטיים. מה נעים להזכיר בהקשר זה את ספרו המופלא של אליאס קאנטי "עד שמיעה - חמישים דיוקנאות," שראה אור (בתרגומו המצוין של גבריאל צורן, עם אחרית דבר משכילה משל יורם ברונובסקי,( לפני עשרים שנה. דיוקנאותיו המרושעים והמושחזים של קאנטי, החבים יותר משמץ־משהו לרבו הגדול, רב־אמן הסאטירה קארל קראוס, הם חומצה ספרותית טהורה ")מגַדלת הַגרניט," החוזרת באוזני ילדי הגרניט שלה על תפילת הערבית הקבועה: "אדם קרוב אצל עצמו.("! ה"טיפוסים"
של תיאופרסטוס עדינים ומתונים יותר, אבל משורטטים בידו של אדם חד־עין לא פחות. מצוא תמצאו כאן את "הזעפן," "הצייקן," "רוקח השמועות" ו"השאפתן הקטנוני."
מה בדיוק ביקש תיאופרסטוס בדיוקנאות אלה איננו יודעים. ייתכן שאין כאן אלא קובץ דגמי תיאורים, לשימוש באחד משיעורי הרטוריקה של מרצה מפורסם ומצליח זה (שבשיא הקריירה שלו נקבצו לפניו אלפיים תלמידים,( ושמא אין אלה אלא רשימות הכנה לאיזה חיבור גדול בתורת המוסר, ואולי בתורת הקומדיה. כך או כך, דיוקנאות אלה שובים את הלב בזריזות הרישום ובמבחר הפרטים דק ההבחנה. קחו, למשל, את מעשיו של החנפן בעודו מנעים לבן שיחו במחמאות: "בעודו מדבר (...) יסיר אניצי צמר מגלימת בן שיחו ואם הרוח העיפה שביב קש כלשהו לשערותיו, יתלוש אותו (...)" . היש מי שאינו מכיר תנועות אלה, בין אצבע לאגודל, שב"מילון המחוות" היומיומי הריהן כעין "מילים נרדפות" לסיבוב כפתורי בגדך בידי הנודניק? המתרגמת חנה כהנא עשתה כאן עבודה נקייה: תרגומה פשוט ונעדר סלסול, נמנע מפיתולים. למקומות המזקיקים הבהרה צירפה הערות, וגם הן עומדות בסימן הפשטות והענייניות. טוב שהספר הקטן והחשוב הזה הוצא בכריכה קשה. אולי תשמור עליו מצלילה במימיו השוצפים של נהר כותרינו הגועש. בחוכמה רבה עשתה המעצבת יעל בר־דיין, שבחרה לעטיפה בדמויות הקריקטורות של ויליאם הוגארת,' שגם הן, כמובן, שארות־בשר למשפחת ה"טיפוסים" הגדולה.
- תיאופרסטוס היה פילוסוף, בוטנאי ומדען יווני 250-370) לפני הספירה,( תלמידו של אפלטון וידידו הקרוב של סוקרטס.
- מתוך מוסף הספרים של "ידיעות אחרונות"
