על הגבורה. במודיעין ובבינת ג'בל
אמנם לא היו אלה מעטים מול רבים ולא מעוטי אמצעים מול נשק מתוחכם, אולם גם לוחמי קיץ תשס"ו בלבנון עמדו במבחני גבורה עילאיים. גם אצלם נמצא גבורה יהודית טיפוסית - לא גבורה של חיילים שכירי חרב שהמלחמה היא מקצועם, ולא חיילים שהונעו על-ידי שנאת האוייב. ראש ישיבת ההסדר במודיעין מוצא קווי דמיון בין חיילי צה"ל לחשמונאים
האם יש קשר בין לוחמי קיץ תשס"ז בבינת ג'בל, מרון א-ראס, והסלוקי, ללוחמי מודיעין מ-164 לפני הספירה באמאוס, בית צור ובית זכריה?
החשמונאים בני הכהנים, ניצחו צבא יווני, חזק ומצוייד שלא היה דומה לו בזמנם! הם היו מעטים ומעוטי אמצעים. הם לא היו בוגרי אקדמיות צבאיות ולא בעלי עבר קרבי ובכל זאת הצליחו לתעתע בצבא הטוב ביותר בזמנם ולהכריעו פעם אחר פעם.
מה היה מקור העוצמה של החשמונאים וסוד כוחם? יש הסוברים שאכן מדובר בנס על טבעי! מאידך אנו אמונים על הגישה שעלינו לחפש את העיגון המציאותי והטבעי שעליו נבנתה הקומה הניסית. אצל בית חשמונאי התבונה המצביאות והגבורה, נבעו מעוצמה רוחנית. החשמונאים מהווים מודל לשילוב ייחודי בין גבורה פיזית לגבורה רוחנית. זהו מודל יהודי יחודי של גבורה שמתומצת בפסוק "כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ד' צבאו"ת".
ניתן למצוא דוגמאות לכך בתאורי הקרבות שבספר חשמונאים: בדרך שיהודה המכבי מחזק את רוח לוחמיו ואת אמונתם טרם קרב (חשמונאים א'):
"ויאמר יהודה: דבר קל הוא שימסרו רבים ביד מעטים, כי אין לשמים מעצור להושיע ברב או במעט, ולא ברב חיל הניצחון במלחמה, כי מן השמים באה הגבורה.. .. ואנחנו נלחמים בעד נפשנו ותורתנו".
רוח הקרב באה מתוך אמונתם בצדקת הדרך (חשמונאים א', ט"ו):
לא ארץ נכריה לקחנו ולא ברכוש נכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר ביד אויבנו, עת מן העיתים, בלא משפט נכבשה, ואנחנו, כאשר היתה לנו עת השיבונו אל נחלת אבותינו". גם "קריאת הקרב" וסיסמת הלחימה - מהווים ביטוי לשילוב בין ההתכוננות למחמה וחזוק האמונה ורוח הלחימה (חשמונאים ב' , ח', כ"א - כ"ג):
"ואחרי אשר חזק אותם בדברים האלה ויכינם למות בעד התורה בארץ האבות, חילק את הצבא לארבעה ראשים. העמיד את אחיו בראש כל גדוד,את שמעון ואת יוסף ואת יונתן...ובהשמיעו את הסיסמא "לה' הישועה!" התייצב בראש הגדוד הראשון והחל להלחם וכו'...".
וכן (חשמונאים א', ג', נ"ז-ס'):
"... אז נסע המחנה ויחן מדרום לאמאוס. ויהודה אמר : התאזרו והיו לבני חייל, והיו מוכנים לבוקר להלחם בגויים האלה אשר התאספו עלינו להשמיד אותנו ואת בית מקדשנו. כי טוב לנו מותנו במלחמה מראות ברעת עמנו ומקדשנו. כאשר ירצו השמים כן יעשו."
מי שעקב ולמד את גבורתם של לוחמי קיץ תשס"ו, של הלוחמים האנונימים ושל מקבלי הצלשי"ם, יוכל למצוא קוי דמיון רבים בין גבורתם של אלה לגבורת החשמונאים. אמנם לא היו אלה מעטים מול רבים ולא מעוטי אמצעים מול נשק מתוחכם, אולם גם הם עמדו במבחני גבורה עילאיים. גם אצלם נמצא גבורה יהודית טיפוסית! זו לא היתה גבורה של חיילים שכירי חרב שהמלחמה היא מקצועם, ולא חיילים שהונעו על-ידי שנאת האוייב, הם היו לוחמים שיצאו להגן על ארצם ועל עמם מתוך אמונה בצדקת הדרך! גבורתם היתה גבורה יהודית טיפוסית: גבורה פיזית שנובעת מגבורה רוחנית .
הרצי"ה זצ"ל באר מאמר של אביו הרב קוק זצ"ל ( "קניין תורה" עמ' צ"ו "אור המכבים"):
"במצב האידיאלי יש מיזוג והרמוניה בין 'זרע האדם'... - המסמל את הרוחניות לבין 'זרע הבהמה' וכו'. - במצב של שלמות קיימת גבורה רוחנית, ענקיות ברוח, ועם זאת חוסן וגבורה גופניים וכו'. תקופת החשמונאים הוא המקור... אור המכבים נתפוצץ לרסיסים, אך עתיד הוא לחזור ולהתלכד, כשיתקבצו בני ישראל בחזרה לארצם. עתה, עם קיבוץ הגלויות לארץ ישראל, חוזרת התורה לאכסניה שלה והניצוצות הפזורים מאור המכבים הולכים ומתקבצים לאור גדול. עם ישראל הולך ומתקדם צעד אחר צעד לקראת קוממיות גופנית ורוחנית כאחד".
אצל החשמונאים הגבורה הפיזית והרוחנית היו שני צדדים של אותה מטבע. בדור זה חזרנו לתקופה שבה "קיימת גבורה רוחנית, ענקיות ברוח, ועם זאת חוסן וגבורה גופניים, חוזרת התורה לאכסניה שלה והניצוצות הפזורים מאור המכבים הולכים ומתקבצים לאור גדול". ראינו זאת במלחמות ישראל בהווה, וגם במלחמה האחרונה.
הרב אליעזר חיים שנוולד - אל"מ במיל' הוא ראש ישיבת ההסדר "מאיר הראל" מודיעין וראש המרכז התורני נחלת ש"י ומכון הראל.
לוחמי צה"ל. 2007
צילום: חנן גרינברג
מומלצים
