מיהו גיבור
זה טבע האדם. הוא יקנה אוטו כמו כולם, יקנה בתים באותן שכונות כמו כולם, יחזיק את אותן מניות וימכור את הדולר כמו כולם, ילבש את אותם המותגים כמו כולם, יטוס לאותם מקומות וחופשים - העיקר להיות חלק מהרוב. מכ-ו-ל-ם. ורק הנר הקטן והזעיר, מזכיר לנו כל שנה מחדש מי הם אלו שחוללו מפנה ושטבעו את חותמם בהיסטוריה
"...ורבים ביד מעטים.."
אין דבר נעים , חמים ונוח יותר מאשר לנוח בחיקו של הקונצנזוס,לחסות בצילו של הרוב ולהיות חלק מכ-ו-ל-ם.
מחקרים רבים בפסיכולוגיה חברתית שבים ומאפיינים את האדם כיצור הזקוק להגנת הרוב, כטיפוס משתלב, מתמזג, קונפורמיסט, שכדי לשרוד בעולמו תמיד דואג ליישר קו, לא להיות חריג, לא למשוך אש, לא להרגיז.
יש משהו מרגיע בתחושה שאם כ-ו-ל-ם חושבים כך כנראה שהם צודקים. הרי לא יכול להיות שכ-ו-ל-ם טועים. יש איזו עוצמה לרוב, שאתה אומר לעצמך- מה, יכול להיות שכ-ו-ל-ם טועים ורק אני צודק? כנראה שאני לא מבין היטב את העניין, וכנראה שאני הוא זה שטועה.
יש משהו לא מחייב בלהיות שייך לרוב. חובת ההוכחה לא עליך. 'מישהו למעלה' הרי בטח יודע מה שהוא עושה, יש לו נתונים שאין לי, ואם הוא אומר- אז כנראה שהוא יודע על מה הוא מדבר. למה אני צריך להסביר? הרי כ-ו-ל-ם חושבים כך, וזה לכשעצמו עושה את הטיעון לנכון וצודק.
מי רוצה לעמוד מול הרוב ? למה להתווכח ולהראות הזוי ומוזר? למה לספוג את כל הבליסטראות? למה לעמוד מול כל מוקדי הכח הנשלטים על ידי הרוב ולהיות נרדף מבוזה, מנודה ושולי?
כמה נעים לשחות עם הזרם. לא לחשוב יותר מדי. לא להתאמץ יותר מדי , פשוט לזרום.
כמה קשה ומר להיות במיעוט. אתה כל הזמן צורך להגן על עצמך. להסביר את עצמך. להתנצל, להתגונן, להתחנן. אין לך את הכוח,הכסף והעוצמה של הרוב, אין לך רוח גבית של דעת קהל, אתה חש דחוי, לא מוזמן, לא מקובל, לפעמים אומרים עליך שאתה בעצם מקור כל הצרות.
מעצבי דעת הקהל רואים בך חריג. מעסיקים לא ששים לקבל אותך לעבודה. גם אנשי רוח מרגישים לא נוח במחיצתך. דעותיך עלולות לקלקל להם את הפרס הבא או להחליש את רעם מחיאות הכפיים שהם כה כמהים לו וניזונים ממנו .
ואתה, זה שבמיעוט, יודע את כל זה. יודע שכולם חושבים אחרת, יודע שיותר נוח לשחות עם הזרם ולא מולו, יודע שפעמים אף חבריך עוברים לצד השני של המדרכה בראותם אותך, יודע שתשלם מחיר משפחתי,חברתי וכלכלי על התעקשותך לא להצטרף לרוב, אתה יודע הכל, ואעפ"כ- איזה משהו פנימי אומר לך – לא. אל תתפתה. לך עם האמת שלך - בין אם מוחאים לה כפיים ובין אם צועקים לה בוז, בין אם היא זוכה לרייטינג גבוה ובין אם אף אחד לא מקשיב לה. אל תוותר, גם כשכולם יתלהבו מגלימתו ואדרתו של המלך- אם אתה משוכנע שהמלך הוא ערום - אל תחשוש מלומר זאת בקול רם.
לאורך כל ההיסטוריה הכללית והיהודית, התנהל מאבק איתנים בין הרוב למיעוט. במבט לאחור מתברר שהרוב פעמים רבות עשה היסטריה, אבל דווקא המיעוט הוא זה שחולל את ההיסטוריה.
נלסון מנדלה בדרום אפריקה, לך ולנסה בפולין, מרטין לותר קינג באמריקה, ז'אן דארק בצרפת, אברהם אבינו בחרן, יוסף במצרים, נתן-אנטולי שרנסקי ברוסיה, דוד בן גוריון בהקמת המדינה, אברהם-יאיר שטרן בימי טרום מדינה, גרי קספרוב ברוסיה, מרדכי אנילביץ' בוורשה, מרדכי היהודי בשושן, יהודה המכבי במודיעין, והרשימה עוד ארוכה ארוכה של אלו שלא התפתו לחיקו החם והנעים של הרוב. אלו שאמת פנימית בוערת ונוקבת לא אפשרה להם לעשות שקר בנפשם. אלו שהיו מוכנים לשלם כל מחיר כדי להיות נאמנים לאמונתם, לערכיהם, לחזונם.
עם ישראל, כאנושות כולה, חב חוב גדול של כבוד וחוב של חיים לאותם בודדים ואמיצים שבחרו להיות מנודים ומושמצים, נרדפים ומושפלים, דחויים ולא מקובלים ובתנאי שלא לעשות שקר בנפשם ובמצפונם.
כמה נעים היה להשתלב במרחב הכנעני, היווני, הרומי, הבבלי, המצרי, המזרח תיכוני - ולא להיאבק כל הזמן נגד. כמה מפתה היה להצטרף לטקסים ולחתימות, למשתים ולמסיבות, לחגיגות השלום והאהבה באצטדיונים, בכיכרות, בתקשורת, בארמונות המלכים ובאחוזות הנשיאים, ולא לעמוד עקשנים ונרדפים בכיכרות, מתעקשים לא לכרוע ולא להשתחוות.
כמה מרגיע להאמין שהאויב כבר לא אויב, שהזאב הפך לכיפה אדומה, שהנמר הפך חברבורותיו והכושי עורו. שרק אם ניתן להם רובים ונגמ"שים הם יקשטו אותם בפרחים בקנה ובנות בצריח.
זה טבע האדם. הוא יקנה אוטו כמו כולם, יקנה בתים באותן שכונות כמו כולם, יחזיק את אותן מניות וימכור את הדולר כמו כולם,ילבש את אותם המותגים כמו כולם, יטוס לאותם מקומות וחופשים-כמו כולם, יצביע לאותן מפלגות-כמו כולם, יצחק לאותן בדיחות - כמו כולם, העיקר להיות חלק מהרוב. מכ-ו-ל-ם.
ורק הנר הקטן והזעיר, מזכיר לנו כל שנה מחדש, איך התנדף והתאדה לחלל ההסטוריה כוחם של הרבים, ומה ההוא כוחם האמיתי של המעטים. מי באמת ניצח בסוף. לכבודם של מי חוגגים אחרי מאות ואלפי שנים, מי נכנסו לפנתיאון הכבוד של ההסטוריה, מי הם אלו שחוללו את המפנה, שיצרו את המציאות, שטבעו את חותמם, שהציבו רף של אמת בעולם.
אותם מעטים וגיבורים, שהיה להם האומץ והייתה להם התעוזה לשחות נגד הזרם, לדבוק באמונתם, לשלם את המחיר, ולרומם את האנושות כולה – הם השמן וחומר הבעירה של נרות החנוכה ושל גבורת האמת.
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
צילום: ישראל ברדוגו
מומלצים
