ביד רכה: על טיפול בעששת לגיל הרך ללא הרדמה

"האם יש דרך לטפל בבתי בת השלוש ללא הרדמה כללית?" זאת הייתה השאלה הראשונה שיעל שאלה אותי בטלפון. האם נשמעה במצוקה עצומה. בתה נויה סובלת מכאבים, שיניה חומות ורקובות, וכל רופא שיניים שבדק אותה הפנה אותה לטיפול בהרדמה כללית. האם לא השלימה עם כך וחיפשה דרך טיפול מסוכנת פחות. כשעניתי בחיוב היא ביקשה להגיע למרפאה כבר באותו היום.

נויה, ילדה מתולתלת בעלת עיני שקד חומות, באה בלוויית הוריה, סבתה וסבה והבובה דורה. ילדה עטופה בפינוק ובדאגה. ולא בכדי. היא נולדה ליעל וליובל לאחר שנים של טיפולי פוריות. שניהם לא חסכו דבר כדי לרפד ולהמתיק את חייה. כשהבינו שהיא מעדיפה לשתות מבקבוק על פני כוס הם המשיכו בהרגל הזה, וכך היה לה בקבוק זמין בכל עת, לפעמים היה בו תה מועשר בוויטמינים כשהבקבוק מחובר לעגלתה, ולפעמים היה בו חלב והיא הייתה שותה ממנו עד שהייתה נרדמת. צחוק הגורל, אמה מנעה ממנה מוצץ מחשש שיהיו לה שיניים עקומות.

כתמים בשיניים

יום בהיר אחד הבחינו הוריה בכתמים שהופיעו על שיניה הקדמיות העליונות. הכתמים נהפכו במהירות לחומים, ואילו השיניים התחתונות נותרו לבנות. הם התייעצו עם רופא השיניים שלהם אך הוא לא מצא מקום לדאגה. "אלה שיני חלב שממילא יתחלפו", אמר. "צחצחו לה אותם, וזה יעבור". אלא שבתוך שבועות נעשו השיניים העליונות חומות יותר והחלו להתפורר. נויה התביישה לחייך. זמן לא רב אחר כך תקפו אותה כאבים עזים באוזן. רופא הילדים הסב את תשומת לב ההורים ל"בור" בשיניים האחוריות והסביר להם שדחוף לטפל בהן כי הן מתחלפות רק בגיל 11־12.

לטפל, גם בשיני החלב (צילום: אינדקס אופן) 

במרפאת השיניים של קופת החולים נקבע שהקטנה זקוקה לטיפול ביותר מעשר שיניים. השיניים הקדמיות תוכננו לעקירה והאחוריות לטיפולי שורש וכתרים. עקב גילה הצעיר, נטען, לא היה מנוס מהרדמה כללית, אך רופא הילדים התנגד לרעיון ש"לא שווה את הסיכון".

ההורים חזרו עם המלצת רופא הילדים לקופה, ושם הוסבר להם שאפשר לטפל בנויה ללא הרדמה כללית, בסדציה עם "אטרקס" או "דורמיקום", אבל אז, אם יצליחו, הטיפול יינתן לכל שן בנפרד ומאחר שלילדה יש יותר מעשר שיניים נגועות,

 עשרה מפגשי סדציה זה תהליך שלדעתם הילדה לא תעמוד בו ויהיה צורך לחזור להרדמה כללית.

ההורים היו מבולבלים. הם קראו על טיפול שיניים בהרדמה כללית וידעו שקיים סיכון למוות ב־2־6 מקרים מתוך 100,000 וכן יש סיכוי להתפתחות של סיבוכים שונים. מניסיון של חברים הם גם ידעו שילדים שעברו טיפול בהרדמה כללית פיתחו גישה שלילית לטיפולי שיניים. דבר נוסף שהטריד אותם היה העובדה שהרופאים המליצו על טיפול רדיקלי כמו עקירת השיניים הקדמיות.

שלום לחיבוקית

שניהם ישבו מולי מתוחים ואובדי עצות. "סביר להניח שנויה סובלת מעששת של הגיל הרך", הסברתי להורים המוטרדים. "קיימים כמה מוקדי עששת המתפשטים במהירות, קודם בשיניים העליונות ואחר כך בטוחנות, בצורה המתאימה למגע עם הפטמה של הבקבוק או של האם. עם זאת מדובר בילדה בת שלוש, המצויה בתקופה האוראלית של חייה. בתקופה זו הפה שלה מהווה את מרכז עולמה ואין

 ביכולתה להבין כל חדירה של אדם זר לתוכו, ולכן היא לא תשתף פעולה אפילו לא להצצה מהירה. במקרה כזה הבדיקה תתבצע כשהיא יושבת על אחד ההורים. כל העניין לא ייארך יותר מדקה".

וכך היה. בבדיקה נמצאו ארבע שיניים קדמיות שחורות מעששת ושמונה שיניים אחוריות בדרגות שונות של הרס. השיניים התחתונות שנמצאות מתחת ללשון בעת היניקה ואינן באות במגע עם תכולת הבקבוק נותרו בריאות וצחורות. נויה בכתה במהלך הבדיקה והפסיקה את בכייה עם סגירת הפה. היא הוזמנה למגירת הפרסים, בחרה פרס וחזרה לשחק עם סבתא וסבא.

הסברתי להורים שבתם זקוקה לטיפול משקם ב־12 שיניים: שמונה טיפולי שורש, שמונה כתרים טרומיים (כתרי נירוסטה הזמינים בשבע מידות ומולבשים על השן) וארבע סתימות לבנות.

"איך את מתכוונת לעשות את הטיפול?" הם שאלו בחשש. "באמצעות סדציה הכרתית בכלורל הידרט", עניתי. "זה נמצא בשימוש ברפואה משנת 1869 ונחשב לאחד מהחומרים היעילים והבטוחים ביותר, מחירו זול והוא ניתן דרך הפה כסירופ".

"זה חומר מרדים?" הם שאלו. "הילדה קצת ישנה וקצת ערה, עניתי, "החומר גורם לסדציה ושינה קלות בתוך 15־20 דקות. השפעתו נמשכת שעה עד שעתיים כשאין שינוי בסימנים חיוניים ואין פגיעה ברפלקסים. אפשר להעיר אותה בכל דקה. היתרון הגדול הוא שבהשפעתו הפחד והחרדה יורדים ואפשר לבצע טיפול רפואי ביעילות".

הסברתי להם שנויה תקבל הרדמה מקומית כדי להבטיח שהטיפול יהיה נטול כאב. היא יכולה לבכות תוך כדי הטיפול כי הבכי הוא צורת תקשורת מתאימה לילד בגיל

 זה, אך מקור הבכי אינו בכאב אלא מתסכול על האובדן הזמני של החופש, בדיוק כמו שילד בוכה כשאומרים לו ללכת לישון. הילד הבוכה בגלל הסדציה לא מודע לבכיו. הבכי הוא תופעה חיובית המעידה על כך שרמת ההכרה שלו לא דוכאה מדי. עם זאת החומר אינו מסוגל למנוע תנועות גוף הנובעות מתגובות רפלקסיביות של המטופל.

"אז איך תמנעי ממנה לזוז במהלך הטיפול?" הקשתה האם. "זאת שאלה טובה", עניתי, "תעשו היכרות עם המרסן הפסיבי או החיבוקית".

הצגתי בפניהם את המתקן. זהו קרש מרופד היטב שאליו מוצמדת שמיכה מחומר סינתטי רך ונושם, המעוטרת בפסים צבעוניים. השמיכה עוטפת את הילד ופסי ההצמדה מייצבים אותו כנגד הקרש המרופד שעליו הוא שוכב.

בארצות הברית מכונה החיבוקית Papoose Board או Rainbow Stabilizing System. סקר שנערך לאחרונה בקרב חברי האקדמיה האמריקאית לרפואת שיניים לילדים מצא ש־75% מרופאי השיניים לילדים בארצות הברית משתמשים במרסן הפסיבי בעת טיפול בסדציה. השמיכה המחבקת את הילד המטופל מקנה לו יציבות ותחושת ביטחון. אגב, הוא עצמו לא מודע כלל לעובדה ששמיכה מחבקת אותו.

מים במקום תה

הטיפול של נויה נקבע לבוקר המחרת. היא הגיעה ב־11:30. מ־8:30 לא אכלה דבר. מאחר שסירבה לשתות את סירופ הכלורל הידרט הוכרחה לקבלו באמצעות מזרק לפיה. היא שיחקה 45 דקות בחדר ההמתנה והלכה לשירותים. היא נראתה כשיכורה, קצת מתנדנדת ולא יציבה. לאחר מכן היא הונחה בחיבוקית ונעטפה בשמיכה הצבעונית. היא בכתה קלות אך דעתה הוסחה על־ידי מסכת גז הצחוק.

 ביקשתי ממנה לנשום דרך האף. כמה דקות אחר כך היא נרגעה. היא עצמה את עיניה ופקחה אותן, ובכתה מדי פעם כששיניתי משהו בתוך פיה. אך רוב הזמן היא הייתה רגועה והגיבה להוראותיי.

בתום הטיפול שנמשך כשעה וחצי היא הובאה לאמה שקיבלה אותה בחיוך. לאחר כמה דקות היא ניגשה למגירת הפרסים ובחרה פרס.

כעבור שבוע היא חזרה למרפאה, הראתה בגאווה את שיניה ובחרה פרס מהמגירה. יעל ויובל הודו לי בדמעות בעיניים והיו גאים שלא בחרו בפתרון הקל של הרדמה כללית. נויה עברה משתייה בבקבוק לשתייה בכוס, גם התה הוחלף במים. הזמנתי אותם לביקורת שגרתית לעוד שישה חודשים.