בובה פראית
מלי לוי סוף סוף סוגרת מעגל: דווקא בתקופה שבה היא הכי מוערכת בתור שחקנית, היא לא מתנצלת על זה שהיא קודם כול דוגמנית
מלי לוי בתקופה טובה. לדוגמנית נטלי חיון, הדמות שהיא מגלמת ב"בובות", הטלנובלה הממכרת של "הוט", קורים דברים מסריחים למדי, וככל שמצבה של חיון מידרדר, ככה לוי יותר מאושרת. מההתנסות. רק בשביל לסבר את האוזן: דמותה של נטלי גונבת חבר מבחורה הרה, נשברת כשקלטת סקס שלה מופצת באינטרנט, מתחילה להשתמש בסמים ובולעת כדורי שינה. לוי מגלמת את הדמות הזאת בעדינות רבה, כך שקצת בעייתי לשנוא אותה גם כשהיא עושה דברים ממש מכוערים.
נפרדת מהמסכות
מלי טוענת (בחיוך מסופק) שהקריירה שלה נחלקת בעצם לשניים: כל מה שעשתה לפני נטלי חיון ומה שהיא עושה עכשיו. "אני רואה היום פרויקטים ששיחקתי בהם בעבר ומתפחלצת", היא מודה בחיוך נבוך. "אני עובדת עכשיו עם מורה פרטי למשחק שהוא גם קואוצ'ר, וככל שאני לומדת יותר כך אני יותר בחרדה מכמה שאני לא יודעת".
נפרדת מהמסיכות
לקואוצ'ר קוראים ערן פסח. הוא בוגר לימודי משחק בבית הספר של יורם לוינשטיין ועובד גם עם טלי שרון ועופרי פרישקולניק. פסח אחראי, אליבא דלוי, על הפרידה שלה מ"הרבה מסכות מייגעות שסחבתי במשך שנים. למשל הנחמדות הזאת שלי, שיכולה להרגיש לפעמים, גם לאנשים שמסביבי, מאוד לא טבעית".
בגיל 17, במהלך הצילומים לסדרת הטלוויזיה "קפה פריז", כבר הבינה לוי שהיא רוצה לשחק, וברצינות. לא תמיד היה לה קל לקבל הזדמנויות.
"הרבה פעמים לא הסכימו בכלל לזמן אותי לאודישנים כי אני דוגמנית. אבל הסוכנים שלי היו מתעקשים שיראו אותי. לאודישן לדמות של נטלי ב'בובות', למשל, באתי במצב רוח לוחמני. זה היה אחרי שכבר נבחנתי לכל תפקידי הבחורות בסדרה, פחות או יותר, ולא הייתי מוכנה לוותר. הגעתי לבושה בצורה פרובוקטיבית מאוד. חזיית פוש־אפ אגרסיבית, בגדים צמודים, עקבים, המון שחור בעיניים ושיער מתוח אחורה בג'ל, כמו שמתאים לדמות. הלכתי ברחוב עם הראש באדמה מהפחד שיזהו אותי. נכנסתי ודיברתי בקול נמוך כמו שנטלי אמורה לדבר, לפי איך שפירשתי אותה, ולא הייתי מלי המתוקה אפילו לרגע. רק אחרי שהאודישן נגמר, שאלתי 'מה העניינים' וחזרתי לדיבור המתחנחן הרגיל שלי", היא צוחקת.
אני? לא נחמדה?
"בובות" היא סדרה על שתי סוכנויות דוגמנות מתחרות. יש בה עלילות ג'וסיות עם עלבונות על דוגמניות מתבגרות (בדמות מירי בוהדנה וליהי אלון), אמביציה קיצונית של דוגמניות מתחילות, דמויות אבודות, ציפורניים נשלפות, פיתויים והרס.
ללוי כל זה לא זר. בגיל 14 היא הלכה ברחוב וקיבלה הצעה מצלם לגשת לתחרות "מיס ירושלים". היא ניגשה, זכתה וקיבלה הזמנה מבטי רוקוואי, ששפטה בתחרות, לבוא אליה בעוד שנתיים, אחרי שתבשיל ותשמין קצת. בגיל 16 לוי הגיעה לרוקוואי, נשלחה לתחרות "תגלית השנה" שהנחו יעל אבקסיס ואלי יצפאן (ששודרה בערוץ 2) וזכתה גם בה.
הבנות טענו שמלי נהייתה לא נחמדה. אז היא התחברה עם הבנים
"בבית התחילו לקרוא לי ווינרית", מלי צוחקת. משלחת שכללה את אמה, אביה ואח אחד (מתוך חמשת ילדי המשפחה), טסה איתה לתחרות "סופר־מודל אוף דה וורלד", שבה זכתה במקום השישי. קריירה בינלאומית נפתחה בפניה בעוד היא מנסה להמשיך ללמוד כרגיל בתיכון.
"זה לא היה פשוט", היא אומרת היום. "חבורה גדולה של בנות נטשה אותי בבת אחת באותה שנה בטענה, שלא היו לה שום קשר למציאות, שנהייתי 'לא נחמדה'. מורים לא אהבו את מה שקרה איתי ולא עזרו. בעיקר המורה לספרות. בסך הכול שתי חברות נשארו איתי. הפכתי להיות חברה רק של הבנים בכיתה".
בגיל 17, אחרי ששלושת האחים והאחות כבר מילאו איתה דרכונים, הודיע לה אבא שלה שאם היא הולכת על קריירה של דוגמנות ברצינות, הגיע הזמן שהיא תלמד לעשות את זה לבד. כך התחילה תקופת הבדידות הגדולה בדירות הדוגמניות השונות בעולם.
"כשלא קיבלתי עבודות באותה תקופה הבנתי את זה", היא מודה היום. "את מגיעה לאודישנים בעיר זרה, במבט כבוי שאומר 'לא דיברתי עם אף אחד שאני מכירה כל היום, האוכל פה מוזר לי, אני מתגעגעת למשפחה ולחברים שלי'. ברור שאת לא אטרקטיבית ככה".
החוויות שלה מהשנים הללו לא קלות: "גרתי עם דוגמניות שהזריקו לעצמן בין האצבעות כדי שלא יישארו סימנים, עם כאלה שכעסו עליי כי אכלתי גלידה, עם כאלה שאכלו תפוח אחד כל היום. הייתה דוגמנית שצרחה עלי שאני 'יהודייה מלוכלכת' כי יעל גולדמן ואני אכלנו לה חצי קופסת דובדבנים".
"שמעון בא והשקה אותי"
ואז, בגיל 23, בחנות דיסקים ("כמה סמלי") בדיוטי פרי, היא הכירה את שמעון גרשון. "המון דברים טובים בקריירה קרו לי אחרי שהכרתי אותו", היא מחייכת. "כנראה ראו והרגישו שאני מאושרת ושטוב לי. קיבלתי קמפיין ענק של 'באפאלו ג'ינס' ותמונה עצומה שלי התנוססה על בניין בטיימס סקוור בניו יורק, והובלתי קמפיין עולמי של 'קוקאי'. אבל זה היה גם מעיק, כי כל נסיעה הפכה לטבלת ייאוש. ספרתי את השעות עד הפגישות איתו. אבל השוק בחו"ל פיתה אותי והמשכתי לסבול ולטוס. סוג של מזוכיזם".
בתור בנאדם זוגי מאוד, היה לה קשה עד שהכירה אותו, היא מעידה על עצמה. "הייתי כוססת ציפורניים, יושבת כפופה, לא ממש מאושרת, ושמעון בא והשקה אותי", היא אומרת ומייד מתנצלת. "סליחה על הדימוי הבנאלי. הרבה פעמים חטפתי כאפות בכתבות כי דיברתי עלינו וזה יצא דביק. אבל מי שיש לו בעיה עם הזוגיות שלנו אולי לא מבין. אולי הוא לא התחתן מהסיבות הנכונות".
שמעון מתקשר. הוא יוצא עכשיו לבית הכנסת, כמו בכל יום שישי. "הוא גם מניח תפילין כל בוקר", מלי מדווחת. היא גאה בכך שהוא יוצר כל הזמן. הוא כתב תסריט, עובד עכשיו על ספר, מוציא אלבום ונמשך מאוד גם לעסקים. שניהם הילדים הצעירים בבית ורגילים שיפנקו אותם. "עכשיו, כשאני אימא, אני מטפלת יותר באחרים מאשר מקבלת פינוקים בעצמי", היא מודה, "וזה קצת חסר לי".
משפחת לוי־גרשון, הכוללת את הפעוט נועם שקיבל את מבנה הפנים הסגלגל של אימא ואת עיני התכלת המסנוורות של אבא, גרה ברמת גן בשכירות, ליד הפארק הלאומי, ומחפשת בית לקנייה באזור. כזה שיהיה בו מקום גם לעשרת האחיינים של מלי שבאים להתארח ולהורים שלה (בעל מוסך ועקרת בית), שמגיעים מירושלים ונשארים לישון, אבל לא לפני שאימא של מלי "עושה לה שוק" בירושלים, כמובן.
"אני לא מתביישת בדוגמנות"
מה תגידי למי שמזלזל בעיסוק בדוגמנות?
"שהוא לא מבין שום דבר. הרבה פעמים קרה שישבתי בחדרי המתנה עם בחורות שנראו כמו יצירות אלוהיות. לעיתים הייתי מושכת בשרוול של אחי עוזי, שליווה אותי, ואומרת לו, 'עזוב, אני נראית כמו פלולה לידן. בוא נלך מפה'. אבל תווי הפנים והגוף זה לא באמת מה שקובע. אני רואה בחורות שפשוט קופאות ברגע שהמצלמה מכוונת אליהן. אצלי באותו הרגע הכול משתחרר. אני הופכת להיות ממוקדת מטרה. אם אני כאן כדי למכור סיגריות - אני אעשה את זה הכי חושני וסליזי, אם זאת מברשת שיניים – אני אכנס לסגנון הבריא ואשחק את זה בצורה טוטלית.
"יש צילום שלי, כילדה בת שלוש, שבו אני עומדת בחיוך זוהר עם ידיים על המותניים ועם תכשיטים של אימא שלי בפוזת דוגמנות מושלמת. הייתי מתלבשת ומתגנדרת ומכריחה אותה לצלם אותי. זאת משיכה שיש לי מילדות להיות מול מצלמה, והיום, בזכות הקואוצ'ר שלי, אני לא מתביישת בדוגמנות אלא נותנת לתחום הזה למנף אותי. פעם הייתי מדגמנת, אבל לא הייתי בתוך זה ממש. הרגשתי איפשהו שזה הורס לי את הסיכוי לקבל יחס רציני כשחקנית. הייתי מתנצלת, 'אני לא דוגמנית, אני פרזנטורית' - משפטים מפגרים של אחת שלא נוח לה עם מה שהיא עושה. היום אני יודעת שבזכות קמפיין מעולה אני יכולה לקבל תפקיד איכותי".
לאחרונה היא לוהקה לתפקיד אורח בסדרה הקומית "לא לפני הילדים", דבר שהוא בבחינת הגשמת חלום בעבורה, ושיחקה גם ב"מסודרים". היא סיימה עכשיו לכתוב, יחד עם חבר של שמעון, סדרה דוקומנטרית שהיא רוצה להנחות וגם אוספת חומרים לתקליט. "אני כותבת תמלילים ואז מזמזמת לחן ומקליטה את עצמי. אלבום שלי זה משהו שיקרה", היא אומרת בהחלטיות. "השילוב של כל הדברים שאני אוהבת זה לחשוב על עצמי מופיעה במחזמר".
גם דוגמניות משמינות
הרבה ביטחון יש בה, שארוז בתוך גוף דק ומאחורי תווי פנים עדינים מאוד ואנגליים. "כשליהקו אותי ל'בובות', די נלחצתי, כי הבנתי שאני עומדת לשחק עם שחקניות שיגלמו דוגמניות וייראו מעולה. הייתי אז אחרי לידה עם קילוגרמים
עודפים. לא כל כך ידעתי מה לעשות כי לא הקפדתי על דיאטות כל החיים. ראיתי את גלית גוטמן יולדת וחוזרת להיות דקיקה ולא הבנתי למה לי זה לא קורה, הרי גם אני דוגמנית", היא מגחכת. "נרשמתי לחדר כושר והתחלתי לעבוד עם מדריך שפיקח גם על התזונה שלי. הוא ידע על האהבה הגדולה שלי לעוגיות וביסקוויטים ליד הקפה. אני צריכה בערך ארבעה סוגים שונים של עוגיות, ולפחות שתיים מכל סוג כשאני שותה קפה. אם הוא היה מתקשר והייתי מודה שאכלתי ביסקוויטים, הוא היה שולח אותי ל־20 דקות על ההליכון. כשניסיתי להשמיט כמה ביסקוויטים מהדיווח, הוא מייד היה עולה עליי ולא נותן לי לשקר. זה עבד, ירדתי במשקל וגם הרגשתי מלאת חיות. אבל זה היה קשה".
היא לא מוציאה הרבה כסף על בגדים. "ללכת עם תיק של מותג־על כמו 'גוצ'י' נראה לי בנאלי ומטופש", היא אומרת. "אני מעדיפה חולצה מהשוק, מכנסיים בלא יותר מ־300 שקל ותיק של אימא". את השיער החום היא מסדרת עכשיו בקארה חצי מבולגן, וכשהיא צריכה שמלה לאירוע היא שואלת מהמעצב יוסף.
אבל כשמדובר בחיפוש אחרי בגדים, ברור שקל יותר להיות מלי לוי. "בגדול אני הכי אוהבת לקנות ממלבישות שמביאות לי דברים לסט", היא מדווחת. "בתקופת 'אקזיט', למשל, לא הייתי בחנות או בקניון במשך שלוש שנים".
ולסיום, נחזור ל"בובות". את יכולה לחשוב על פרטנר שווה יותר לרומן טלוויזיוני מאשר זוהר ליבה? מסכימה שזכית בחתיך הרותח של השעה?
"הממ..." לוי נשארת רגועה. "אני לא מסתכלת על גברים ככה, אבל כן, הוא פרטנר כיפי מאוד וכן, הוא חתיך".
- צילום התמונות: אלכס ליפקין. סטיילינג: שלומית אלבס.
