מי אתם, היהודיים?

"ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" (מגילת אסתר ח', י"ז)

המילה "מתיהדים" היא מילה זרה, כך קובע האבן עזרא. המונח הזה אינו מופיע במקומות אחרים במקרא ונוכח זאת רש"י מעיר במקום שמשמעותו היא "מתגיירים". כך גם נכתב גם בשני תרגומים על המגילה. ואולם, הפירוש הזה כלל אינו מובן מאליו.

ראשית, המונח "גר" הוא מונח שמופיע כבר בתורה ויש להניח שהתמשו בו גם בתקופת מרדכי ואסתר בשושן הבירה. מדוע אם כן נבחר המונח "מתיהדים"? מעבר לכך, עצם הנאמר בפסוק מעורר תהייה שכן הרעיון שאנשים יצטרפו ליהדות מתוך פחד לא תואם את השאיפה שגיור צריך להיות "לשמו" ולא ממניעים זרים. בימינו אנו, יש שמביאים את "המתיהדים" כהוכחה לכך שניתן לגייר גם מי שרוצה להצטרף לדת היהודית מתוך שיקולים אישיים, כגון אהבה.

הקושי להכיר במי שהתגיירו מתוך פחד הוליד את הפרשנות האחרת, לפיה ה"מתיהדים" הם אלו שעשו עצמם כיהודים. וכך פירשו הרלב"ג, הגר"א ומנות הלוי. בפירוש "שפת אמת" ואצל אחרים אף נטען שהמקור למנהג להתחפש בפורים הם אותם "מתיהדים". גם במגילה קיים רמז נוסף לכך שלא מדובר ביהודים ממש, בפסוק: "קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם" (אסתר ט' כז). ומיהם אותם נלווים אם לא ה"מתיהדים"? 

יהודים או יהודיים

על פי המסורת, במהלך קריאה במקורות לעתים קיים הבדל בין האופן שבו מילה נכתבת ("כתיב") לבין האופן שבו היא ניהגת ("קרי"). במגילת אסתר יש 13 מקרים של קרי וכתיב, מתוכם שש פעמים במילה "יהודיים" שהקרי שלה הוא "יהודים". כלומר, בעוד שהמילה נכתבת עם שני יו"דים, היא ניהגת כאילו ישנה יו"ד אחת בלבד.

האם ייתכן שהיו"ד הנוספת מרמזת על כך שכאשר נכתב "יהודיים", הכוונה היא לא רק ליהודים אלא גם לכלול את ה"נלווים" או "המתיהדים"?

כך למשל בפרק ד' פסוק ז' נאמר "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודיים לאבדם". ניתן להניח שהמן ביקש להשמיד לא רק את היהודים ה"אתניים" אלא, כמו היטלר בזמננו, גם את מי שנלווה ליהודים או התחפש להם. השימוש במילה "יהודיים" - מתאים.

הוא הדין גם במקומות נוספים שמוזכרת הגזירה, וכן בפרק ח', י"ג :"ולהיות היהודיים עתודים ליום הזה להינקם מאויביהם". מכיוון שההנחה היא שהמן ביקש להשמיד גם את המתיהדים, ממילא יש להניח שאף הם היו יכולים להגן על עצמם ולהילחם באויביהם.

הרג בכוונה תחילה?

ישנם סיפורים לא מעטים על יהודים שנמנעים מלחוג את חג הפורים בגלל תחושת אי-הנוחות מהסיום העקוב מדם של סיפור המגילה. המגילה מסתיימת בכך שהיהודים הרגו ביום אחד 75,000 איש במדינות המלך ועוד 500 בשושן הבירה. לאחר מכן ביקשו היהודים בשושן יום נוסף והרגו עוד 300 איש.

הכלל, שאין רבים שיחלקו עליו, הוא ש"הבא להורגך השכם להורגו". נראה לי כי החוקים המוזרים שנהגו בשושן חייבו את התוצאה של ההריגה ההמונית ביום הראשון. ההוראה להרוג ביהודים לא התבטלה (וכנראה לא יכולה היתה להתבטל כי "הנחתם בטבעת המלך אין להשיב") ולכן היהודים היו צריכים לעמוד ולהיקהל על נפשם.

הקושי הוא דווקא ביום השני, בבקשה של אסתר להמשיך ולהרוג עוד יום נוסף. ב"אוצר המדרשים" מופיע מדרש של "מגילת סתרים", שמחדד מאד את העניין. בשושן ביום השני נאמר "ויקהלו היהודים" ולא "נקהלו" כמו ביום הראשון בשאר המדינות.

על פי המדרש, בשאר המדינות נקהלו בעל כרחם כדי לעמוד על נפשם, אבל בשושן - מושב המלך - ידעו התושבים שהאגרות האחרונות נגד הגזירה הן הנכונות ולכן הפירוש האפשרי הוא: "ויקהלו" בכוונה תחילה להרוג.

אחד ההסברים האפשריים הוא שיהודי שושן, שנהנו מהמשתאות בבירה, הפך ליבם גס גם בדברים אחרים. הסבר אחר אפשרי הוא שבפסוקים אלו - על ההרג - מופיעה פעמיים המילה יהודיים. האם ניתן לומר שמדובר באותם "נלווים"-מתיהדים? האם נוכל לתרץ, כפי שתירצו חז"ל לגבי חטא העגל שנעשה בהשפעת ה"ערב רב"? את זה אשאיר בצריך עיון. תיקו.

עו"ד אלי וילצ'יק הוא שותף בכיר בכהן-וילצ'יק-קמחי ושות'