סוף עידן: סוגרים את הבאסטה ב"צחקו"

באיזה מקום בעולם יכולה להתקיים מסעדה שנמצאת, על-פי ההסבר הרשמי באתר האינטרנט שלה, “בשוק העיראקי, בסמטה של החמארות‭?“‬ באיזה מקום בעולם יכול להתקיים ביסטרו אינטימי ונעים למראה, בצמוד לשירותי גברים ציבוריים ולשני בתי-קפה דלים בהם יושבים רק גברים מבוגרים ומשחקים שש-בש? ובכן, אכן, רק בירושלים.

אבל עכשיו מתברר שגם בירושלים זה לא יכול לקרות, לפחות לא לאורך זמן. כי ”צחקו‭,”‬ בר-מסעדה שהדליק עם פתיחתו, לפני כשלוש שנים, את הסצינה הבליינית הקטנה בשוק מחנה-יהודה, סוגר הלילה הזה ממש את שעריו - הרי לכם הזדמנות למסיבת סיום - תוך מלמולי אכזבה על כבדותם של הירושלמים, על הרגלי היציאה הנדירים שלהם ועל נטייתם הפרובינציאלית להעדיף נסיעה למסעדה פחות טובה בתל-אביב.

אולי יש בזה משהו. בטוח יש בזה משהו. אבל בעלי הבית המלינים צריכים גם לשאול את עצמם, האם העניקו תמורה הולמת לכספם של הסועדים. וחשוב לציין שמדובר בלא מעט כסף: כ‭180-‬ שקל לארוחה ממוצעת לאדם, כמה מנות ראשונות שמדלגות מעל ה‭60-‬ וכמה עיקריות שצולחות את רף ה‭.100-‬

אם לא טרחו לשאול את עצמם, הם יכולים לשאול אותי. לדעתי, רמת מחירים כזו מחייבת רמת אוכל משובחת. לא רק בשוק, לא רק בירושלים, אלא בכל מקום ובכל זמן. וכאן? מתוך שבע מנות שאכל השולחן בו ישבתי, היו שתיים טובות מאוד, שלוש חביבות, אחת בינונית ואחת רעה. הממוצע סביר בהחלט, אבל בתעריפים אלה, הוא לא סביר כלל.

הכי מוצלחות שלנו היו ראשונה, חציל בלאדי שרוף על טחינה, ויניגרט לימונים כבושים, שום וזעתר - צעיר, רענן, טרי מאוד, חי כזה; ועיקרית מהספיישלים, תבשיל בקר ופטריות עם יין אדום - רך ומהנה, ביתי ולא מתחכם, מעין גרסה ירושלמית לביף בורגיניון. וכאן מסתיים מניין המנות הממש טעימות.

שתי ראשונות נוספות נאכלו באדישות כמעט: לאפה על הגריל, שלא הייתה באמת לאפה, אלא משהו שבין פוקאצ'ה למלאווח, בצד כמה סלטונים לא רעים (טחינה ירוקה, קישואים בתחמיץ, ממרח עגבניות מיובשות ועוד‭,(‬ ונקניקיות מרגז חריפות - דקיקות, דחוסות, טיפוסיות - בסדר, אבל לא הכי טובות מסוגן.

פלטת בשרים מתפריט המיוחדים (קבב טלה, מדליוני פילה ברוטב פירות יער, ראמפ סטייק ואנטרקוט) לא הייתה מיוחדת, אלא מאכזבת: רק הקבב טעים, ואחריו, בסדר יורד - האנטרקוט, הפילה והראמפ המפוספס לגמרי.

כמו בחיים, כך בארוחות - לקראת שלב הקינוחים אתה יודע שמה שלא קרה עד עכשיו כבר לא יקרה. ואכן, אצבעות פילו במילוי מרציפן עם גלידת שקדים שימשו רק אפילוג קל וסימפטי. ואילו מוס השוקולד במילוי פירות יער היה מוס של חתונות, כזה שנמתח בפה, מן הסתם לאחר שנפל קורבן לאילוצי כשרות.

משהו קטן וטוב מחמם את הלב במקום הזה. העיצוב הפשוט והרוגע, על שתי הקומות והמרפסת החמודה שבחזית, האווירה הביתית, השירות השקט והיעיל. ממש פריז בלב השוק, אמר השולחן שלנו.

וכל זה, כאמור, לא מספיק. הייתי מתחכם ומסיים, צחקו מי שצחקו אחרונים, אבל ספק אם לחבר'ה מהשוק יש מצב-רוח לחידודי קרש היום.

• "צחקו", רחוב האשכול ‭,4‬ השוק העיראקי, מחנה-יהודה, ירושלים. טל. ‭.02-6234916‬ כשר