הפחד מהאמת הגדולה של החיים
היחס לחולי הנפש והסרטן ולתרומות איברים מוצאו מאותו פחד קדמון מהעובדה שיום אחד נמות. אותו פחד ממש שגורם לשנוא את האחר
השבוע התבשרנו על שהישראלים אינם מוכנים לגור בשכנות לחולי נפש או להתחתן איתם. הסקר יוצג בכנס השנתי של "עמיתים", שעוסק בשילובם בחברה.
היחס לחולי הנפש אצלנו מקומם. מחפיר. אנשים אלה לא עשו רע לאיש. חולי הנפש הפוגעים באחרים הם מיעוט כמו בין מי שנקראים נורמלים. חולי נפש, אם הם פוגעים, רק בעצמם הם פוגעים. רוב הפשעים לא מבוצעים דווקא על ידם.
אל חולי הסרטן היחס עוין ממש. חולים רבים מתביישים בחולי שלהם, מפאת היותם חלק מחברה כל כך מפגרת הם סבורים שהם עצמם אשמים. היחס כלפיהם מקומם. ישנם אנשים שפוחדים לשבת ליד חולי סרטן מחשש שהם אשמים במחלתם ומדבקים. חולי הנפש יכולים להיות דכאוניים או פגועי חרדות או לסבול מסוגים רבים של הלם קרב.
אין חברה בעולם המערבי שמתייחסת אל השונה כחברה שלנו. שנים היה בן משפחתי מאושפז בבית חולים לחולי נפש. אנשים שם סובלים, מעטים מבקרים אותם. משפחות רבות מתכחשות להם. חברים רבים שהיו לי ניתקו מגע שמא המחלה של בן משפחתי נגוע ומנגע. שתי המחלות האלו, נפש וסרטן, מפחידות את הישראלים. המשוגע - איש הרוח אינו תקף בחברה הישראלית. זוהי חברה שברובה הגדול מפגרת. גזענית ושונאת. היא קמה שונאת והיא נרדמת שונאת. היא חושבת רק על עצמה.
ישראל הוצאה מבנק ההשתלות הבינלאומי מכיוון שהישראלים אינם רוצים לתרום. לקבל כן. לתרום לא. ולא רק החרדים אלא אנשים רבים שאינם דתיים. אני סבור שהיחס לחולי הנפש והסרטן ולתרומות איברים מוצאו מאותו פחד קדמון שבגללו אנשים הולכים לידעונים ולא לרופאים. הפחד מהאמת הגדולה של החיים ומהעובדה שהם ימותו יום אחד גורם להם להיות שונאי האחר.
כבר בבית המקדש לא התירו למצורעים ולחולים רבים אחרים להיכנס שמה. השורש ליחס לשונה ולמסכן התחיל אצל היהודים לפני אלפי שנים. ישו שנשאר יהודי עוד סוף ימיו הבין שמישהו צריך לטפל בחולים. מהם נולדה הנצרות.
אך בנו אין מחילה. אין בנו צרת רבים. אין בנו העומק האנושי לאהוב את הזולת. לכבד אותו. לסייע לו. ישבתי זמן רב בחדר שקראתי לו חדר המצורעים שבו מטפלים בהקרנות לחולי סרטן וראיתי איך האנשים מרגישים אשמה על מה שהם חווים. ראיתי איך צעירים בבתי חולים לחולי נפש אינם יודעים עוד שיש מישהו אחד, אב, אם, שאוהבים אותם.
אין דבר יותר עצוב מראיית עצמך כפי שאתה נראה לאחרים. האם אשה חולת נפש שטובה כמו כל אשה אחרת מנועה מלהינשא? מי שם את העם הזה על כיסא פוגעיו מדורות? איך עם שסבל מהיותו אחר ושונה יכול להוציא מתוכו אדם שאומר שחד מיניות מולידה רעידות אדמה? לאן נעלמו היהודים החכמים, החרדים לגורל בני אנוש? כיצד עם שנואץ והושמד מפני שראו בו נציג השד, שטענו כי הוא נחות, מתייחס למי שאינו כמו כולם כפי שהתייחסו הנאצים אליו ואל בעלי המום, וגזרו עליהם אותו עונש?
חבל שישראל אינה יהודית עוד. היא יהודית רק בחרדות הקיצונית. היא יהודית באהבה עצמית ושנאת הזולת. היא יהודית כמו הרב לאו שהתלהב משמחה אחרי שאחייניתו זכתה להשתלת ריאות. אותו רב, חודשיים קודם לכן, בטקס לרגל החלמתה, בירך ואמר ש"כל מי שיכול לתרום – מצווה היא, ההלכה והמוסר היהודי עולים בקנה אחד עם תרומות איברים". אבל סירב לאשר תרומת איברים של אשה צעירה שמתה שאיבריה יכלו להציל נפשות אחדות.
איך זה שעם שאבותיו אמרו שמי שמציל נפש אחת - ובתלמוד הירושלמי לא כתוב דווקא יהודי - כאילו מציל עולם מלא - איך העם הזה אינו יכול להתגורר ליד חולי נפש?
אני לא מאמין שיש אלוהים ואם היה הייתי לוחם בו. אבל אלה שכן מאמינים בו - איך הם יכולים להיות חלק מעדר חסר תרבות ושונא זרים? כל תולדות ישראל מושפעים דווקא מהאיסור הלא הומאני של הכניסה לבית המקדש לאלה שהכי זקוקים לנחמה. שיעזור לנו האל שאיננו שקוראים לו השם, שככה ציווה על עמו להתנהג מאז יצא מהגלות לארץ ישראל.
