טל שולחת גלויה ממונטריאול

מי אני? טל, בת 29, במקור מתל אביב, סטודנטית.

איפה אני גרה? במונטריאול, קנדה (מחוז קוויבק).

מה אני עושה בחו"ל? אני לומדת לדוקטורט במדעי השיקום באוניברסיטת מקגיל. במסגרת הלימודים אני מבצעת כיום מחקר על דפוסי הליכה של אנשים שעברו שבץ מוחי.

מתי ואיך הגעתי לכאן? הגעתי לכאן לפני שנה, בעקבות פגישה בארץ עם מי שהוא היום המנחה שלי. החלטתי שאם כבר דוקטורט - אז הכי רחוק שאפשר, ואם אפשר להוסיף לזה גם חורף של שלג ומינוס 30 מעלות - מה טוב!

מה גורם לי להרגיש ישראלית? הכל. המנטליות של הקנדים כל כך שונה מזו הישראלית, עד שהישראליות מאוד מובהקת פה: בקוויבק רגילים לעבוד פחות או יותר מעשר עד ארבע, ודפוסי הוורקוהוליות הישראליים בולטים מאוד בנוף המקומי. ישנו גם תמיד מאבק בלתי פוסק בלוגיקה של מזג האוויר - עד שמתרגלים לעובדה שבחורף קר בטירוף, כבר צריך להתרגל לעובדה שבקיץ יורד גשם! מי שמע על גשם (ותשעים אחוזי לחות..) בקיץ? מעבר לזה, יש תמיד את המצוד אחר העגבנייה המושלמת, זו שלא יהיה לה טעם של קרטון. מאבק שכושל בכל פעם מחדש, כי אין כמו העגבניות בארץ. 

נעים להכיר, טל קרסובסקי (צילומים: טל קרסובסקי)

סיטואציה מעניינת שקרתה לי כישראלית בחו"ל: את סדר פסח ביליתי כאן עם חברות מישראל אצל זוג חברים, קיבוצניקית וצרפתי קנדי, ושתי בנותיהם המדהימות. הצטרף אלינו עוד זוג, בחור איטלקי ואשתו (צרפתיה קנדית), כך שמסביב לשולחן דיברו עברית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, וארמית (חד-גדיא..). למרות זאת, כולם אכלו גפילטע פיש וקניידלעך והשתדלו לא לסבול בגלוי. אחרי שדאגתי מה יהיה (בכל זאת, ליל סדר ראשון בלי אבאמא) זה היה צירוף מוצלח מאוד של אנשים ותרבויות וליל הסדר הכי כיפי שיש.

למה אני הכי מתגעגעת? אני מתגעגעת מאוד ליכולת לדבר עם משפחה וחברים בלי לחשב כל פעם את הפרש השעות. מתגעגעת גם לחומוס ולקוטג', לשמש (שאין באמת דרך להעריך אותה עד שאתה חי במקום שיכול להיות מעונן במשך חודשים), ותמיד וכל יום - לחבר שלי שבארץ.

מה הייתי לוקחת איתי מכאן ומביאה לישראל? את הסובלנות של המונטריאולים - בגלל חוקי ההגירה של קוויבק (מחמירים פחות מאלה של שאר קנדה), יש כאן ערבוביה מרתקת של אנשים ותרבויות. יש לי חברים מטורקיה, ברזיל, סין והפיליפינים, ובמטרו שומעים כמעט כל שפה. חוץ מזה, הכל הולך - יש כאן אנשים עם כל סוגי הפירסינג שיושבים באוטובוס ליד פקידים מחויטים עם עניבה. הייתי גם לוקחת, אולי, כמה דירות ומביאה אותן לתל אביב - במחיר של מאורת עכברים בתל אביב אפשר למצוא כאן דירה מרווחת ומוארת, כשהכל כלול בשכר הדירה.

בנמל של מונטריאול 

חמש המלצות על העיר שלי

1. אטרקציה: בקיץ מונטריאול מתמלאת תזזית של פסטיבלים, וקשה לצאת מהבית בלי להיתקל במצעד ססגוני כלשהו. הפסטיבל הכי מוצלח בעיני הוא דווקא זה שרואים מרחוק - פסטיבל הזיקוקים שמתקיים פעמיים בשבוע (כן, גם בגשם!) בפארק השעשועים La Ronde. זו בעצם תחרות זיקוקים בינלאומית, שאפשר לשלם כ-40 דולר ולראות אותה מקרוב (ובדרך גם לאבד את השמיעה), אבל הכי מומלץ לעלות על גשר Jacques Cartier, שנסגר לתנועת מכוניות לצורך העניין, ולצפות במופע באורך חצי שעה של זיקוקים מהיפים שיש.  

2. קולינריה: שוורצ'ס (Schwartz's) - התור לדלי היהודי הוותיק הזה שנפתח לפני למעלה מ-80 שנה, ושהפך מזמן למוסד בינלאומי, ארוך גם בשיא החורף. מגישים כאן בשר מעושן (באותו מתכון מאז 1928, והוא מצויין), יש מלפפון חמוץ, צ'יפס וקולסלאו - ובסוף הארוחה נדמה שזה בערך כל מה שצריך. אין ג'אנק איכותי מזה.

מחכים ב"תלבושות מסורתיות" למצעד הסיום של פסטיבל Just for laughs (מה שגורם לך לתהות על מי בדיוק צוחקים כאן)

3. שופינג: העיר התת קרקעית הוא שם מעט מפוצץ למה שהוא בעצם קניון תת-קרקעי (אמנם ענק) שמתפרש מתחת לחלק גדול מהדאון-טאון. אפשר מאוד בקלות ללכת לאיבוד כאן, כשהחנויות נעות בין גוצ'י ופראדה לתכשיטים סטייל התחנה המרכזית.

4. בילוי: קפה קרמיקה (Ceramic cafe) הוא הבילוי המושלם, גם אם לא זול, לאחר צהריים סגרירי. בקפה הנעים הזה על רחוב Saint Denis יש שתי קומות. קודם כל עולים לקומה העליונה, בוחרים כלי קרמיקה (החל ממאפרות ועד חנוכיות), יורדים לקומה התחתונה ומתחילים לצבוע כאוות נפשכם. במקרה הכי גרוע - מחביאים את התוצאה בארון, אבל העיקר זה התהליך.

5. טבע עירוני: פארק לה-פונטיין - יש המון פארקים במונטריאול, שבחורף הופכים למשטחי החלקה על הקרח מסוג זה או אחר. בקיץ, לעומת זאת, מומלץ להגיע לפארק La fontaine, בעיקר בסוף השבוע. הפארק נמצא בקצה של שכונה אופנתית בשם Le Plateau, ומטיילות בו משפחות בלונדיניות (ומרובות קעקועים) וגם טיפוסים מסוגים שונים שמוציאים את איגואנות המחמד שלהם לטיול מסביב לאגם.

פריחת הצבעונים בפארק של מונט-רויאל 

• לכל הכתבות במדור "מדברים גלויות"

• גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו!