גיליתי שיש שלוש קבוצות של גברים משתינים
הייתי ניגש אל מישהו בזמן שהוא משתין ומציג את עצמי, מספר לו על המחקר שלי ושואל אם אפשר לראיין אותו. זה היה מאוד קשה. ביד אחת הייתי צריך להחזיק את הזין, וביד שנייה הייתי צריך לרשום את ממצאי המחקר שלי, שהיו בדרך כלל מאוד מעניינים
המרצה בקורס למדעי ההתנהגות נתן לנו לבחור כל נושא שאנחנו רוצים בשביל עבודת גמר. מכיוון שאותי מאוד מעניין נושא היחסים בין בני אדם, החלטתי שאני אכתוב את העבודה על נושא שמעניין אותי כבר שנים: גברים שמשתינים זה ליד זה בשירותים ציבוריים.
אם תשאלו אותי איך הגעתי לנושא הזה, או תגידו לי שזה נושא דבילי לעבודת גמר של האוניברסיטה, אז סימן שאתם לא ביקרתם הרבה בשירותים ציבוריים. זה אחד הנושאים המרתקים שיש.
תחשבו על סיטואציה שבה ארבעה או חמישה גברים שלא מכירים אחד את השני, עומדים צפוף זה ליד זה, מחזיקים את הזין שלהם, משתינים, ובאותו הזמן מביטים לתוך קיר בטון שנמצא עשרה סנטימטר מהעיניים שלהם. מטרת העבודה שלי, היתה לגלות על מה כל אחד מהם חושב באותו הזמן.
בהתחלה הייתי מסתובב שעות על יד שירותים ציבוריים וכשהיו אנשים במשתנות, הייתי מצטרף אליהם ומשתין ביחד איתם. זה היה טוב רק בעשר דקות הראשונות. מהר מאוד לא נשאר לי כבר מה להשתין והייתי מיובש לגמרי.
אחר כך הייתי סתם נעמד לידם, מוציא את הזין ועושה את עצמי כאילו אני מתאמץ ומחכה שהזרם יגיע. כשהוא לא היה מגיע הייתי עושה את עצמי כועס, הייתי יורק לתוך המשתנה ויוצא החוצה.
אבל זאת לא היתה הבעיה היחידה. כשעמדתי במשתנה ליד כולם, הייתי צריך גם לרשום את מה שקורה. זה היה מאוד קשה. ביד אחת הייתי צריך להחזיק את הזין, וביד שנייה הייתי צריך לרשום את ממצאי המחקר שלי, שהיו בדרך כלל מאוד מעניינים.
"הם חשבו שאני איזה עיתונאי סוטה"
אני חייב להודות שהשיטה הזאת לא עבדה כל כך טוב, כי רוב האנשים היו מתרחקים ממני. הם לא הבינו למה אני מסתכל עליהם, משתין, ורושם כל מיני דברים. אולי הם חשבו שאני איזה עיתונאי סוטה או משהו כזה.
אחר כך עברתי לשיטה אחרת. שיטה ישירה יותר. הייתי ניגש אל מישהו בזמן שהוא משתין ואז הייתי מציג את עצמי, מספר לו על המחקר שלי ושואל אותו אם אפשר לראיין אותו. רוב האנשים בכלל לא טרחו לענות לי. הם רק הכניסו במהירות את הזין שלהם בחזרה למכנסיים וברחו ממני.
אבל היו כאלו שהבינו שזה מחקר רציני והיו מוכנים לשתף פעולה. זה נכון שחלק מהם היו סוטים שרצו לסחוט ממני כל מיני דברים. הם תמיד הזיעו ודיברו לאט ובשקט. הם אמרו שישמחו לעזור לי במחקר וניסו ללטף לי את הישבן, אבל גילו מהר מאוד שאני לא פראייר.
גיליתי שאפשר לחלק את קהל המשתינים לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה היתה הקבוצה של אלו, שכל הזמן מסתכלים על הזין של זה שמשתין לידם. הקבוצה הזאת היתה מורכבת מחמישים אחוז סוטים, וחמישים אחוז כאלו שרצו להשוות את שלהם עם אחרים, כנראה בגלל דימוי עצמי נמוך או משהו כזה.
הסוטים תמיד דאגו שיהיה אפשר לראות את הזין שלהם מכל פינה, ותמיד הם נראו שקועים במחשבות פילוסופיות. הניעור שלהם היה בדרך כלל ארוך מאוד וכלָל הזעה ומבטים מסתוריים לצדדים.
הקבוצה השנייה היתה קבוצת הבוהים בקיר ושורקים. גם אותה אפשר היה לחלק לשני חצאים. החצי הראשון היה של אלו שבאמת לא מתעניינים באנשים שמשתינים לידם. הם היו שורקים מנגינות שמחות ומהירות ואפשר היה לראות שהם נהנים מההשתנה.
החצי השני היה של אלו שמפחדים שמישהו יחשוב שהם מסתכלים על אחרים. הם היו שורקים שירים דכאוניים ובדרך כלל מזייפים מרוב שהשתדלו לא למשוך תשומת לב. הם בדרך כלל גם הסתלקו מהר ובלי לשטןף ידיים. אפשר לומר שדי הייתי מאוכזב מהם.
הקבוצה השלישית היתה של אלו שלא משתינים אף פעם במשתנות, אלא נכנסים לשירותים הסגורים, איפה שהאסלה. האנשים האלו היו בדרך כלל סנובים ולא רק שלא היה להם נאה להשתין ליד כולם, אלא שהם גם לא הסכימו לענות לשאלות שלי והיו מתעלמים ממני כאילו שאני איזה אוויר.
"הוא ביקש ממני לבוא איתו לשירותים"
אחרי שהגשתי למרצה שלי את העבודה, חיכיתי בקוצר רוח לקבל אותה בחזרה. אחרי חודש הוא קרא לי למשרד שלו ושם הוא אמר לי כמה שהוא מבסוט מהעבודה שלי, וכמה שאני נועז ומקורי בבחירת החומרים שאני עובד אתם.
הוא נורא הזיע מתחת למשקפיים, והיה לו מבט משונה בעיניים. אחר כך הוא שאל אותי כמה אני חושב שאני צריך לקבל על העבודה. אמרתי לו שאני מקווה שהציון יהיה לפחות תשעים. הוא אמר לי שהוא חייב להסביר לי על קבוצה נוספת שלא כתבתי עליה בעבודה.
הייתי מופתע כי חשבתי שאין קבוצות שלא ראיתי. אבל הוא ביקש ממני לבוא איתו לשירותים של החוג לפסיכולוגיה, ושם, כך הוא אמר, הוא יראה לי את הקבוצה ששכחתי לציין.
נכנסנו לשירותים, שהיו ריקים, ואז הוא ניגש למשתנה, הוציא את החבילה שלו ואז הסתכל עלי ואמר שלקבוצה שלא ציינתי קוראים "הקבוצה של אלו שרוצים שמישהו אחר יחזיק להם את השמוק כשהם משתינים".
ואז הוא ביקש ממני שאני אחזיק בשבילו את השמוק, ואחר כך שאני גם אנער לו. היה לו מבט מוזר בעיניים והוא כל הזמן בדק שאף אחד אחר לא נכנס לשירותים. שאלתי אותו מה יהיה הציון שלי אם אני אוסיף לעבודה את הקבוצה ששכחתי? הוא חייך ואמר שלפחות מאה. החזקתי את השמוק שלו, ואחר כך גם ניערתי אותו לצדדים. הוא היה טיפוס מאוד מאוד סטרילי וכנראה בגלל זה ביקש שאמשיך ואנער לו כרבע שעה נוספת.
היום אני כבר מסיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, ואני מחפש איזשהו נושא מעניין בשביל לעשות עליו את המאסטר. חשבתי על הנושא של מתח מיני בתוך קבוצת חיילים המתקלחים ביחד, או מתח מיני בתוך קבוצה של גברים חרדים המטיילים יחדיו בגן החיות התנ"כי.
יש לי מרצה חדש שאמר לי שאלו רעיונות מקוריים ונפלאים לעבודת מאסטר, ושהוא יעזור לי בכל מה שרק יוכל. אז בינתיים אני מבלה הרבה בגן החיות התנ"כי, מחכה שיקראו לי למילואים ומידי פעם מנער למרצה שלי מהתואר הראשון את השמוק, כי מרצים טובים זה נכס היום, וחשוב לשמור איתם על קשרים.
זהו סיפור דמיוני, כל קשר בינו לבין דמויות אמיתיות מקרי בהחלט.
"מטרת העבודה שלי, היתה לגלות על מה כל אחד מהם חושב באותו הזמן".
צילום: index open
מומלצים
