דוקטור, אני בריא? תלוי איזה רופא שואלים

ללכת לרופא זה כמו לעלות לטיסה – אתה שונא את התור, את ההמתנה, את הביורוקרטיה ואת החיטוט, אבל אתה יודע שבסוף הדרך ממתינה לך סוג של גאולה קטנה, אפילו אם אתה לא חולה. לפני שיצאתי לד”ר יגאל יכיני, רופא בכיר במחלקה פנימית בבית החולים איכילוב ורופא המשפחה שלי במכבי שירותי בריאות, החשבתי את עצמי כאדם בריא. העורכת שלי דווקא זיהתה פוטנציאל לבעיה: ”בסוף מרוב בדיקות עוד תצא חולה”, הזהירה כשסגרנו על כתבה שבוחנת שיטות אבחון שונות, מה שעורר אצלי את התהייה על הדרך שבה אנו מגדירים חולים ובריאים. מיהו חולה? מיהו בריא? ומי מאבחן אותך ככזה? המחשבות התגלגלו בדרך לד”ר יכיני, ולא יכולתי שלא להשתעשע בשאלה ממה יגאל אותי יגאל ולאיזה גורל יכין אותי. מהבדיקה כבר לא יצאתי משועשע כל־כך. ניטלו ממני משחקי הלשון, והביטחון שלי בבריאותי הוחלף בהיפוכונדריה נטולת הומור, בעוד בראשי החלה להדהד כהמנון אזהרת העורכת ואיימה לרדוף אותי כמנטרה איומה בשבועות הקרובים.

דופק גבוה (104), כאבים בברכיים (אולי מעודף יוגה), שיירים של קרעים מיקרוסקופיים בכתף שמאל, כאב כרוני בשכמות ועין אחת שנשטפת בדם מדי חודש וחצי. זה מה שהיה לי להציע לדוקטור. נשלחתי מיד לבדיקות שצ”ד (שתן, צואה ודם) ואק”ג ונקבע לי תור אצל רופא עיניים ואורתופד. המחשבות החלו להסתחרר: דופק מהיר, דופק מהיר! בשביל מה בכלל הפסקתי לעשן לפני חמש שנים? שטף הדם בעין זה סימן לשבץ שממשמש ובא, לא? של מי היה הרעיון הזה לחטט בבריאות של עצמי ולאבחן את מצבי? מי בכלל צריך אבחון?

חוגג 40 בסבב רופאים. איתי להט (צילום: דן לב)

עכשיו אני כבר חייב לבדוק את זה לעומק. יצאתי להתאבחן, פעם אחת באופן קונבנציונלי על־פי מיטב מסורת הרפואה המערבית, על כל מכשיריה המשוכללים יותר ופחות, וארבע פעמים נוספות אצל מטפלים אלטרנטיביים על־פי שיטותיהם הם, מי ששורשיהן נעוצים 4,000 שנים לאחור וכאלה שהן פיתוחים של השנים האחרונות. למי מהשיטות האלה יש יכולת להציץ עמוק יותר אל מבוכי גופי ונפשי, שאני בעצמי תועה בהם לא אחת? למי מהן אני בוחר להאמין יותר ולמי פחות? ואיך זה נגמר בסוף?

בגלגל העין > אירידיולוגיה

אצל מרים גרבר למדתי שאני בעצם כבר יודע על עצמי כמעט הכל. אם אתה מספיק קשוב לעצמך, לגוף שלך, לנשמה ולרגש, אז בעצם לא ממתינות לך הפתעות מרחיקות לכת באבחון. אם למשל הרגלי התזונה שלך קלוקלים ורוויים בשומן רווי, רוב הסיכויים שמאחורי בדיקה כזאת או אחרת ממתינים לך ערכים גבוהים של כולסטרול.

אם אתה חוזר על אותן טעויות במערכות היחסים שלך, מן הסתם יהיה לזה גם ביטוי גופני, שגם אותו תזהה אם אתה מסוגל להישיר מבט פנימה.

מרים מאבחנת בשיטות רבות, אבל הפורטה שלה הוא אבחון באירידיולוגיה (אבחון בקשתית העין) וסקלרולוגיה (אבחון בלובן העין). היא גם המחברת של הספר ”אירידיולוגיה מעשית - הסוד הגלוי של העין”, שבו היא משחררת חלק גדול מהידע העצום שיש לה בתחום זה לציבור המטפלים ולקהל הרחב המתעניין בנושא. האירידיולוגיה מאפשרת לקבל בתוך כמה דקות תמונה מקיפה ומדויקת על מצב בריאותו של הנבדק ללא צורך בפלישה לגוף. היא גם מאפשרת לצפות מראש התפתחות של מחלות וחולשות שיופיעו בעתיד, אם האדם לא ישמור על אורח חיים נכון עבורו, ובכך מאפשרת טיפול מונע, זמן רב לפני הופעת המחלה.

כשהאיריס שלי הופיעה בגדול על מסך המחשב של גרבר, הופתעתי. מעולם לא יצא לי להציץ אל העין שלי ברזולוציה גבוהה. רק בשביל זה כבר היה שווה. בלי הרבה סנטימנטים מרים יורה לעברי את המסקנות שלה: טראומה בגיל

 ההתבגרות שהשפיעה על איברי החזה, רקמת חיבור חלשה, רמת עייפות גבוהה, שאפתנות שמלווה בקושי למיצוי הפוטנציאל, והרעלה עצמית ממזון בלתי ראוי ושיירי עישון. בשלב הזה אני מרגיש כמו צפרדע מבותרת על שולחן הניתוחים שכל איבריה הפנימיים גלויים. גרבר יורה ופוגעת. היא ממשיכה ומאבחנת אותי כבעל מערכת עצבים רגישה וממליצה לי להתרחק מהתנסויות קיצוניות (עכשיו היא נזכרת?) ולהתחיל להעריך את עצמי יותר. כחלק מהרגישות הכוללת היא מזהה מערכת עיכול רגישה וממליצה לאכול ארוחות קטנות ואורגניות במהלך היום. ואז היא משליכה פצצה: ”העין שלך כחולה”, היא יורה. ”אבל הן חומות־ירקרקות”, מלמלתי. למשנתה של גרבר התיישב לי צהוב (רעילות) על העין שמסתיר את הכחול. היא ממליצה לי להביא קצת שמחה לגוף ולנקות את הצהוב עם הרבה אוכל אורגני.

בעד ונגד: ”היכולת של השיטה למנוע את התפתחות המחלות לא תסולא בפז", אומרת גרבר. "זו השיטה שרואה הכי הרבה מכל שאר שיטות האבחון, כולל השיטות הקונבנציונליות. המוחלטות שלה מדהימה. החיסרון הוא המעמד שלה בעיני הממסד הרפואי, שחווה קושי לקבל אותה כשיטת אבחון לגיטימית”.

כמה התחברתי: 9/9

על מיתר השריר > קינסיולוגיה

השיעור החשוב ביותר שלימד אותי האבחון הקינסיולוגי אצל עדי שאנן הוא שאתה צריך להתחבר לשיטת האבחון ולמאבחן. במקרה של עדי למשל התעוררה בי התנגדות לא ברורה, ספקנית וצינית, אף שאני מודע ליתרונותיה של השיטה ולאחוזי ההצלחה הגבוהים שבהם היא מחזיקה. קינסיולוגיה יודעת לטפל בהצלחה במגוון של מחלות ומצבים, ובניגוד לרפואה הקונבנציונלית שמטפלת בתסמין, היא מתייחסת לגורם עצמו. האבחון נמצא בבסיס השם: תורת הגוף בתנועה. הוא מתבצע על־ידי סדרת שאלות ארוכה המיועדת לא למאובחן, אלא לשריריו. למשנתה של השיטה השרירים הם אלה שיודעים מה טוב לגוף ולנפש ומה לא, כך שלמעשה השאלה מופנית לתת־מודע, וזה עונה בעזרת התנגדות שרירית שאותה בודק המאבחן.

אז מה למדתי משאנן על עצמי? למדתי בזמן אמת כמה ספקן אתה יכול להיות למרות עצמך. עם זאת, עלו באבחון כמה דברים מפתיעים שגרמו לי לחשוב, וזה בפני עצמו כבר טוב. למשל, פציעה ישנה וכואבת במיוחד שיוחסה אצלי תמיד

 לגורם נפשי, התבררה למשנתו של שאנן כבעיה פיזית בעלת סיכויי החלמה של 60%, הברכיים שלי בסך הכל צריכות מינון גבוה יותר של תוספי תזונה, את הדופק המהיר אי אפשר להוריד בהרבה (סעיף שבו אני מתכוון להעמיד את שאנן על טעותו), ואת ענייני העיניים שלי אפשר לתקן. כמו כן גיליתי שאני אלרגי במידה כזאת או אחרת לקפה, לחומרי ניקוי, לחומצות אמינו, לסוכרים, לשוקולד, לפיצוחים, למרגרינה, לאבק, לחומרי הדברה, לקוטלי עשבים, לזיהום אוויר ולקור. את חלק מהרגישויות האלה אני מכיר, כמו למשל העובדה שאני רגיש לחומרי הדברה, שנראית לי כמו לציין שמכת פטיש על הציפורן היא כואבת. חלק אחר, לעומת זאת, בא לי בהפתעה מוחלטת, כמו למשל רגישות לאבק, שבראייה לאחור אכן התפתחה אצלי בשנים האחרונות.

בעד ונגד: ”כשאתה הולך לרופא קונבנציונלי הוא יודע לשאול אותך שאלות, לעבד במוח המודע שלו את הנתונים ולהוציא אבחון שהוא סוג של ניחוש מלומד, בעיקר במצב כרוני", מסביר שאנן. "במבחן שרירים לא צריך לנחש, פשוט שואלים את הגוף. יש רופאים שמשתמשים במבחן שרירים כדי לדעת איזו תרופה לרשום למטופל. החיסרון בשיטה הזאת שהיא מאוד סובייקטיבית. אם מטופל בא ובאופן מודע יותר או פחות מטעה אותי, הבדיקה לא תעבוד. גם אם אני חרד לתוצאה בזמן הבדיקה, או קרוב מדי לנבדק, אני עלול להשפיע ולזייף את התוצאות. אבל באופן עקרוני השיטה משיגה תוצאות ב־95% מהמקרים”.

כמה התחברתי: 6.5/9

כשביולוגיה ואנרגיה נפגשים > ביו־אנרגיה

אצל חוה בן יהודה למדתי עד כמה עמוקים יכולים להיות שורשי הכאב, כמה אינסופיות הן אנרגיות היקום וכמה פתיחות המטופל חשובה לאבחון טוב. אולי כמו מה שהמפגש בין ביולוגיה לאנרגיה מסמל, כך גם לכל אחד מאיתנו על־פי משנת הביו־אנרגיה יש ישות אנרגטית משלימה. כלומר לא כל מה שאתה סובל ממנו בכאן ועכשיו תלוי בך, וגם מה שתלוי בך אולי תלוי בעברך הרחוק מאוד – בגלגול קודם של חייך למשל.

מכל האבחונים, האבחון הזה היה הכי מתיש וסוחט רגשית ופיזית. למרות שהוא התבצע בישיבה ולא הצריך ממני שום מאמץ חוץ מלהפעיל את השפתיים, יצאתי ממנו כמו אחרי יומיים ללא שינה. עם התוצאות קשה להתווכח: בן יהודה אבחנה

 אצלי את הכאבים בברכיים, את נקודות העור היבש בכפות הרגליים, את הבעיה בשכמה השמאלית ואת ההשפעה העתידית שלה על חוליה C3 בעמוד השדרה הצווארי. היא איתרה גנטיקה בעייתית במסתם הלב והזהירה אותי מבעיות תורשתיות של לחץ דם (שאכן קיימות במשפחה). החלק הארי של פגישת האבחון הוקדש לאיתור התקלות האנרגטיות שלי בצ’אקרות ובשדות האנרגיה, ומהם יצאו הסברים די מפורטים על הגורמים לבעיות הפיזיות במישור הרגשי. ”הכל אצלך רגשי. השיעור שלך כאן בחיים האלה הוא עם רגש ופחדים”, פסקה בן יהודה בסמכותיות. ”הברכיים מסמלות את הרצון להתקדם שנבלם, את התקיעות במקום. אתה חרד מנטישה, מלא בפחדים מטראומות מגלגולים קודמים ולפחדים האלה יש השפעות על כל הגוף”.

בעד ונגד: ”הטיפול והאבחון הם די אינסטנט וזה חלק גדול מיופייה של השיטה", אומרת בן יהודה. "התוצאות, בהתאם, יכולות להיות מהירות מאוד. החיסרון של השיטה נמצא בכך שלא כל אחד מתחבר אליה. היא דורשת פתיחות מסוימת ומחייבת את המטופל להניח את הראש האנליטי בצד”.

כמה התחברתי: 8.5/9

כף רגלי השמאלית > רפלקסולוגיה

אצל אפרת אבידור למדתי שרפואה משלימה היא רפואה משלימה. כלומר, אין להתעלם מיכולתה של הרפלקסולוגיה, אבל כמו שמגדירה את זה אבידור: ”אני מיד אפנה מי שאני מזהה אצלו סטרפטוקוקוס בגרון לרופא משפחה כדי שייקח אנטיביוטיקה - זה לא משהו שאני משחקת איתו. אני מסתמכת מאוד על רפואה קונבנציונלית ועובדת איתה בשיתוף פעולה”.

אבידור מזהה באופן מרשים את הפציעות הישנות שלי בשכמות ובכתפיים ומחברת אותן לנשיאת העולם ואחותו על כתפיי.

בהמשך היא מזהה מיד את כאבי הברכיים, או כפי שהיא מנסחת את זה ”איה, ללכת בכוח נגד דברים”, ומייעצת לי לעשות שחרור, ”Let Go חביבי”. למשנתה של אבידור, צד שמאל שלי (הצד שמייצג את הרגשי) רגיש יותר. והיא צודקת, זהו צד שנפצע יותר במהלך השנים, והיא אפילו מזהה דלקות אוזניים כרוניות שהיו לי

 כילד לצד שבר ישן ברגל שמאל. מתברר שלמכאובי לב, עיקשות, פרפקציוניזם ורגישות יש מחיר. משלמים אותו בצד שמאל. נוסף על אלה התגלו בעיות השינה של הזמן האחרון ולכן היא יעצה לי לתת לגוף את שעות השינה שמגיעות לו ולבדוק את רמות ויטמין B השונות.

בעד ונגד: ”ברפלקסולוגיה האבחון לא חודרני ופולשני", מסבירה אבידור. "יש מרווח בין כפות הרגליים לראש שמשרת את המטופל. יש תחושה שאתה לא נחשף כולך. אתה לא מתפשט. משהו מתרחש שם בקצה הרגליים שלך, אבל הוא עדיין שומר על ריחוק ממך. זהו כלי לאבחון דפוסים של מחלה, וככזה הוא כלי בעל עוצמה אדירה. החיסרון שלו הוא שלא כל אחד אוהב לחשוף את כפות הרגליים שלו. יש אנשים שזה לא נעים להם. מעבר לזה אני לא מוצאת חסרונות נוספים”.

כמה התחברתי: 8/9

בחזרה לסטתוסקופ

מה שלמדתי אצל ד”ר יגאל יכיני ואצל חבריו הרופאים הוא שברפואה מודרנית יעילות היא שם המשחק. כלומר הבה נרפא את המטופל מתלונותיו וכמה שיותר מהר. אי אפשר להאשים את הרופאים הקונבנציונליים בגישה הזאת, פשוט משום שזהו רצונם של החולים עצמם. עם זאת, ברפואה המודרנית בלטה בחסרונה הגישה ההומאנית. זה אולי נשמע מעט מצחיק בהתחשב במטרתה של הרפואה,

 אבל המקום שבו הכי פחות מקדישים לך זמן כמטופל, והמקום שבו מתייחסים אליך כמעט כמו אל מכונה שאותה גם מבקשים לתחזק במינימום של הוצאה כספית, הוא ללא שמץ של ספק כאן, ברפואה הקונבנציונלית שלנו. ייתכן שרפואה זו היא מהיעילות יותר כשיטת טיפול (וגם על זה יש ויכוח ענק), יכול להיות שהיא מדברת יותר את שפתנו העכשווית - שפת מוח צד שמאל, הרציונלית, הדידקטית, הלוגית - אבל ככלי אבחון היא מעניקה לך יחס רע והכלים שבהם היא עושה שימוש מוגבלים באופן אבסולוטי, וגם באופן יחסי, מול חלק משיטות האבחון האחרות.

הבדיקות שלי חזרו מהמעבדות והן נושאות בשורות טובות: תוצאות בדיקות הדם משביעות רצון, כל המדדים חיוניים, הדופק ירד לממוצע הרגיל שלו ודם לא נמצא בצואה. לאורתופד לא נמצאו פתרונות יצירתיים לברכיים, ומאחר שבדיקות נוספות לא מצאו דבר חריג, הומלץ לי לנסות לטפל בכאב בתוספים ייעודיים. והעין? גם היא תיאלץ להמתין עד הדימום הבא כדי להגיע לביקור אצל הרופא בזמן אמת. יצאתי כמו שבאתי – בריא, למעט היכן שאני חולה; רגוע, למעט המקומות שבהם אני מודאג. הרפואה הקונבנציונלית היא זו שלימדה אותי הכי פחות על מצבי, אבל בכל זאת לא הייתי מוותר עליה כשיטת אבחון יסודית לצד שיטת אבחון אלטרנטיבית נוספת.

בעד ונגד: ”היתרון הבולט ביותר של הרפואה הקונבנציונלית הוא שהחלטותיה נשענות על נתונים שנבדקו בצורה מדעית, מבוקרת ואובייקטיבית עד כמה שאפשר באמצעים של היום", מגיב ד"ר יכיני. "מובן שזהו גם אחד החסרונות שלה כי הרבה מקרים נופלים בגלל השיטה. כשאני מקדיש למטופל חמש דקות לעומת השעה שמקדיש מטפל אלטרנטיבי, אני עלול לחטוא לחולה. אלא שבמציאות אני מקדיש את היום לעשרות חולים, גם בגלל התור בחוץ וגם בשל השיטה שמכניסה לי כמה שקלים על כל חולה ומאפשרת לי לפרנס את משפחתי. אנחנו כמובן משתדלים להקדיש לכל חולה יותר זמן ולהתייחס אליו באנושיות, בחמלה ובסבלנות, ולא להפוך לטכנוקרטים שמסתתרים מאחורי מרשמים”.

כמה התחברתי: 7/9

סוף אבחון בעצמך תחילה

אני יוצא מהניסיון הזה עם מסקנה שבה אני מחזיק כל החיים: הפלורליזם הוא נפלא, ההטרוגניות היא חיונית. באוטופיה האבחונית שלי לא הייתי רוצה לבוא לביקור אצל רופא, הייתי רוצה לבוא לביקור אצל רופאים. הייתי רוצה לראות קבוצה של מאבחנים מדיסציפלינות שונות, משיטות שונות, עובדים איתי על הבריאות שלי – הפיזית והנפשית – באופן הומוגני, בשיתוף פעולה. מעניקים לי חוויית אבחון מורכבת ומעמיקה שממנה אני יוצא עם מסקנה אחת ברורה, זהה לזו שאני מחזיק בה כיום: המאבחן הכי טוב של עצמך הוא אתה.