נתיב תת-קרקעי להבנת הסרטן
מנגנוניים תאיים שפיתח החולד התת-קרקעי העיוור כדי לשרוד בתנאים של רמות חמצן נמוכות יכולים לסייע במאבק במחלת הסרטן, כך עולה ממחקר משותף חדש לחוקרים מהמכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת אילינוי
מתנה שהעניק הטבע ליצור אחד, יכולה להיות קללה עבור יצור אחר. מזה זמן נותנים מדענים את דעתם ליצור ייחודי הקרוי חולד תת-קרקעי. יצור זה סיגל לעצמו יכולות רבות, המאפשרות לו לחיות בתעלות סגורות מתחת לפני האדמה. ביניהן, היכולת לחיות בתנאים של מחסור בחמצן (היפוקסיה), עד כדי יכולת לשרוד בסביבה של 3% חמצן (בניגוד ל-21% חמצן שנמצאים באוויר שאנו נושמים).
המלחמה בסרטן:
המתנה שהעניק הטבע לחולד התת-קרקעי היא קללה עבורנו, בני האדם. המנגנונים שפיתח החולד כדי לשרוד בתנאים של היפוקסיה, דומים למנגנונים שמפתחים תאים סרטניים, ומאפשרים להם לשרוד ולשגשג בעוד הם משמידים את הגוף האנושי אשר נושא אותם.בשנים האחרונות מיקדו מדענים מאוניברסיטת חיפה ומאוניברסיטת אילינוי את מחקריהם לבידוד ולאפיון דרך הפעולה של גנים, המאפשרים לחולד לשרוד מתחת לפני הקרקע בסביבה דלת חמצן. "אם נצליח להבין כיצד פועלים מנגנונים אלו, המאפשרים לחולד התת-קרקעי לחיות את חייו 'הנורמליים', אולי נבין טוב יותר איך גידולים סרטניים הרסניים שורדים ומתפתחים", הסביר פרופ' אהרון אביבי מאוניברסיטת חיפה, שערך את המחקר בשיתוף עם ד"ר מרק בנד מאוניברסיטת אילינוי.
במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבדוק האם יש הבדלים באופן הפעילות של הגן BNIP3 בין החולד התת-קרקעי לבין חולדה רגילה, שחייה מעל האדמה, שהוכנסה למצב של היפוקסיה. מהממצאים התברר כי אצל חולדות שמוכנסות ללחץ היפוקסי נמצא ביטוי גבוה של הגן, שאחד מתפקידיו להגן על הגוף במצב של חוסר חמצן. לעומת זאת, אצל החולד העיוור לא היה כמעט שינוי בביטוי של גן זה.
לדברי פרופ' אביבי, אחד המאפיינים במספר רב של גידולים סרטניים אצל בני אדם הוא אי-הפעלה של הגן BNIP3 בתנאי היפוקסיה. זה מוכיח שמערכות גנטיות מסוימות, המאפשרות חיים "נורמליים" לחולד התת-קרקעי, פועלות באופן דומה בגידולים סרטניים אצל בני אדם.
מדובר בגן השלישי שמגלים חוקרים, אשר פועל באופן דומה אצל החולד ואצל גידולים סרטניים. הראשון, תפקידו לעודד צימוח כלי דם חדשים (VEGF) ו"בזכותו" תאי הגידול הסרטני מקבלים אספקה שוטפת של חמצן ושורדים, כמו ש"בזכותו" רקמות שונות של החולד מצטיינות בריכוז כלי דם גבוה באופן משמעותי מאשר, למשל, בחולדה, מה שמאפשר להם להתמודד עם מחסור בחמצן מתחת לפני הקרקע.
השני, הגן p53, שהתוצר שלו מבקר את פעילותם של מספר רב של גנים אחרים – חלקם הפועלים במנגנון תמותת תאים, וחלקם הפועלים במנגנוני תיקון DNA. בהרבה גידולים סרטניים, כמו גם בחולד התת-קרקעי, וכנראה עקב מחסור בחמצן, הגן המקודד את p53 עובר שינויי-מבנה שבעקבותיהם הוא מפעיל את הגנים "המתקנים" ביעילות גבוהה בהרבה מאשר את הגנים "הממיתים".
חולד תת-קרקעי עיוור
צילום: מייק פריזבי
מומלצים
