בתום הקרבות: סיכום המחזור הראשון בליגת העל

מהגזרה האדומה והסוערת של הפועל תל אביב, נרשמו מטחי ירי לעבר ההתאחדות לכדורגל, כשחלק מהכדורים פגעו גם באנשי הקבוצה. מהצפון הירוק נשמעו קולות נפץ של התאוששות, לוחמי הגרילה הצעירים - 'יהלומי נתניה' - רמסו קבוצה שפעם היה לה כבוד.

זה הזמן להתחיל ללבוש סרט אדום על היד. ברק יצחקי (צילום: ראובן שוורץ)

ובגזרה הצהובה של מכבי תל אביב? הם חוזרים ברגעים אלה אל שולחן השרטוטים להכין הכל מחדש. בתום הקרבות, אפשר לספור שני פצועים, האחד בינוני והשני קשה, והרבה יותר מדי מילים, על פחות מדי כדורגל.

אבי תורת הנאחס, מכבי ת"א (שוב) נשברת

זה הזמן לחזור לסרט האדום על פרק כף היד, המלח מסביב לשער והחמסה בכיס - הילה רעה חגה לה כבר שנים סביב מכבי תל אביב. אם הפציעה של ניבלאדו היתה מקרית, הקרע ברצועה של ברק יצחקי הוא כבר קארמה רעה.

אין שחקן שיותר עצוב לראות אותו גומר עונה עוד לפני שהחלה כמו יצחקי. החלוץ הישראלי הטוב ביותר (בצוותא עם איתי שכטר), בחור חביב אמיתי, אמור היה להיות השחקן המרכזי במהפכה של מיץ' גולדהאר. המכה הקשה היא גם עבור לואיס פרננדז ונבחרת ישראל.

תסתכל אחורה יוסי, הבעיות שלך בכלל בהגנה (צילום: אלי אלגרט) 

ניצחון מזהיר, כישרון מוחמד גאדיר

הספדים אשר נכתבים מוקדם מדי, סופם להימחק. אבל אם לא היינו רושמים עוד לפני שהחלה העונה של מכבי חיפה אין סיכוי, אז מה היה לנו העיתונאים לרשום? שוב טורי שנינות על המונדיאל בדרא"פ?!

האשם תמיד, גירסת אלי גוטמן

על מעלליו של אלי גוטמן והסערה בכוס מים בתום ההפסד של הפועל תל אביב 1:0 להפועל חיפה, כבר נכתבו אלפי מילים ונבנו עשרות תיאוריות, אז כדאי שרק אוסיף ארבע קטנות.

1. אלי, לא משנה עד כמה אתה צודק (וזה ממש לא בטוח שאתה צודק), אתה חייב להרגיע. זה לא בריא לך ובטח לא לקבוצה שלך.

2. גוטמן הוא עדיין 'מאמן של שחקנים'. תקרית בונדר (שנופחה בלי פרופורציה) היא חריגה לכלל.

3. למה להתלונן על ההתאחדות? לי זכור אדם שאמר בסיום העונה שעברה ש'זה מה שנקבע בתחילת העונה, אלו הכללים ואנחנו משחקים על פיהם'. אם מקבלים החלטה אחת של ההתאחדות (הקיזוז), אין סיבה לא להסכים גם עם החלטה אחרת (לא לדחות את המשחק של הפועל).

4. אלי, עכשיו ברצינות: אתה חייב להרגיע.

התלתל הקדוש - עטר ונתניה

מה תאמרו על ראובן עטר שעדיין לא נאמר? מי שהיה אולי השחקן הנערץ ביותר בכדורגל הישראלי, נותר עודנו הדמות האהובה ביותר בליגה שלנו. אולי זו הצניעות, או העובדה שלמרות הכל נשאר בקופסה להצעיד חבורת צעירים אלמונית, או שזו אולי רעמת התלתלים שנותרה כבעבר. משהו גורם לנו ליפול בקסמו.

ואלו שמות: אוראל דגני, טל מעבי, מאור אסור, חן עזרא, דלה ימפולסקי והרשימה עוד ארוכה. ניצחונות כמו ה-1:4 לא יהיו שכיחים במכבי נתניה, אבל קבוצת היהלומים, ששווה היום אפילו פחות ממכרה פחם פשוט, יכולה בקלות להיות המרענן הרשמי של העונה.

ועל בית"ר ירושלים? ברשותכם, אשאיר כמה דברים לפעם אחרת. משום מה, יש לי תחושה שיהיו עוד לא מעט הזדמנויות לרדת על הקבוצה של אורי מלמיליאן.

ועוד קטנות לסיום

חם, אש. ביום שישי האחרון נרשם היום החם ביותר בשנה. מה לעשות שגם היום שאחריו, לא היה בדיוק אמבטיית קרח. מדוע התעקשה ההתאחדות להתחיל את המשחקים בשבת בשעה מוקדמת? לראות כמה אלפי אנשים נדבקים אחד בשני בלחות של קריית אליעזר, היה מחזה שארצה לשכוח מהר.

ומה עם המסכנים שהגיעו בשעה 16:45 למגרש באשקלון?  האם ההתאחדות קיבלה זפטת שמש?! ואגב, 'ספורט 1' לא הערימה קשיים בכל הנוגע לשעות שידור, ההפך הוא הנכון. ליבי, ליבי עם כל מי שיגיע בשבת הקרובה לאצטדיון וסרמיל, למשחק הבית של הפועל באר שבע מול בני יהודה שיחל בשעה 17:00.

אדוני היו"ר. כבוד אבי לוזון, האם גם אתה חזית בביזיון שהיה אתמול בווינטר, כשניר קלניגר העביר את תדרוך ההפסקה בחוץ מכיוון שהמזגן התקלקל

 בחדר ההלבשה? אי אפשר היה לארגן איזה וינטלטור חלופי?!

לבן בעיניים. מישהו מוכן לתת לי בבקשה הסבר הגיוני, מדוע מכבי תל אביב הצהובה עלתה למשחק הביתי שלה עם חולצות לבנות?! האם זהו הדגל הלבן של גולדהאר שנשלף כבר עכשיו?

געגעועים זה לפעמים. הרמה לא משהו החום מעייף והלחות מדבקת, אבל תודו: נכון שהתגעגעתם?