בדגניה ב' יוקם מרכז לויפאסנה

סבא של עפר דרורי (מקיבוץ גניגר) היה ממקימי דגניה ג', בשנות העשרים של המאה הקודמת, "ואנחנו חייבים לו ולחבריו תודה על שבסופו של דבר הלכו והקימו את גניגר", צוחק עפר (55), ומרצין: "אבל בהקמת מרכז הויפאסנה דווקא שם, בדגניה ב', כשהתנועה הקיבוצית חוגגת מאה, אני רואה סוג של סגירת מעגל".

עפר היה בין פעילי ומקדמי ההסכם שנחתם לאחרונה בין דגניה ב' ל"עמותה לויפאסנה בישראל", להקמת מרכז הקבע שלה בקיבוץ. היום הוא בעסקי התיירות, אבל בעבר היה רפתן ומזכיר בגניגר, ובוקר אחד, בראשית 1999, הוא מספר, ביקש ממנו מרכז המשק, חברו, טובה קטנה: שיחליף אותו באירוח נציגי העמותה לויפאסנה, שבאו לבדוק אפשרות של שכירת בתי האירוח של הקיבוץ לצורכיהם. "עד אז לא עסקתי במדיטציות, שאנטי-באנטי, ודברים כאלה. האורחים מצאו חן בעיניי, וניסיתי לעזור להם. שאלתי שאלות, וזמן קצר אחרי זה, אני לא זוכר אפילו שמילאתי שאלון הרשמה, אולי כן, מצאתי את עצמי בקורס ויפאסנה בן עשרה ימים בחיפה".

עפר דרורי: "את זה צריך לשאול את האנשים מסביבי. אני יודע, שדברים, שפעם היו מבשלים אותי על אש קטנה שעות וימים - עוברים אצלי היום בזריזות ובקלות. הפכתי יותר ידידותי לסביבה".

"אין מסגרת וקשר קבוע או ממוסד. זה יותר כמו בית ספר שאתה בא ללמוד בו, וחלק מסתפקים בשנה א', כשאחרים בוחרים לקחת קורסים נוספים. יש בהחלט תחושת קרבה ואחווה בין תלמידי ויפאסנה ותיקים, שמזהים שיפורים דומים בחייהם, בעקבות התרגול. משהו שמזכיר קצת קשר שאנחנו מכירים בין אנשים ששירתו ביחד בצבא, וצברו חוויות משותפות.

בקורסים שמתקיימים בארץ באופן שוטף, משנת 1991, השתתפו כעשרת אלפים איש, ומלבדם עברו אלפים את הקורס במקומות שונים ברחבי העולם, בהודו ובמערב. הויפאסנה היא עניין מאוד אישי. אדם שעובר את הקורס, ממשיך בחייו ובאמונותיו".

"היסטורית, מייחסים את הויפאסנה לבודהה, אבל הטכניקה היא אוניברסלית, ואינה קשורה לדת או לממסד כלשהם. אנשים יוצאים מהקורס בתחושה טובה, וחלקם ממשיכים לתרגל מדיטציה. אני ממשיך, שעה בבוקר ושעה בערב".

"כבר שנים העמותה מחפשת מרכז קבע - מעין בית הארחה שיכלול חדרי אירוח, מטבח, חדר אוכל ואולם לתרגול. בזמנו הייתי בקשר עם גופים שונים, כולל התנועה הקיבוצית, שהציעו לנו כל מיני קיבוצים. זה היה מפתה, אבל חייב אותנו להיות מעין אגודה התיישבותית, מה שלא רצינו. תושבי ההרחבה בדגניה העדיפו פעילות שקטה לצדם, במקום הקמת כפר נופש שתוכנן שם, ולנו המקום התאים".

"אני מתרשם שלא. בחוזה הרכישה התבקשנו להוסיף תנאי - והסכמנו, כמובן - שלא נעסוק בהסברה בתוך הקיבוץ".