מה שהיה הוא שיהיה

יש משפט ידוע, שנהוג לומר ערב בחירות בישראל, שהולך בערך כך: "ביום בו הבחירות בישראל יעסקו בסוגיות הכלכליות והחברתיות – או אז נדע שהפכנו למדינה נורמלית".

ובכן, אפשר להירגע. ייתכן אפילו שמעולם לא היינו רחוקים יותר מלהיקרא מדינה נורמלית מאשר ערב הבחירות הנוכחיות לרשות הממשלה. הסוגיות הבוערות שעל הפרק הן בעיקר המדיניות והפוליטיות, כאשר הנושאים הכלכליים תופסים את הכותרות וזוכים להתייחסות של הפוליטיקאים רק כשמתפרסם שוב דו"ח על נתוני העוני או על שכרם שלהם.

יתרה מכך, אם בוחנים את הצהרותיהם של שני המועמדים, מגלים - באופן לא מפתיע - שמשנתם הכלכלית כמעט זהה. אם יש ימין ושמאל בתחום המדיני, הרי שבתחום הכלכלי הוא כבר מזמן שייך לעבר.

עצות מבעלי ההון

במגזר העסקי יודעים בדיוק מה צריכה הממשלה החדשה לעשות בכל אחת מהסוגיות שעל סדר היום. לדני גילרמן, נשיא איגוד לשכות המסחר, מתכון משלו. לדבריו: "יש צורך בהקמת ממשלת אחדות לאומית, שבתחום הכלכלי-חברתי תפעל לגיבוש אמנה בל יהיו שותפים הממשלה וההסתדרות. יש צורך בהקמת קבינט חירום כלכלי, שתפקידו יהיה להוציא את המשק מהמצב הקשה בו הוא שרוי".

כמובן שכל אחד מהסקטורים רואה את תחום עיסוקו כמשמעותי ביותר לכלכלת ישראל, וכפועל יוצא מכך, לכולם יש ציפיות לפעולה מהירה של הממשלה הבאה.

בהתאחדות הקבלנים, לדוגמה, יש לנשיא הנכנס שמואל אולפינר, כמה הצעות. בשיחה ל-ynet הוא אומר: "אני מצפה כי כל ממשלה שתיבחר, ללא קשר לזהותה הפוליטית, תשקיע מאמצים רבים לחילוץ ענף הבנייה מהמיתון הוא שרוי". אולפינר מצפה מהממשלה החדשה להגדיל מאוד את מספר העובדים הזרים, לחוקק חוק שיכיר במשכנתאות כהוצאה מוכרת ולפשט את הליכי התכנון.

לחנן אכסף, נשיא "מוטורולה ישראל" ואחד הדוברים הבולטים בתעשיית ההיי-טק המקומית, סדר יום משלו. "הקטר שסוחף כלכלות מובילות בעולם הוא ההיי-טק", הוא אומר. "מגזר זה סובל מכמה בעיות. ישנו המחסור בכוח-אדם וישנו, כמובן, המיסוי הכבד. צריך להוריד חסמים לתעשיה ולתת לה לגדול. צריך שהמדען הראשי יקבל תקציבים וכן גם האוניברסיטאות. וכמובן, צריך שהמדינה תיזום פרויקטים לאומיים, שיפתחו את התעשיה".

זהה את ההבדל

בכל מה שקשור למועמדים עצמם, כאמור, בתחום הכלכלי הם נשמעים כמעט כתאומים זהים. רוצים דוגמאות?

הטלת מס על הבורסה: אהוד ברק היה שותף לשר האוצר, בייגה שוחט, בגיבוש הרפורמה במס ומס הבורסה שבתוכה. אריאל שרון כבר הצהיר בימים האחרונים, כי לדעתו בהחלט לא יהיה מנוס מכך.

תעשיות ההיי-טק: הבעיה הבוערת של התעשיה, כפי שמציין גם אכסף ממוטורולה, היא המחסור בידיים עובדות ותנאי פעילות קשים מבחינת המיסוי, שמבריחים את החברות לחו"ל, בעיקר לארצות-הברית. אהוד ברק כבר מזמן התבטא בסוגייה זו ואמר כי יש לעודד את התעשיה ואת ההכשרה הטכנולוגית. שרון החרה החזיק אחריו ואמר כי יפעל במרץ למתן הקלות לתעשייה.

הפרטה: שני המועמדים הצהירו כי בכוונתם להמשיך בתהליך ההפרטה במשק, והודיעו כי הם רואים בו נדבך חשוב בדרך לכלכלה בריאה.

ובכל זאת, קיימות כמה סוגיות בהן בולטים ההבדלים בין המועמדים, אם כי אלה נובעים יותר מאישיותם וניסיונם ופחות ממשנה כלכלית מגובשת. שרון, לדוגמה, שכיהן כשר הבינוי והתשתיות, כבר הצהיר כי יש לו פתרון לבעיות של ענף הנדל"ן המדשדש.

מי שזוכר את הקדנציה הקודמת שלו, יודע כי פתרון זה יבוא בדמות הקלות משמעותיות בהליכי התכנון והבנייה, שחלקן ודאי יעוררו את הארגונים הירוקים למיניהם.

שרון הוא גם, כידוע, חקלאי בנשמתו, וגם מגזר זה מחכה בכליון עיניים להיבחרו. בסוגייה משמעותית וטעונה, כמו הפיצוי לחקלאים על קרקעות שיופשרו לבנייה, ניתן להעריך מה תהיה עמדת שרון. זו, ככל הנראה, תהיה שונה מעמדתה של ועדת מילגרום, שביקשה להרע מאוד את תנאי החקלאים במרכז הארץ. גם בסוגייה של תוספת עובדים זרים לענפים אלה, ניתן להניח שידו של שרון תהיה קלה יותר.

עמדתו של אהוד ברק בסוגיות הללו פחות חד-משמעית. כך, לדוגמה, במשבר בענף הנדל"ן הוא נמנע מלהתערב ולאשר עובדים זרים נוספים עד הרגע האחרון, לפחות עד שלחצם של הקבלנים הפך כבד מנשוא. גם בסוגיית קרקעות החקלאים עוד לא נשמע קולו וכלל לא בטוח שזה יינתן למגזר זה. כך גם בעמידתו העיקשת לאורך תקופה ארוכה נגד תוספת עובדים זרים לחקלאות.

אין פתרונות קסם

ביתר הנושאים, בעיקר אלה שתופסים את הכותרות ונוגעים לחלקים רחבים יותר בציבור, המצב מורכב מעט יותר. בסוגיות כבדות משקל, כגון בעיית האבטלה, העוני וסוגיות משמעותיות וקשות נוספות, מבטיחים שני המתמודדים כי יש להם פתרונות.

בפועל, שניהם ודאי יודעים כי אין פתרונות קסם. שניהם יודעים, כי כל עוד יימשכו המהומות בשטחים, המשק ימשיך לקפוא על שמריו. שניהם יודעים, כי משקיעים זרים לא יגיעו למדינה שמתפוצצים בה אוטובוסים, ושניהם יודעים כי קשה לקיים משק בריא וצומח כשברקע התותחים רועמים.

לכן, בעניין זה, כל ההצהרות יהיו ריקות מתוכן וניתן להגיד בוודאות שלאיש מהם אין פתרון-בזק למשק, שנכנס ברבעון האחרון של שנת 2000 להאטה שכבר שנים לא נודעה כמותה (על-פי נתוני הלמ"ס נרשמה ברבעון האחרון של השנה צמיחה שלילית – לראשונה מאז מלחמת המפרץ).

צחוק הגורל הוא, ששלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2000 היו מהטובים ביותר שידע המשק הישראלי מאז ומעולם. בשתי המפלגות הגדולות מסים ל"נכס" לעצמם את ההישג. במפלגתו של שרון אומרים, כי הצמיחה היא תוצאה של עבודתה המבורכת של ממשלת נתניהו, ובצד של ברק אומרים כי הוא וממשלתו אחראים להישג.

כרגע, ולא משנה מי משני המועמדים ייבחר, לא נראה כי התוצאות הללו יחזרו בטווח הקרוב.

מי ינהל את המשק?

סוגייה אחרת ולא פחות משמעותית, היא מי יהיה שר האוצר הבא. אם ייבחר אהוד ברק, ניתן להניח כמעט בוודאות כי מה שהיה או שיהיה, כלומר: אברהם שוחט ימשיך בתפקידו.

לעומת זאת, אם ייבחר שרון לרשות הממשלה, הסיפור קצת יותר מסובך. במערכת הפוליטית אומרים כי התפקיד הובטח לחבר-הכנסת סילבן שלום וכך גם הובטחה התגייסותו ותמיכתו בשרון. לעומת זאת, גורמים עמם שוחחנו במשק מעריכים כי בתפקיד הנכסף יזכה דווקא יעקב נאמן, מי שכזכור הוזכר כשר אוצר עוד בימי ממשלת נתניהו. הנימוק למינויו של נאמן, אומרים המצדדים, הנו שבכך ישדר שרון אותות הרגעה לכל אלה במשק החוששים מבחירתו ויוכיח כי הוא רואה בשר האוצר שלו גורם מקצועי, שאמור להחזיר את הכלכלה הישראלית לפסים של צמיחה.

במשק הישראלי של השנים האחרונות, הקטר המוביל את הצמיחה הוא ענף ההיי-טק, על כל שלוחותיו, ובשנת 2000 לבדה יותר ממחצית הצמיחה הגיעה ממנו. בתעשיית היי-טק לא צריכים ממשלה יזמית ופעלתנית במיוחד בתחומים הכלכליים. נהפוך הוא, הציפייה הנה למינימום התערבות של הפוליטיקאים. המשפט שחוזר על עצמו בשיחות עם אנשי היי-טק הוא אחד: "שהפוליטיקאים לא יתערבו לנו בעניינים. הם, שידאגו שיהיה שקט, אנחנו כבר נביא את התוצאות".