זכיתי להיות מורה

כל חיי חלמתי להיות מורה. אני יודע שבעיני רבים הדבר נשמע כמו קלישאה, אבל הקלישאה הזו היא האמת שלי. כשהייתי קטן, נהגתי לאסוף גירים צבעוניים. בזמנו לא ידעתי שיגיע היום ויהיה לוח מחיק, אבל ידעתי שהגירים הצבעוניים קשים להשגה ורציתי להכין לעצמי אוסף גירים שישמש אותי כמורה בעתיד. עוד כילד, לפני כל מבחן היו חברים מתאספים אצלי בבית כדי שאלמד אותם.

כולם שואלים אותי: "איך זה שילד חולם להיות מורה?" הרי כולם יודעים שהשכר והדימוי של מקצוע ההוראה בישראל בעייתיים. ואני מצדי לא מבין איך זה שלא כולם רוצים להיות מורים?

היש מקצוע מספק יותר? באיזה עוד מקצוע אתה נדרש בכל רגע נתון להפגין ידע, כריזמה ומנהיגות? באיזה מקצוע יש לך כל כך הרבה השפעה על עיצוב דמותו של אדם? ואולי הכי חשוב: באיזה מקצוע אתה נבחן בכל רגע על האדם שבך. מי שלא היה מורה ולא עמד בפני כיתת תלמידים, לעולם לא יבין את העוצמה והריגוש בהוראה.

מדי שנה, אני מתרגש מחדש כשאני מקבל כיתת תלמידים חדשה. אני יודע שאני יוצא איתם לדרך ארוכה ועלי האחריות להובילם להצלחה.

אני מורה למתמטיקה, אבל בראש ובראשונה באתי לחנך. הוראת המתמטיקה היא בסדר עדיפות שני. האדם היושב בכיתה, המרקם החברתי והערכים קודמים למתמטיקה. אני מאמין שהתלמידים יתחברו יותר למתמטיקה, אם הם יראו במורה שלהם קודם כל "מחנך" ולא "מתמטיקאי". בתוספת שיעורי העשרה שאני מעביר והתכנים השונים, השיעורים הופכים (כך אני מקווה) למעניינים יותר. אם בעבר מורה יכול היה ללמד רק מתוקף מעמדו והידע שלו, היום מורה חייב להפתיע, לרגש, עם "קריצה" מתמדת לעולם התוכן של הנוער, והמטרה - למשוך אותם כל הזמן כלפי מעלה.

פעמים רבות אני מוצא את עצמי מעביר שיעורי חינוך במסגרת לימודי המתמטיקה. אלו הרגעים המשמעותיים ביותר מבחינתי כמורה. הרי רוב רובם של התלמידים לא יעסקו במתמטיקה כשיהיו בוגרים, אבל ייתכן מאוד שאחד מהמסרים הערכיים עליהם אני מדבר (אחריות, מעורבות חברתית, מצוינות וכו') יישאר חקוק אצל התלמידים ויביא אותם להיות אנשים טובים ומאושרים יותר.

להיות ראוי לעמוד מולם

גם בלימוד מתמטיקה גלומים ערכים. המתמטיקה מלמדת אותנו להיות מדויקים ומסודרים - ערכים שבהחלט חשוב ללמד את הנוער, אבל אולי החשוב מכל - המתמטיקה מלמדת אותנו ששום דבר אינו ודאי, אלא אם הוכח, דבר שלדעתי חסר בתרבות השיח בישראל.

לעולם לא אשכח את הלילה לפני הפעם הראשונה שנכנסתי ללמד. לא ישנתי כל הלילה. ישבתי על הספה בסלון בחושך והמחשבות רצו בהתרגשות ובציפייה.

חשבתי לעצמי מה המטרה ושאיפתי המרכזית כמורה. הבנתי, שאם אצליח בכל הקריירה שלי (יש לי עוד לפחות 30 שנה) להיות משמעותי מאוד באופן חיובי לתלמיד אחד לפחות, אוכל לומר שהצלחתי. להיות משמעותי באופן כזה שהתלמיד, שיהפוך לאדם בוגר, יעבור תפנית חשובה שהובילה אותו להצלחה ולאושר בחיים. אני לא יודע אם הצלחתי כבר למנות תלמיד אחד כזה, אבל אני ממשיך בכל כוחי לעשות את מרב המאמצים להיות מורה משמעותי עבור התלמידים שלי. מנסה להיות ראוי ומתאים לעמוד מולם.

קשה להסביר לאנשים את התחושות העוברות בי כאשר אני נכנס לכיתה ועומד בפני התלמידים. פעמים רבות אני מרגיש שזכות נפלה בחלקי לעמוד בפני הנוער היקר הזה וללמד אותו. בשבילי, להיות מורה, זה לא רק מקצוע - אלא גם דרך חיים. בחרתי להיות מורה והגשמתי את חלומי.

עומר ויסבלום, מורה בתיכון "בליך" ברמת-גן, נבחר לפני שבוע בתחרות "המורה של המדינה" יחד עם עוד חמישה מורים