"זיו, תודה שהיית": מכתב לאחי

יום ראשון, 6.8.06. "זיו, מה איתך? אם אתה יכול תשלח הודעה, רק שנדע שהכול בסדר. החדשות בטלוויזיה לא אופטימיות".

זו ההודעה האחרונה ששלחתי לך בשעה 12:35, הקטיושה נפלה כמה דקות קודם לכן.

ביום מר אחד בשיאם של חייו יצא אחי זיו למילואים. צו 8. ממילואים אלה לא שב. קטיושה קטלנית קיפדה את חייהם של זיו ועוד אחד עשר מחבריו ליחידה.

החלל הוא אינסופי. פנים מחייכות. כנות. טוב לב, ענווה וחריצות. הפסד של כולנו. תודה אח שלי, תודה שתמכת והבנת, תודה שהושטת יד, שהבלגת וסלחת, תודה שנתת, תודה שגרמת לי לצחוק ולחייך, תודה ששמעת והקשבת, תודה שלימדת ודאגת, תודה שהיית שם בשבילי, תודה שהיית לי גם חבר. אומרים שה' לוקח את הטובים ביותר אליו. עכשיו אני יודעת שזו לא עוד קלישאה.

"היית הכול, תישאר צעיר לנצח" (צילום: מתוך אלבום משפחתי )

היית הכול. אתה תישאר צעיר לנצח, ואותי ילוו הדמעות והגעגוע. באהבה ענקית וחלל עמוק שנפער אני מחבקת אותך ומקדישה לך את שירה של חנה סנש. נראה שהשיר הזה נכתב עליך ממש.

'יש כוכבים שאורם מגיע ארצה

רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם,

יש אנשים שזיו זכרם מאיר,

כאשר הם עצמם אינם עוד בתוכנו.

אורות אלה המבהיקים בחשכת הליל

הם אלה שמראים לאדם את הדרך'.

כשנהרגת אמרו לי שהזמן יעשה את שלו וכעת אני מבינה כי ככל שהזמן עובר, הגעגועים מתגברים והכאב מתעצם. אני משתדלת לחייך, להצחיק, לעודד ולהרגיע כשצריך ומצד שני מנסה לעצור את הדמעות כדי לא להכביד, להקשות, להעכיר את מצב הרוח ולבאס את הסובבים אותי אבל זה לא פשוט. אני אומרת לעצמי ודואגת להגיד לכולם שאתה תמיד איתנו רואה ושומר עלינו בכל מקום בו אנו נמצאים. זה לא פשוט אבל זה אחד מבין כמה דברים שמחזקים אותי.

זיו, החיים ממשיכים ועבורך הזמן עצר מלכת. אני מקווה שטוב לך במקום בו אתה נמצא וסבורה ובטוחה שאתה כל יום, שעה, דקה, נותן לנו את הכוחות להסתכל קדימה, להיות אופטימיים, לחשוב על העתיד ולחייך חיוך רחב. גם אם בפנים הכאב הוא עצום והחלל הוא עמוק.

"המשימה לא פשוטה: למצוא כוחות ולהמשיך בחיי" (צילום: מתוך אלבום משפחתי )

אתה בוודאי שם לב שאבא, אמא ואני בחרנו בחיים ואנחנו עושים הכול כדי לשמר את זכרך ולהנציח את שמך. לא מזמן התקיים זו הפעם החמישית מרוץ כפר סבא על שמך. אבא כמובן לקח חלק ורץ וכמדי שנה הצדיע לך כאשר הגיע לחלק המרוץ ממול לבית העלמין הצבאי. ואמא, שחוץ מלחזק ולעודד היא דאגה שכל בי"ס גורדון יירתם למשימה ויירשם למירוץ.

זיו, מאז שנהרגת הוטלה עליי משימה ממש לא פשוטה: למצוא את הכוחות ולהמשיך בחיי. אני מחזקת, מחבקת, דואגת ואפילו הפכתי לסמב"צית של המשפחה. אתה מאמין? אני, האחות הקטנה שלך, ואתה בטח יודע, אני כבר לא כל כך קטנה,

אפילו עקפתי אותך בגיל אבל מבחינתי אתה האח הבכור, הגדול ואני האחות הקטנה.

אני דואגת לספר עליך לכל בן אדם חדש שאני פוגשת ולאלו שכבר מכירים דואגת להזכיר כמה נפלא אתה. אני כל פעם אומרת לעצמי תודה על האנשים שהיו חברים שלך והפכו להיות חברים שלי. שש שנים חלפו מאז אותו יום ארור בו נלקחת מאיתנו ואני כל כך אוהבת וכל כך כל כך מתגעגעת".

רב-סמל זיו בלאלי, בנם של עליזה ואלי, אח בכור למיכל, נולד ב-1977. הוא גדל בכפר סבא, למד במגמת מזרחנות בתיכון הרצוג והתגייס ליחידה 8200. הוא עבר קורס משקי לוגיסטיקה והוצב לחטיבה 35 בגדוד 101. לאחר שחרורו החל לעבוד בשירות הביטחון הכללי, תוך שילוב לימודי מזרח תיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.

בלאלי שירת במילואים כמש"ק לוגיסטיקה בחטיבת הצנחנים הצפונית, ונפל במהלך מלחמת לבנון השנייה בכפר גלעדי, כשקטיושה נפלה באזור בעת תכנון יציאה לקרב.