לקהילה יהודית מתבוללת דרושים ישראלים שאיכפת להם

בימים אלו מלאים הדיונים הציבוריים והפרטיים בעולם היהודי בארה״ב בדעות ומחשבות על דוח מכון המחקר "פיו" המצביע על שיעורי התבוללות של הקהילה היהודית. המחקר מצביע על נישואי תערובת של יהודים בארה"ב בשיעורים של 58%. שיעורים אלה עולים מעל 70% כאשר מורידים את האוכלוסיה האורתודוקסית ובוחנים רק את האוכלוסיה החילונית. יתרה מכך, בקרב הזוגות בהם רק הורה אחד יהודי, רק 43% מהילדים שנולדים למשפחות אלו גדלים להגדיר עצמם כיהודים. בקרב הילדים האלו נישואים לבן/בת זוג לא יהודים גדל ל 83% ומבין הילדים של זוגות אלה (הנכדים של הזוג שבהם אחד מבני הזוג אינו יהודי) כ92% ינשאו לבן זוג שאינו יהודי. לא צריך להיות גאון במתמטיקה להבין לאן זה הולך ולא צריך להיות סוציולוג על מנת להבין מדוע המחקר האחרון גרם להתענינות ודאגה בקרב מנהיגי הקהילה היהודית האמריקאית.

לאור הממצאים, הדיונים, הסמינרים והמאמרים שצצו בעקבות המחקר, בלטה עבורי בהעדרה תגובה מהקהילה היהודית הגדולה בעולם - ישראל, כמו גם מהקהילה הישראלית הגדולה בארה"ב אשר פעמים רבות נדמה כי חיה במנותק מהקהילה היהודית האמריקאית ומדאגותיה.

השאלה המתבקשת היא האם בקרב העם בישראל והישראלים באשר הם צריכה להתעורר דאגה מנתוני ההתבוללות הגבוהים של יהדות ארה"ב ויהדות התפוצות בכלל? באם התשובה לכך חיובית, האם יש לישראלים, ואני בתוכם, מה לעשות בעניין?

תשובתי האישית לשתי השאלות חד משמעית: כן!

למה צריך להיות לנו איכפת? 

בראש ובראשונה, יש להכיר בכך כי למדינת ישראל יש אינטרס פוליטי וכלכלי בקיומה של קהילה יהודית אמריקאית גדולה וחזקה.

הקהילה היהודית האמריקאית תומכת בישראל בדרכים רבות וחשובות. אם בכך שהיא מהווה לובי פוליטי, אם בכל שהיא מגייסת תרומות לארגונים יהודיים שמעבירים מאות מיליונים של דולרים לישראל כל שנה ותומכים כלכלית ביוזמות הפונות גם לישראלים בחו״ל. אם בקניית אג״חים של מדינת ישראל (יהודי ארה״ב הם הקונים העיקריים של אגרות החוב הללו אשר הגיעו השנה למכירות שיא חסרות תקדים), ואם במימון תוכניות המזרימות תיירים לישראל באמצעות תוכניות כגון תגלית, משלחות סטודנטים, משלחות בעלי מקצוע, פוליטיקאים ועוד.

לא סביר שקהילה מתדלדלת במספרה, המודאגת מסיכויי ההישרדות שלה, תוכל להמשיך ולדאוג למדינת ישראל, בשיעורים אליהם התרגלנו.

שנית, נתוני ההתבוללות מדאיגים מאד מכיוון שחדשות לבקרים, יהודי התפוצות מייצגים אותנו. יהודי התפוצות נתפסים, בין אם הם רוצים בכך או לא, כמייצגי היהדות וישראל במדינותיהם. הם נשאלים על ישראל ועל ערכים ומנהגים יהודיים והם משתתפים, אפילו אם בעל כורחם, בדיונים שעשויים לקבוע הלך רוח או דעה זו או אחרת לגבי ישראל בקרב שומעיהם. אם כך, רצוי למדינת ישראל שיהיו אלה אנשים שמרגישים קשר, הזדהות שותפות וגאווה בקשר ליהדות ובקשר למעמדה ועמדותיה של מדינת ישראל.

סיבה שלישית מצויה כמובן בעובדה שכחצי מיהודי העולם חיים מחוץ לישראל. הפריווילגיה של לגדול בישראל חוסכת מאיתנו את התחושה המלווה כל יהודי בתפוצות - ההרגשה של חיים כמיעוט דתי. מסיבה זו, אנו שוכחים לעתים כמה אנחנו עם קטן בעולם. אין לעם היהודי את ה'פריווילגיה' לאבד מאות אלפים מאיתנו בתוך ים העמים והדתות סביבנו ולחזור להיות עם שנשען, רובו ככולו, על שיוך אורתודוכסי דתי.

אלו הן רק שלוש סיבות לכך ששיעורי ההתבוללות הגבוהים צריכים להדיר שינה מעיננו.

אז מה אנחנו יכולים לעשות בעניין? 

רשימת הפעולות שאנו יכולים לעשות כדי להפוך את מגמת ההתבוללות היא ארוכה. בחרתי לציין מספר מצומצם של דרכים איתן אני מזדהה באופן מיוחד.

לחזק את המשותף

המכנה המשותף של כולנו הוא יהדותנו. אני לא מדברת על תריג מצוות וקיום הלכות, אלא על שמירה על חוט מקשר היוצר שותפות גורל בין בני עם אחד החיים בקצוות עולם שונים. הישראלים בתפוצות נשארים פעמים רבות קבוצה שאינה מתחברת עם הקהילה היהודית האמריקאית כקבוצה. דווקא הישראלים החילונים יכולים להוות דוגמא מעניינת ליהודים אמריקאים, שאינם מתחברים לבתי הכנסת, לקיום דרך חיים שאף שאיננה דתית מבחינה הלכתית היא יהודית בצורה משמעותית.

להשתמש בישראל כ'מכפיל שייכות'

כבר הוכח כי ביקור בישראל מחזק את תחושת השייכות לישראל ואת הזהות היהודית בקרב יהודים צעירים (כגון תוכנית "תגלית" ודומיה). מוצלחות ככל שתהיינה התוכניות הקיימות המביאות צעירים בגילאי הקולג' והאוניברסיטה לישראל, עדיין חסרות תוכניות הפונות לנוער צעיר וכן למבוגרים בעלי משפחות צעירות. שתי אוכלוסיות אלה מצויות בנקודות חשובות בחיים - אם בעיצוב זהות עצמית ואם בהטויית הקו המשפחתי, בחירת מוסדות חינוכיים, מקום מגורים והשתייכות קהילתית.

להעזר בקהילת הישראלים המטיילים בחו"ל

כמה ישראלים מטיילים בחו"ל כל שנה? כמה מהם הולכים לבית חב"ד לארוחת שישי או חג? כמה מהם יודעים שיש קהילות שתהיינה מוכנות לארח אותם ולהלין אותם כדי שיבלו זמן עם הצעירים שלהם, שידברו קצת עברית, שישלימו מניין... יש קהילות כאלה בהודו, בקובה, באורוגווי ואפילו במקום מושבי, בניו ג'רזי.

חיזוק הקשר בין יהודים ישראלים ליהודי התפוצות בדרך זו יכולה להוות חוויה מעצימה לשני הצדדים, לצעירים ישראליים רבים אין הזדמנות ממשית להבין מהי ההרגשה לחיות כ'מיעוט יהודי' במדינה, וליהודי התפוצות? לרבים מהם עדיין אין קשר משמעותי עם ישראלים, קשר שטומן בחובו את האפשרות ליצירת קשר עם ישראל וחיזוק הגאווה של יהודים אלה להיות חלק מהעם היהודי שמדינתו ישראל.

תנועות הנוער

תנועות הנוער הישראליות מלאות באוצר יקר מאין כמוהו, ישראלים שהם גם יהודים אמריקאים. הם מהווים גשר חי בין תרבות ישראלית, חילונית ברובה, לבין הבנה של הנוער האמריקאי אשר הם חלק ממנו. חיבור נוער ישראלי לנוער אמריקאי בצורה מובנת יכול לשנות את התפיסה אצל הנוער האמריקאי לגבי מי הוא יהודי וכיצד ניתן ליצור זהות יהודית משמעותית מחוץ לכותלי בית הכנסת.

להעזר בישראלים החיים בחו"ל

יש ליצור פלטפורמה דרכה הישראלים החיים בחו"ל יכולים לתמוך במנהיגי הקהילות היהודיות ולעזור להם לחשוף את היהודים האמריקאים ליהדות חילונית משמעותית, לחיבור לישראל כביטוי משמעותי ליהדותם וליצירת קשר שתוצאתו תחושה של שותפות וחיזוק הזהות היהודית.

העם היהודי אולי נבחר להיות אור לגויים אך מדינת ישראל והישראלים יכולים להיות אור ליהודים ולשמש כמגדלור מרכזי וכמקור מאחד ומחזק לקהילות יהודיות שמסתבר שכל כך זקוקות לחיזוק הזה. הדרכים לעשות זאת רבות אך הצעד הראשון הוא שיהיה לנו איכפת מספיק על מנת להציב את פתרון הבעיה כמטרה. כידוע, כשישראלים מציבים מטרה, הם מוצאים את הדרך.

איה שכטר היא סגנית יושב ראש "מועצה מקומית ניו יורק" ומנהלת המרכז הישראלי בטנפליי ניו ג'רזי. הכתוב מייצג את דעתה של הכותבת בלבד.