תמונות קשות: צפו ב"איש הפיל" ששכניו סבורים שהוא אל

העוברים ושבים בתחנת הרכבת בטוחים שהוא גלגול נשמות של האל "גנאשה", אל הפיל, ומעניקים לו כמה פרוטות מתוך כבוד. אבל עבור קנאי דס בן ה-42, זו המציאות האכזרית שהותירה אותו עם עיוות מחריד בפניו. הוא מתפלל כל לילה ומקווה שיוכל לאסוף מספיק כסף כדי לממן ניתוח שיעניק לו פנים רגילות.

דס סובל ממחלה נדירה הקרויה נוירופיברומטוזיס, שגרמה לעיוות קשה בפניו. עור הפנים שלו גולש עד לסנטר, אפו בולט, ועינו הימנית נבלעה בתוך שכבות העור הרבות. בשל העיוות, הוא נודה מהחברה ואינו מצליח להתקבל לאף מקום עבודה.

קיראו עוד על אנשים הסובלים מסתמונות נדירות

נדיר: האיש שמכוסה בגידולים מכף רגל עד ראש
אישה עם 4 רגליים: המקרים הרפואיים הכי מוזרים

דס ואמו המאמצת. "אנשים חושבים שהוא אל ( )

ננטש על ידי אמו בגיל צעיר

הקבצן מברויפור במערב בנגל, במזרח אסיה, נולד עם גוש על ראשו. כשמלאו לו תשע שנים, הגוש גדל באופן כזה שהקיף כבר את עינו הימנית וניפח את אפו, ולאט לאט עיוות יותר ויותר את פניו. אמו נטשה אותו בגיל צעיר, ומאז הוא נודד בתחנות רכבת מנסה לקבץ נדבות.

כשהיה בן תשע, מצאה את הילד היתום מוכרת בשם בהראטי רוי. מצבו הקשה המיס את לבה והיא החליטה לאמץ אותו. בהראטי, אלמנה בת 73 כיום, אמרה: "הייתי בחנות כשראיתי ילד קטן מחפש אוכל. האף שלו בלט ועינו הימנית היתה שקועה. כל כך התרגשתי ממצבו שלא יכולתי שלא להביא אותו אליי הביתה".

האם ובנה המאומץ חולקים דירת חדר קטנה. "אנשים מתייחסים אליו כאל האל גאנש ונותנים לו כסף", מספרת רוי, "כולם אוהבים אותו ורוצים בברכתו. אבל אנחנו צריכים ברכה כיוון שהוא חי חיים קשים וכואבים".

בהראטי ובעלה המנוח ניסו לשלוח אותו לטיפולים רפואיים אולם בכל פעם אמרו הרופאים שוב כי מצבו אינו בר ריפוי. הם עדיין מאמינים בניסים, ומקווים כי ימצא ניתוח שיוכל להשיב את פניו לפנים רגילות ככל האדם.

איש "הפיל". כבר לא זוכר איך נראה בעבר ( )

"אני לא רוצה להתחנן אבל אין לי דרך אחרת להרוויח כסף ולטפל באמי", אמר למירור הבריטי, "אנשים חושבים שאני אל משום שאני נראה כמוהו, אבל המצב לא היה כך תמיד.

"במשך השנים עין ימין שלי נעלמה. יכולתי להביט לפני מספר שנים בראי, אולם כעת אינני יכול לראות דבר מרוב שכבות עור על גבי עור. כבר אינני זוכר איך נראיתי בעבר".

הוא מספר כי "אני תמיד מתפלל לאלוהים ומבקש ממנו סליחה. החיים שלי מלאי כאב. אינני יכול לאכול, כיוון שכשאני מנסה האוכל נשפך מהפה. העור שורף ומגרד תמיד בשל הדלקת הכרונית והתרופות אינן מרגיעות את המצב. הרופאים הסבירו שאין לכך מרפא, אבל אני עדיין מקווה להיות יום אחד בריא".