חלון לים התיכון

שנים רבות המליצו לי חבריי הטובים לצאת להפלגה על אוניית פאר, ובכל פעם תירצתי את סירובי בשלל סיבות. "מפליגים בלב ים ואין לאן לברוח", אמרתי, הסברתי שאוניות פאר הן לאנשים שיצאו לפנסיה, ואיך אתמודד עם הפחד הכי גדול – הבחילות (אני צחי ואני היפוכונדר). אבל לאחרונה הצטיידתי בכל הכדורים נגד בחילות שאפשר לקנות בחנויות הפארם, ואחרי שביררתי ביסודיות היכן ממוקמת סירת ההצלה על אוניית הפאר "קרניבל ויסטה", שהושקה אך לפני חודשיים, עליתי עליה מוכן ומזומן.

אל האונייה, שעגנה בנמל ברצלונה, הגעתי לאחר טיסה של ארבע שעות מהארץ. המפגש הראשוני עם גודלה העצום גרם לי אנחת רווחה. טוב, לא ממש רווחה, אבל זה עדיף מלהחסיר פעימה. תארו לכם בניין דירות עצום שצף על המים עם אלפי אנשים בתוכו.

התחלתי מיד במסע רגלי ברחבי 15 הקומות. לא לקחתי מפת התמצאות, פשוט הלכתי להנאתי. הלכתי והלכתי, עליתי וירדתי, מה שבהחלט איפשר לי לוותר על אימון כושר באותו היום. מסעדות יוקרה, קפיטריות, אולם קולנוע איימקס בתלת־ממד, קזינו, דיוטי פרי, חדר כושר מאובזר במיוחד, ספא מפואר, פארק מים עם בריכה ומגלשות ארוכות, אטרקציית אקסטרים (מסלול פדלים בגובה 80 מטר מעל פני הים), באולינג לילדים, בר קוקטיילים שלא היה מבייש את הברים הנחשבים ביותר, ושני מתחמי מגורים ייחודיים ובלעדיים. האחד הוא מתחם הוואנה, לגילאי 12 ומעלה, עם 39 חדרים בעיצוב קובני ובריכה פרטית, והשני הוא מתחם המשפחות Family Harbor, הכולל חדרי משפחות (עד 5 בחדר) וכן טרקלין בלעדי הפועל 24 שעות ביממה ומקנה הטבות לשוהים במתחם.

היו עוד כמה אגפים שפיספסתי, אבל התוודעתי אליהם בהמשך השיט. בכל זאת, התעייפתי. כדי להבין את הגודל, תשמעו את זה: משקל הקרניבל ויסטה הוא 134 אלף טון (הטיטניק הייתה 50 אלף טון). היא הגדולה ביותר בצי של חברת קרניבל, המונה 25 אוניות נופש מפוארות. אורכה – 324 מטרים. יש עליה 4,000 נוסעים, ו־1,300 אנשי צוות. ולמרות זאת לא הרגשתי כמו בקלאב הכל כלול באנטליה. על האונייה שרר שקט מפתיע.

אחרי קבלת פנים חגיגית בעלייה לספינה ותדרוך של צוות הבטיחות, הרמנו עוגן והפלגנו לשלושה ימים מפתיעים ומהנים. כל נוסעי האונייה, אגב, יצאו ל־10 ימים. רק אני, מה לעשות, הייתי חייב לחזור לעבוד, כי מישהו צריך לפרנס בבית הזה.

הכניסה לתא שלי לוותה בחששות, הן בקשר לגודלו (אמא, קלסטרופוביה) והן בקשר לחדר הרחצה והשירותים. שני הפחדים נעלמו מיד – החדר, כמו מרבית חדרי האונייה, היה מרווח, עם חדר רחצה נוח ופונקציונלי, ועם צ'ופר גדול: מרפסת נפלאה אל נוף הים ואל רחש הגלים.

הלכתי לנמנם שלוש שעות ותיכננתי לקפוץ לבופה שפתוח רוב שעות היממה. כבר הכנתי עצמי לילדים מתרוצצים ורעש, אבל נכנסתי למסעדת יוקרה גדולה, מעוצבת יפה, שקטה, עם שירות משובח ואוכל טעים. הדיאטה שוב הלכה.

בבוקר היום הראשון התעוררנו במרסיי שבצרפת. לאחר ארוחת הבוקר לקחתי מונית למרכז העיר (15 יורו) ועשיתי שופינג באחד הקניונים. טיילתי בנמל המקומי, ישבתי לקפה ואכלתי (שוב) קרואסון. בכל זאת אני בצרפת. חזרתי לאונייה בשעת היעד, מבסוט. איך הספיקו לי שבע שעות בעיר כה גדולה? הספיקו.

בבוקר היום השני התעוררנו בליבורנו שבאיטליה, ולאחר כשעת נסיעה הגענו לפירנצה, עיר רומנטית ומקסימה עם לא מעט שופינג, גלידריות טעימות במיוחד, וארכיטקטורה עוצרת נשימה. שמונה שעות בעיר, לאורכה ולרוחבה, וחזרתי לאונייה.

יום שלישי. אנחנו ברומא, אבל אני קמתי על רגל שמאל. למה? כי בזמן ששאר הנופשים התרגשו לקראת היעדים הבאים (נפולי, כרתים, רודוס, קושדאסי שבטורקיה ואתונה), אני הייתי חייב לרדת כבר היום מהאונייה ולחזור לחיים האמיתיים.

הכותב היה אורח חברת מד קרוזס, המשווקת הרשמית של קרניבל קרוז בישראל