"ה-BDS? לא מעניין אותנו"
אל רכבת האמנים הבינלאומית שפוקדת אותנו השנה מצטרף גם תיאטרון האופרטה הממלכתי של בודפשט, שמגיע לסיבוב הופעות חמישי(!) בישראל. יואב בירנברג קפץ לבדוק איך הפכה הקלאסיקה ההונגרית הזו לחביבת הקהל בארץ
הם כבר כמעט מרגישים בישראל כמו בבית. בכל זאת, זמרי ושחקני תיאטרון האופרטה הממלכתי של בודפשט, שיגיעו ב־15 ביוני לסיבוב הופעות עם האופרטה "הרוזנת מאריצה" במשכן לאמנויות הבמה בתל־אביב, היו כאן כבר ארבע פעמים ומתכוונים לקפוץ לכאן גם בשנים הקרובות, כל עוד יזמינו אותם ומזג האוויר יחייך אליהם. שאלות על פוליטיקה ממש לא מעסיקות אותם, גם לא רוג'ר ווטרס ושאר פעילי תנועת ה־BDS.
"אנחנו עוסקים באמנות כדי שלא נצטרך להתייחס לפוליטיקה", אמר מנהל התיאטרון ג'ורג' לורנצי כשביקרנו שם. "אנחנו אמנים, לא פוליטיקאים, ופוליטיקה באמת לא מעניינת אותנו. אותי במיוחד. מבחינתנו, אם מישהו מבקש מאיתנו לבוא ולהציג את האמנות שלנו, נעשה את זה בשמחה, בלי שום קשר למי שמבקש, למוצא שלו או לדת שלו. יש לנו חוזה של חמש שנים עם האופרה הישראלית, וקרו הרבה דברים בשנים האלה בפוליטיקה הבינלאומית, גם הישראלית, שאין לנו שום כוונה להתעסק בהם. אני מאמין שגם הקהל שיבוא לראות אותנו לא יעסוק בשאלה הזאת אלא במה שיראה על הבמה".
מה אתם זוכרים מהביקורים הקודמים?
"בביקור הקודם שלנו בישראל ירד שלג, היה קר מאוד וסוער, ולא הצלחנו להיכנס לים", אומר מיקלוש מאטה קריני, מכוכבי האופרטה ובנו של הבמאי. "אני באמת רוצה לבקש מההפקה שיעשו לנו טובה ויארגנו הפעם מזג אוויר נעים יותר. אנחנו רוצים להגיע לים המלח ב־45 מעלות", הוא צוחק. "העיקר לטייל".
ואיך הקהל שלנו?
"הקהל הישראלי באמת פנטסטי, ואני לא אומר את זה סתם. נכון, אנחנו מופיעים בהונגרית, אבל נראה שיש הרבה מאוד הונגרים בקהל כי עושה רושם שהם מבינים הרבה מאוד ממה שאנחנו אומרים. אנחנו גם מנסים תמיד להיות נחמדים כשאנחנו מופיעים בעולם וללמוד כמה שיותר דברים בשפת המקום — במקרה הזה למדנו כמה משפטים ושירים בעברית שנכניס להצגה. אנחנו עובדים על זה הרבה, לומדים אות־אות, הברה־הברה, והקהל שלכם מאוד אוהב את זה וגם אנחנו".
הקהל בתיאטרון האופרטה בבודפשט קיבל בהתלהבות את ההפקה, מהיצירות הידועות והאהובות ברפרטואר של התיאטרון. האופרטה, שכתב המלחין ההונגרי־יהודי אמריך קלמן וביים מיקלוש גאבור קרני, כוללת, איך לא, אהבות ותככים ותשוקות, וצוות של יותר ממאה ועשרים סולנים, רקדנים, מקהלה ונגנים. רשימת השירים שבה מוכרת לכל חובבי הז'אנר — מ"קולוז'ואר המקסימה" ו"בוא צועני" ועד "געגועים לעיר הגדולה" ו"נגן כמו פעם". והריקודים — צ'רדאש וולאס וינאי ידועים אפילו יותר. לא מפתיע שהקהל זימזם את השירים כמעט לכל אורך האופרטה וכיבד את המשתתפים במחיאות כפיים סוערות משך דקות ארוכות בסיומה.
מה גורם לאופרטה לשמור על מעמדה כל כך הרבה שנים ולא להתיישן?
"כל כך הרבה פעמים אמרו שהאופרטה מתה, והיא לא", אומרת עיישה קרדפי, מצעירות הזמרות והמפתיעה שבהן. "רציתי להיות גם זמרת אופרטה וגם שחקנית מיוזיקלס, ואני נהנית מאוד. אני בטוחה שתמיד יהיה לאופרטה קהל ושאמנים צעירים ירצו להשתתף בה".
"אופרטה היא התיאטרון של העם וצריך להביא אותה לכמה שיותר אנשים, גם צעירים, ולשמר אותה", אומר גאבור קרני, "אפשר לעשות אופרטות בלבוש אקסטרה מודרני, אבל אסור לאבד את הקהל המבוגר שרוצה לראות אופרטה מסורתית. אנחנו, אני מקווה, מצאנו את שביל הזהב בין שני הקהלים. המבוגרים מגיעים כי הם מכירים את המוזיקה, והצעירים בגלל השואו, הרקדנים הצעירים וההומור. היום כל אחד יכול למצוא באופרטה את מה שידבר אליו".
• הכותב היה אורח הפקת המופע בבודפשט
