הניצחון של תינוקת המריבה

זה לא היה פשוט.

כבר בזמן שאני חונה, עובר בבתים הסמוכים רחש המבשר על ביקורו של אדם זר. שניות אחר כך מופיע בפתח אחד הצריפים בחור צעיר. "אני דניאל, הבן של ברונה", הוא אומר לי. "היא יצאה לקנות לחם במאפייה ומיד תחזור". המשפט הזה, שמגלם מציאות שגרתית של חיי משפחה פשוטים, אינו מובן מעליו. כדי להגיע לחיים שבהם היא יכולה לספק לילדיה אוכל ומחסה, הייתה צריכה ברונה, כבר בת 31 ואמא לארבעה, לעבור שנים של מלחמות קיום.

הדרמה של ברונה החלה כמעט עם לידתה, בת למשפחה מעוטת אמצעים בעיר קוריטיבה שבדרום ברזיל. הוריה, רוזילדה ולואיס אמריקו, חוו מערכת יחסים מסובכת ולמעשה חיו בנפרד. כשהייתה בת שלושה חודשים נחטפה, בנסיבות שלא לגמרי ברורות עד היום, על ידי ארגון שעסק בסחר בינלאומי בילדים. ב־1986, כשהייתה בת ארבעה חודשים, אומצה בברזיל על ידי הזוג הישראלי סימון ויעקב תורג'מן, שהיו בטוחים שההליך חוקי לחלוטין ולא העלו על דעתם שהתינוקת היפה שאימצו נלקחה מהוריה. הם העניקו לה את השם קרולין וגידלו אותה בישראל.

הסיפור הסתבך כשנתיים לאחר מכן. בעקבות לכידת כנופיית הפשע בברזיל, גילו הרשויות מידע בקשר לגורלם של חלק מהתינוקות שנחטפו ונמכרו. רשת הטלוויזיה הבריטית "סנטר טי־וי" ממנצ'סטר גילתה עניין בסיפור ואנשיה הבינו שהתינוקת של רוזילדה ולואיס אמריקו אומצה וחיה בישראל. הם פנו אל ההורים הביולוגיים ומימנו עבורם מאבק משפטי להחזרת הילדה לחיקם, שהגיע לשיאו במסע מתוקשר לישראל.

אחרי דיון אינטנסיבי שהסעיר את המדינה והתפרסם כמשפט שלמה המודרני, החליט בית המשפט בארץ שברונה/קרולין תוחזר להוריה הביולוגיים. ההחלטה הקשה בוצעה במהירות ובסוף יוני 1988, כשהייתה בת שנתיים, חזרה ברונה לקוריטיבה, שם התקבלו הוריה כגיבורים.

הסיפור, שזכה לחשיפה גדולה בברזיל כולה ובעיקר בקוריטיבה, הוצג כניצחונם של האנשים הפשוטים על רשת הפשיעה המתוחכמת והאכזרית שחטפה ילדים והבריחה אותם מחוץ למדינה. אלפי משפחות שחוו את טראומת היעלמות ילדיהן ללא שום מידע על גורלם, שמחו לראות שגם כשהכל נראה אבוד עדיין יש תקווה. רוזילדה התפרסמה כאמא שנסעה עד קצה העולם כדי להחזיר את ילדתה, ותאריך שובה של ברונה לקוריטיבה - ה־30 ביוני - הוכרז כחג מקומי: "יום חילוץ הילדים האבודים".

הכתבה המלאה - ביום רביעי, בגיליון החג של ידיעות אחרונות