אלוהים בעדנו ביג־טיים
החיים כזוג ערבי–יהודי בישראל לא תמיד תותים גם אם לא קוראים לכם לוסי אהריש וצחי הלוי. תשאלו את הודא נקש, דוגמנית שפרצה לחיינו ב'הישרדות', ובעלה רועי מולה שהכיר אותה על האי. היא טוענת ש"ישראל היא המדינה הכי גזענית בעולם", הוא לא מבין את הטוקבקים שמאחלים להם למות, ושניהם לא בטוחים שזה המקום הכי נכון עבורם לגדל בו ילדים
אם תשאלי אנשים, יגידו עלינו שאני הערבי והיא היהודייה", מחייך רועי מולה לאשתו, הודא נקש. או כמו שהם קוראים לעצמם בצחוק: "הערבייה והמתבולל". בכלל, המילה הזאת, התבוללות, לא הייתה כל כך פופולרית מאז פולין 1840. אחרי החתונה של לוסי אהריש וצחי הלוי, היהודי המסתערב והערבייה שהפכה כאן למאמי לאומית, זה כמעט כל מה שמדברים עליו ברחוב, בתקשורת, עם חברי כנסת. והסיפור מורכב. ורווי גזענות. ובתוכו אנשים שבסך הכל התאהבו והלכו על זה, למרות הקשיים שהחברה מציבה.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
נקש ומולה הכירו בצילומים של 'הישרדות'. הוא מוזיקאי וסאונדמן שעבד בהפקה של התוכנית, היא הייתה מתמודדת בולטת. הוא יהודי עם שורשים עיראקיים, מרוקאיים וגם מצריים, או כמו שהוא מגדיר את זה, "אני לא פחות ערבי ממנה". היא ערבייה נוצרייה. הוא הכי זרוק, פרי־ספיריט. היא אמזונה חדה. לפני כמה חודשים התחתנו, וזה לא היה פשוט בדרך.
רועי: "יש טוקבקים כמו, 'תמותו', 'תקבלו מחלות אמן', 'שהילדים שלכם ייצאו מוגבלים', 'תישרפו'. או שכל הזמן שואלים, 'מה יהיה עם הילדים המסכנים שלכם'. זה רוע טהור".
הודא: "מי אתם בכלל שתכתבו דברים כאלה לאנשים? סתם כי חינכו אתכם בבית לשנוא ערבים? מה עשיתי לכם, רצחתי אתכם? אנשים היו כותבים לי: 'תעזבי את הזוגיות איתו'. על מה?"
רועי: "יש פה קיבוץ גלויות מטורף. קוראים לנו 'זוג מעורב', אתיופי ורוסייה זה לא זוג מעורב? מרוקאית ותימני זה לא זוג מעורב?"
כן, אבל החברה הישראלית לא מסתכלת על זה ככה. כי הם שניהם יהודים.
רועי: "אבל מה שונה המרוקאי, שהוא ערבי לא פחות?"
הודא: "המרוקאים הם הכי ערבים באופי שלהם".
רועי: "כל המרוקאים שעלו לארץ מה הם ידעו לדבר? ערבית. מה המנטליות שלהם? עדי לאון שעכשיו כתב בפוסט, 'האם היית רוצה שהילד שלך יתחתן עם ערבייה', את כל הקריירה שלך אתה עשית על התרבות הזאת!"
הודא: "יש כל מיני מנהגים אצל מרוקאים שאני בשוק שהם עדיין עושים אותם, כאילו אנחנו עדיין חיים בימי הביניים. למשל, דוד שלי התחתן כשהייתי בת 15 ויש קטע כזה אצל הערבים, גם אצלנו הנוצרים, שהחתן והכלה לא מתראים שבוע לפני החתונה".
רועי: "יש את זה גם ביהדות".
הודא: "כן, אצל המרוקאים, וכשגיליתי את זה הייתי בשוק, עד היום הם עושים את זה. ואני אמשיך להיות בשוק, כי הם טוענים שהם יותר טובים מהערבים כשהם בעצמם מתנהגים כמו פרימיטיבים. סליחה, אתם עדיין לוקחים מנהגים פרמיטיביים שאפילו הערבים ויתרו עליהם. וגם השפה שלהם, השפה המרוקאית, זו ערבית מאוד ישנה, מלא 'חעעע' ו'בעע'. אומרים שערבית זה מאוד גס? זה גם גס. אגב, כשאני מדברת ערבית אומרים לי שזה לא נשמע כמו ערבית כי זה לא גס מדי. זה גם קטע".
רועי: "מישהי כתבה לי על זה השבוע איזה פוסט, 'איך התחתנת עם ערבייה?' אז כתבתי לה שלא יכולתי לעמוד בפני הסלט טאבולה שהיא עשתה".
ככה היא פיתתה אותך.
רועי: "הטאבולה גמר אותי" (צוחק).
שר הפנים, אריה דרעי, אמר בגל"צ ללוסי אהריש שעוד לא מאוחר להתגייר.
רועי: "אריה דרעי לפחות אמר את דעתו בצורה מנומסת. זכותו של אדם לומר את דעתו. מבחינתו, הצביון היהודי חשוב מאוד, אני יכול להבין ולקבל את זה".
הודא: "אני לא מקבלת את זה".
רועי: "יש משמעות לדת. גם אני עדיין יהודי, מושרשים בי ההיסטוריה היהודית, הערכים. זה שבחרתי להתחתן עם הודא זה לא אומר שאני פחות יהודי ממישהו אחר".
הודא: "אם לוסי הייתה רוצה להתגייר היא הייתה עושה את זה. עם כל הכבוד שאתה שר הפנים אין לך שום זכות לבוא ולהגיד לה לעשות את זה. זה כמו שהיא תבקש מצחי להתאסלם".
בחורים שיצאת איתם בעבר ביקשו ממך להתגייר?
"ברור. לא היו לי מערכות יחסים רציניות שהגיעו לחתונה ואז ביקשו ממני להתגייר, פשוט על ההתחלה היו נמנעים מקשר איתי בגלל שאני גויה וזה לא יצליח בגלל זה. 'את צריכה להתגייר. אני לא אוכל להתחתן איתך, כי את לא יהודייה'. זה היה נאמר לי במילים האלה.
"הייתי מכירה בחורים שהיו שואלים אותי מאיפה המבטא ומשם זה התגלגל, ואז עדיין נדלקים, וממשיכים לדבר, ועדיין בודקים את האופציה שאולי אתגייר. ואז הייתי אומרת להם שאין מצב. לא יקרה, תודה רבה שלום - וממשיכה. הרגשתי שהם מוכנים להסתכן, ועדיין ללכת אחרי הרגשות שלהם, אבל הם דאגו מה ההורים יגידו. את לא יודעת כמה פעמים גברים אמרו לי, 'הגויות הרבה יותר יפות מהיהודיות. איזה באסה שאנחנו לא יכולים להתחתן איתן'".
רועי: "ואורן חזן הוא האחרון שיש לו אישור להגיד משהו בהקשר של התבוללות. לבוא ולזיין גויות זה בסדר אבל להתחתן איתן, זה לא?"
× × ×
סיפור החיים שלהם שונה לגמרי. הודא נולדה בחיפה ועברה לנצרת ואז חזרה לחיפה, הורים אקדמאים. מולה נולד בתל־אביב, בן לרומן בין אמו לגבר נשוי שבהתחלה לא הכיר בו. לא ממש מצא את עצמו בשום בית. "די גידלתי את עצמי. עד גיל שבע גדלתי בפלורנטין, בגיל שבע עברתי לאילת, לגור עם אבא שלי עד גיל 14. לא מצאתי את עצמי לא פה ולא פה, וכבר בצבא שכרתי דירה משל עצמי.
"היום ההורים שלי כן בחיים שלי, הבנתי שאני רוצה להפסיק לכעוס על מה שהיה לי בילדות. והקשר עם הודא הוא לא עניין. ספציפית ההורים שלי גם ערבים אסלים. אבא שלי עיראקי, הם חיים ערבית. יש לי רק איזה חבר דתי שהתנתק ממני, לחתונה הוא לא התכוון לבוא וגם לא רצה לכתוב לי מזל טוב בפייסבוק כי זה פומבי מדי. אבל זה שלו, לא שלי. אני רוצה לדבר לאנשים ללב. כולנו ישראלים. אני והודא שני ישראלים, לוסי וצחי שני ישראלים. מה ציפיתם שיקרה? שאני אשים ללב שלי חומה?"
חשבתם לגדל פה ילדים?
רועי: "אנחנו חושבים על זה. להודא יש משיכה לחיות בחו"ל. לי דווקא יש חיבור למקום הזה, אולי בגלל שאני יהודי. אני לא באמת רוצה לעזוב את הארץ".
הודא: "לילדים שלי יהיה מאוד קשה לגדול פה".
רועי: "למה? היום ראיתי אמא שפירסמה תמונה של הילד שלה שכרכו לו חבל סביב הצוואר. לא נראה לי שהוא היה ערבי. להרבה ילדים קשה. למה את חושבת שלילדים שלך יהיה פה יותר קשה?"
הודא: "כי ברגע שילדים שגדלו אצל הורים שעכשיו הזכרת, יגלו שהאמא של הילדים שלנו ערבייה והאבא יהודי - הם יעשו להם את המוות על זה. ילדים זה עם לא טוב. וכל השריטות של כולנו באים מילדות, לא משנה איך שלא תהפכי את זה, הכל מצטבר".
רועי: "אבל זה יכול לקרות בכל מקום".
יכול להיות שאתה קצת מיתמם?
רועי: "מה אני יכול לעשות, לפחד מכל צל? מה, אני אתגונן ואברח כל החיים?"
הודא: "אתה חי במדינה ש'ערבי' זה קללה, זה כאילו הילדים שלך יהיו חצי מקוללים. מלעונים".
רועי: "אני יכול ללמד את הילד שלי להיות חסין מול טיפשות של אחרים".
הודא: "בתור ילדה, כל פעם שבאו ואמרו לי, 'את ככה וככה' זה השפיע עליי. גם אם הלכתי להורים שלי שאמרו לי שהכל בסדר. זה עדיין היה קשה, זה עדיין מחלחל לנשמה של הילד, לתת־מודע שלו, ועוד יותר כשהוא חצי־ערבי. אתה מוכן לחיות עכשיו במדינה שאתה סוג ז' בה (כועסת), ותלך ותילחם ותתרוצץ כל החיים שלך ואף אחד לא שם עליך זין, זה נשמע לך הגיוני?"
רועי: "כן זה נשמע לי מאוד לגיטימי. כל מישהו שהוא בן של איש עסקים מאוד מצליח, הנקודת פתיחה שלו בחברה הרבה יותר טובה משלי. אני עבדתי במשרד תיווך בגיל 22, באתי לראות יחידת דיור בסביון, פתח לי את הדלת ילד בן חמש. אני אומר, 'אני רועי', והוא אומר לי את השם שלו ואז אומר, 'אני הרבה יותר טוב ממך ומוצלח ממך'. ככה הוא פתח לי את הדלת, ואמרתי שאם זה מה שאמא שלו אומרת לו אז סחתיין. יש הרבה אנשים שהנקודת פתיחה שלהם הרבה יותר טובה משלי".
הודא: "אתה פשוט צריך להפסיק להצדיק את העולם הזה. אנחנו חיים במדינה שהערבים פה צריכים לקרוע את התחת פי אלף יותר מהיהודים כדי להוכיח שהם כן שווים משהו, כי הצד השני בא מראש מתוך סטיגמה שאתם לא שווים כלום".
רועי: "ואתיופים חיים כאן יותר טוב?"
הודא: "משום מה המדינה שיש בה הכי הרבה גיוון, היא הכי גזענית בעולם".
את מרגישה את זה בדוגמנות?
הודא: "לא, אולי במשחק יותר. אני לא מאשימה אף אחד, כי כולם אומרים שיש לי מבטא ואז אי־אפשר לקחת אותי לתפקידים של יהודייה. אוקיי, אני מבינה, לא רואה את זה כגזענות. אבל הציעו לי ללכת ולנקות את המבטא כי הוא מאוד מלוכלך".
לנקות את המבטא?
הודא: "כדי שיהיה לי מבטא ישראלי. מסתבר שאת הולכת למורה, שעובדת איתך על הא"ב כמו בכיתה א', והיא ממש מסבירה לך מאיפה להוציא את האות. זה מאוד מתיש. ואחרי השיעור הראשון הבנתי שבעצם מבקשים ממני למחוק את המבטא שלי, למחוק את הייחודיות שלי בשביל להתקבל לתפקידים במשחק ולהיות כמו כולם. אני אף פעם לא הסכמתי להיות כמו כולם. אז אחרי השיעור הראשון בניקוי מבטא, החלטתי שאני לא רוצה לנקות את המבטא שלי, וזה מה שיש. ואתם תקבלו אותי".
מי ביקש ממך ללכת למורה כזאת?
"זה המלצות של אנשי מקצוע בתחום המשחק בישראל, לא רק סוכנים, גם המורים שלי למשחק אמרו לי שאם אני רוצה לקבל יותר תפקידים אני צריכה לנקות את המבטא שלי. אמרתי שאני לא שוללת דברים מראש, ובוא ננסה, וזהו. אבל לא חזרתי. לנקות את המבטא? זה ביטוי מעליב".
× × ×
היא בת 29, דוגמנית. לאחרונה שיחקה בסדרה של חיים בוזגלו, 'מול הקיר', שעוד לא שודרה. הוא בן 39, מוזיקאי, סאונדמן, עובד עכשיו על האלבום השלישי ששיר שכבר יצא ממנו, "מתוך לתוך", מספר על הזוגיות עם נקש. "אבל דיר־באלאק שתפרסמי איפה אנחנו גרים", היא מחייכת. הם לא רוצים שפעילים של להב"ה ידפקו להם בדלת. זה לא מפחד, מסביר רועי, הוא פשוט נמנע, לא צריך את הכאב ראש. "ותראי, כשנכנסתי להודא הביתה בפעם הראשונה, מעבר לשפה הערבית שהיא מאוד יפה בעיניי, לא הרגשתי שום דבר שונה", הוא מספר. "משפחה נורמטיבית, רגילה, מאוד ליברלית, אינטליגנטית, פתוחה. הייתי אומר שאני הולך לפגוש את ההורים שלה ואומרים לי, 'תיקח בקלאוות איתך'".
הודא: "מה זה תיקח בקלוואה איתך, מה אתה מפגר? (צוחקת) מה אומרים, 'תביא לה לארוחת בוקר נרגילה וקפה שחור?' אני בחיים לא מעשנת נרגילה, ולא שותה קפה שחור. רועי יותר ערבי ממני. תמיד נמנעתי מלהתחתן עם ערבים, לא שללתי את זה אף פעם, אבל קיבלתי ערבי בכל הכוח".
יצאת עם ערבים?
"יצאתי עם ערבים, ניסיתי".
ומה לא אהבת?
"אנחנו פשוט לא משדרים על אותו גל. אחד מהם אמר, 'סבבה שאת מדגמנת, אבל בלי בגדי ים'. מי אתה לעזאזל שתגיד לי את זה?"
במה רועי 'ערבי' מבחינתך?
"יש הרבה גברים שהם סבבה עם זה שהאישה שלהם תהיה עם רבע ציצי בחוץ וחצאית קצרה. לא יקרה, זה לא בבית ספרנו. אבל הוא לא אומר לי 'אסור', הוא אומר, 'ממי זה לא חשוף מדי? אם תתכופפי עכשיו בטעות… אם יהיה לך פנצ'ר באוטו ותצטרכי לצאת מהאוטו ולהתכופף?' הוא פשוט לא אוהב שרואים לי בטעות".
איך זה היה עם ההורים שלכם?
"די נו, אנחנו נשואים כמעט שנה, ועשינו מסיבת אהבה, ההורים שלנו הגיעו, רקדנו ביחד, כולם התרגשו, אז אני לא מבינה בשביל מה השאלות האלה".
רועי: "סבא של סבא שלה עלה מלבנון ובנה פה לפני 150 שנה. אבא שלי עלה מעיראק לפני 50 שנה. כל הזכויות האפשריות במדינה הזאת צריכות להיות קודם כל שלה. אז לבוא ולהגיד, 'אני בן של מלך, אני יהודי, זה שלי?' באמת".
הפעם הראשונה שפגש את המשפחה שלה הייתה בבית חולים. "זה היה לפני שלוש שנים והייתה סיטואציה קשה", מספרת נקש. "לאחי הקטן יש מחלה אוטואימונית שפוגעת במוח. הגוף תוקף את עצמו, ונהיה לו שטף דם במוח בגלל המחלה. אחותי התקשרה אליי ואמרה לי, 'בואי, אח שלנו נכנס לניתוח', לא הבנתי במה מדובר, חשבתי שהכל יהיה בסדר, ובאתי איתו, בדיוק היינו בטיול בירדן. הם ידעו שיש לי בן זוג ופשוט באתי איתו, זה לא היה מפגש רגיל של, 'היי, נעים מאוד אני בן הזוג של הודא', זה היה לילה מאוד קשוח".
מה מצבו היום?
הודא: "הוא נכה, בבית. סיעודי, לא מדבר. היום הוא בן 17 וזה קרה כשהוא היה בן 14, חודשיים אחרי שחזרנו מ'הישרדות'. לפי התגובות שלו, אחי מכיר את רועי והוא מאוד אוהב אותו. אנחנו מבקרים אותו הרבה, זה קשה מאוד. אבל מתמודדים. זה החיים. זה נושא מאוד רגיש אצלי, זה משהו שעשה לי ולאחותי פוסט־טראומה, עם כל מה שנלווה לזה".
התקפי חרדה?
"כן".
רועי: "ספרי, זה טוב לאוורר את זה".
הודא: "רק שלא יחזרו".
רועי: "מקסימום נלך למיון. יש לנו כרטיס חופשי־חודשי" (צוחק).
הודא: "מה שקרה עם אחי היה בפתאומיות והתחילו לי חרדות. התחלתי טיפול פסיכולוגי, והבנתי שפוסט־טראומה זה לא רק משהו שקורה במלחמות. זה בא לידי ביטוי בחרדות, עם סיוטים בלילה, כאבים פיזיים, שרירים תפוסים, תסמינים של התקף לב: כאבים ביד שמאל, דקירות בחזה, כאבי בטן איומים, את במלחמה תמידית עם המוח שלך. ויש לי חרדת מוות בגלל זה - אני פשוט בהיכון מתי זה יבוא, מתי אני הולכת למות. מתי אחי הולך למות, בעלי, ההורים שלי, זו מלחמה מתישה. התאשפזתי שלוש־ארבע פעמים בין אפריל ליולי. אישפזתי את עצמי במיון בגלל תחושות פיזיות קשות מנשוא, זה פשוט מפגר".
רועי: "ואז אני כאופטימיסט אומר לה, 'ממי, כולנו נמות יום אחד".
הודא: "יופי, זה לא משהו שאומרים למישהו בהתקף חרדה" (צוחקת).
רועי: "בהתחלה לא הבנתי את העומק של הדבר, אבל למדתי להתמודד עם זה ולהיות שם בשבילה".
הודא: "וזה מאוד קשה. אבל אני לא מתבכיינת ואומרת למה זה קרה לי, אלא דווקא מסתכלת על זה בקטע חיובי. אני רוצה לקחת את זה קדימה, אני חושבת להתחיל לעזור לאנשים שהם כמוני, ולהגיד להם שהם לא לבד".
ביום הכיפור האחרון הוא צם, היא רצתה לצום ביחד איתו. "אבל בסוף לא צמתי, לא הרגשתי טוב", היא אומרת. "אבל לא רציתי לצום בגלל שזה כיפור, סתם רציתי לנסות איך זה, לא לכפר על החטאים שלי או משהו".
רועי: "בכלל, הודא חיברה אותי לדת, היא מקרבת אותי ליהדות הרבה יותר משהייתי לפניה. אני תמיד נדהמתי מאנשים מאמינים. נגיד ילד שנרצח בפיגוע, וההורים אומרים, 'זה מה שהאל רצה'. אז למה המפגש שלי עם הודא זה לא רצון האל? ודווקא הודא, בתור אחת שמאוד מאמינה. זה לא קרה סתם, לא סתם נפגשנו".
הודא: "לקחתי בחשבון שאולי יש מצב שאנחנו לא באמת צריכים להיות ביחד. או להתחתן, או שיש מצב שאני יותר מדי מאוהבת וזה יעבור. אבל אז באתי ושאלתי את אלוהים אם אני באמת צריכה להיות עם רועי? וקיבלתי מאלוהים סימנים שכן. אני לא עושה משהו בלי לקבל אישור ממנו, וקיבלתי לא אישור אחד, אלא מיליון. אלוהים בעדנו ביג־טיים. לתקשורת יש נטייה לתת יד להגדרות שהן לא נכונות מראש. בסוף אני ישראלית, הוא ישראלי, ואנחנו בני אדם. ואם את נכנסת לעומק, אני נוצרייה והוא יהודי ומבחינת הלאום שנינו ערבים".
עלתה הטענה השבוע, שחזן ודומיו בסך הכל משקפים את מה שרוב הציבור חושב.
הודא: "זה ברור שאורן חזן לא לבד במדינה הזאת".
רועי: "זה כמו שאומרים איראן. מה עולה בראש? פצצה גרעינית, הם נגדנו, מה שהאכילו אותך בתקשורת. אותו דבר כשאומרים לך ערבי. או שתגידי לאמא שלך, 'אמא, הכרתי בחור ערבי', המוח שלה יתחיל להתבלגן".
הודא: "היא תרצה להתאבד".
רועי: "אם היית אומרת לי שזה מה שייצא מהנסיעה שלי ל'הישרדות', הייתי אומר שאין מצב. אגב, אני הייתי בטוח שהיא איטלקייה כשראיתי אותה בפעם הראשונה. לא חשבתי בכלל שהיא ערבייה. אבל זה ממש לא הפריע לי".
הודא: "מה שהכי מצחיק אותי, שבפעם הראשונה שנפגשנו, תוך כדי דיבור איתו, שמתי לב שהבן אדם לא יודע מה הדת שלי. שהוא יודע שהוא יוצא עם ערבייה, אבל הוא לא יודע אם אני מוסלמית או נוצרייה או מה ההבדל. זה הצחיק אותי והקסים אותי באותה מידה, כי זה כל כך שונה מאלה שהיו לפניו. של, 'את צריכה להתגייר'".
רועי: "הייתי אומר לה כל הזמן, 'למה את כל הזמן אומרת שאת ערבייה? את נוצרייה'"
הודא: "כי ככה הרגילו אותי להגדיר את עצמי. ואז כשאני אומרת שאני נוצרייה אז אומרים לי, 'אז את לא ערבייה'. ערבי זה נחשב מוסלמי".
בשניכם בוער לשנות משהו, אולי תלכו לפוליטיקה?
הודא: "אמרו לי שלא מומלץ, כי זה קרב אבוד מראש".
רועי: "אבל תפגשי את חזן, כל יום בקפיטריה".
הודא: "ועל מה נדבר?"
רועי: "על התבוללות!"
