"לא נראה שלאנשים אכפת שמארק נופלר לא שם"

כריס ווייט, נגן הסקסופון ומנהל הרכב The Dire Straits Experience, מתקשה לענות כששואלים אותו איזה מהשירים של הלהקה המיתולוגית של מרק נופלר הוא אוהב במיוחד. "העניין הוא שאני לא רק מוזיקאי מבצע, אלא גם מעריץ של הלהקה", מסביר מי שהוזמן להצטרף להרכב האגדי של מארק נופלר ב־1985, כשהלהקה כבר היתה מפורסמת, עם חמישה אלבומים מצליחים מאחוריה, ועמדה לצאת לסיבוב הופעות עולמי עם האלבום Brothers in Arms.

קצת לחץ והוא מוכן לנקוב בשמות. "אני אוהב לנגן את רומיאו וג'ולייט, כי יש לי שם תפקיד די גדול לסקסופון, אני אוהב את Sultans of Swing, Private Investigations. בעצם אני אוהב את כולם. אני חושב שמארק היה יוצר מדהים, והעובדה שאנחנו עדיין מבצעים את השירים שלו זו הוכחה לאיכות הכתיבה שלו".

יש כנראה מי שמסכים איתו כאן, כי ה־Dire Straits Experience מגיעים אלינו שוב, בפעם השלישית בתוך שלוש שנים. הפעם תגיע החבורה לסיבוב בן ארבע הופעות, שייפתח ב־11 בספטמבר בפורום באר שבע, יימשך למחרת בהיכל התרבות ת"א, למחרת במרכז הקונגרסים חיפה ולקינוח (14.9) בבנייני האומה בירושלים. "התוכנית אמנם לא השתנתה הרבה, אבל בכל זאת יהיו דברים חדשים שלא ניגנו בעבר, ואנחנו תמיד נהנים מאוד לבוא לישראל, כי הקהל מקבל אותנו מאוד יפה".

ולא נמאס לכם לנגן את אותם חומרים כל הזמן?

"אני עדיין מרגיש את הבאזז כשאני מנגן את השירים האלה, ואנחנו לא מנגנים אותם אותו הדבר כל לילה. הדברים משתנים בכל הופעה. הקטע שלנו הוא לנסות ולנגן את זה הכי טוב שאפשר. לתת את חוויית הדייר סטרייטס הכי טוב שאנחנו יכולים. וזאת כנראה הסיבה שהקהל ממשיך לבוא ולשמוע אותנו".

ההרכב הנוכחי בא לעולם בעקבות הזמנה לנגן במופע התרמה ברויאל אלברט הול בלונדון. מארק נופלר כבר היה עסוק בבניית קריירת סולו, וכריס מודה שהיה משוכנע שבלעדיו זה יהיה בלתי אפשרי לשחזר את הצליל של הלהקה. "אבל אז מצאנו את טרנס רייס באינטרנט ונדהמנו לגלות איזו עבודה מדהימה הוא עושה. הוא לגמרי יכול להיכנס לנעליים של מארק. ומה שטוב אצלו זה שהוא לא מנסה להיות מארק. האופן שבו הוא מבצע את הדברים הוא לגמרי שלו".

לא היה פשוט לשכנע את המעריצים השרופים של ה"דייר סטרייטס", שאפשר לשמוע את הלהיטים האהובים בלי קולו הצרוד המוכר של נופלר. אבל וייט התעקש, ונראה שההתעקשות השתלמה. עם הזמן, הוא אומר, הוא פחות נדרש לענות "איך זה להופיע בלי מארק". "נראה לי שהקהל מתחבר לזה ואוהב את זה מאוד, ולא נראה לי שאכפת להם שמארק לא שם", הוא אומר. "אם אנשים לא היו רוצים לשמוע אותנו, לא היינו יכולים להתקיים".

נופלר כבר מזמן החליף פאזה, ומספר האלבומים שהוא כתב אחרי פירוק הלהקה עולה על אלה שכתב בשורותיה. נדמה שלא רק שאין לו שום חשק לחבור להרכב של וייט. אין לו שום חשק לקשור עצמו לשום דבר שמזכיר את ה"דייר סטרייטס" בכלל. בהופעות שלו הוא מבצע מעט מאוד שירים מראשית דרכו על הבמה, ובאפריל 2018, כשהוחלט להנציח את הלהקה ב"היכל התהילה של הרוקנרול", אירוע מכובד שכל להקה מצפה לו – נופלר אפילו לא טרח להגיע. הטקס היה קצר, ונעדרו ממנו הברכות הרגילות כמו גם מחצית מחברי הלהקה.

לקראת הופעתה של הלהקה בישראל השנה - למנויי קבוצת "ידיעות אחרונות" מגיעה הטבה מיוחדת

מה זה היה?

וייט שותק, כמו מחפש מילים, ואז עונה: "אני חושב שהאירוע בהיכל התהילה היה A BIT OF A MESS. חבל לי. כי למעריצים זה היה אירוע באמת חשוב, והעובדה שמארק לא היה שם היתה בהחלט מצערת. אני באמת לא יודע מה היה הסיפור. דיברתי עם כמה אנשים על זה, חלק אמרו שהיתה איזו בעיה משפחתית שמנעה ממנו להגיע. הוא אמן יוצר, וכותב הרבה מאוד, אז אני מניח שהוא חושב שלנגן חומרים שהוא כתב לפני כל כך הרבה שנים זה כבר לא מספיק טוב".

אתם מתכוונים מתי שהוא לשלב גם חומרים חדשים במופע?

"חומרים שהם לא של הדייר סטרייטס? לא. האנשים בצוות כותבים הרבה. לטרנס יש שירים שיכולים להספיק לעשרה אלבומים, אבל המופע הוא בדיוק מה שהוא – הוא עוסק בדייר סטרייטס ובחוויה של האזנה לשירים שלהם. אני חושב שזה יהיה לא נכון להכניס למופע חומרים אחרים. אנשים באים לשמוע דייר סטרייטס".

וזה הוא בדיוק מה שהם מקבלים, הוא אומר. "נתקלתי בכל כך הרבה אנשים שניגשו אלי אחרי ההופעה ואמרו 'חשבתי שזה הולך להיות זבל בלי מארק. באמת לא רציתי לבוא. החברים שלי הכריחו אותי'. ובסוף הערב הם באים ואומרים שהיה נפלא. אחרים אומרים שמעולם לא ראו קונצרט של דייר סטרייטס ואסירי תודה שזכו לשמוע את השירים בלייב. ויש כאלה שאומרים 'ראיתי את דייר סטרייטס בהופעה וההופעה שלכם בהחלט עושה להם כבוד'".