המרגל המצטיין של ישראל בכלל לא ידע שהוא כזה

בניין משרדים מפואר, על גדות אגם במדינה שאסור לציין את שמה. "טורפדו", מקור בכיר מאוד באחת ממדינות ערב, נכנס פנימה. הוא משוכנע שהוא מגיע לקבל הצעת עבודה. 

בפועל, מי שמקבלים את פניו הם אנשי יחידת 504 של אמ"ן — שאחראית על גיוס והפעלת סוכנים בעולם הערבי — שיצרו במיוחד לכבודו את השואו המפתה שמסביב. המתח עצום. אפילו סגן אלוף ד', הקצין הכל כך המנוסה, יודה מאוחר יותר: "הזעתי. הדופק עלה". 

"טורפדו" מובל לחדר הישיבות. אנשי היחידה עוקבים אחרי כל תנועה בפניו. האם הבכיר יחשוד? האם הוא יבין שהוא נמצא בתוך הפקה שאורגנה במיוחד כדי להפיל אותו בפח? האם משהו עלול לגרום לו לחשוד שהוא לא נפגש עם נציגי גוף אזרחי גדול, אלא עם אנשי המודיעין הישראלי?

הפגישה הזאת, שיוצאת לפועל לאחר חודשים ארוכים של הכנה מדויקת, היא אחת מרגעי השיא של "תיק טורפדו", אחת ההצלחות הגדולות של יחידה 504, שנחשף כאן לראשונה. קשה להפריז בדרגת החשיבות של התיק: כמעט חמש שנים שהבכיר מוסר מידע ייחודי, חיוני ובעל ערך מודיעיני עצום עבור מדינת ישראל, מבלי שהוא מודע לכך שהוא בכלל עושה זאת. 

"תיק טורפדו" הוא תיק פעיל: אותו ערבי בכיר עדיין משמש מקור מידע. למרות זאת, בפעם הראשונה חושפת היחידה את מבצע ה"גיוס" שלו ומציגה — שלב אחר שלב — כיצד הצליחה להוליך אותו שולל, ולהביא אותו לחשוף את הסודות הביטחוניים הרגישים ביותר של מדינתו. 

האיש שהצליח לקנות את אמונו של "טורפדו" — שם הקוד שניתן לבכיר הערבי — הוא סגן אלוף ד'. בן 45, נשוי, אב לחמישה. את שירותו הצבאי עשה באגף המודיעין של צה"ל ובסיומו השתחרר. לפני 20 שנה הוא נקרא לחזור. הפעם ליחידה 504. בתום מסלול הכשרה בן שנתיים הוא הוסמך לקת"מ — קצין תפקידים מיוחדים, או "מפעיל", בלשון היחידה. אלוף משנה ר', מפקד יחידת 504, מתאר אותו כ"אחד האנשים המוכשרים ביותר. מפעיל סוכנים בחסד".

"לקראת כל מבצע חייבים לבנות תסריט", מתאר ד'. "בדיוק כמו בקולנוע. צריך לכתוב את סיפור העלילה ואת התחנות שהגיבורים צריכים לעבור. עבורי, בכל מבצע, העיקר זה היכולת לתכנן מראש כדי להגיע למקסימום שליטה בסיטואציה. כמפעיל אתה בעצם משמש כתסריטאי, כמפיק, כמלהק, כבמאי וכשחקן שמגלם את תפקיד הגיבור. אתה עושה תהליכי בקרה לאורך כל שלבי המבצע. שואל את עצמך: הסצנה התאימה? מה לא היה טוב? מה לשנות? לפעמים אתה גם עובד הבמה והתאורן. אבל בשורה התחתונה זו לא הצגה, ולא באמת צריך להיות שחקן מקצועי כדי להיות מפעיל מעולה. צריך לדעת איך בונים מגע מְבוקר עם אובייקט שהוא לא 'אחד בשוק', אלא מקור ערכי".

כשד' אומר "ערכי", הוא מתכוון למקור שיהיה בעל ערך רב מבחינה מודיעינית. "אנחנו תמיד מכוונים למקורות בעלי ערך מודיעיני גבוה, בתפקידים מאוד משמעותיים", מסביר סגן אלוף ע' (38), שמשמש כמפקד מרחב ב-504 וכמפקח על "תיק טורפדו". "זה בהכרח מעלה את רמת הקושי, כי מי שהגיע לעמדה בכירה שכזו הוא כבר מבוגר יותר, מנוסה, ערני וחשדן יותר".

היעדים לגיוס נקבעים בשיתוף פעולה בין מחלקת ההפעלה לבין מחלקת המודיעין ביחידה. יחד הם מנסים לאתר מי הדמויות שיכולות לשמש כיעד מודיעיני נדרש, ובודקים אם ואיך ניתן להגיע אליהן. "לא מדובר בבחירות אקראיות", מסביר ד'. "אנחנו מחפשים יעדים לפי המשימות שאמ"ן דורש. הם לא אומרים לנו את מי לגייס, פשוט אומרים לנו מה המידע שאליו הם רוצים להגיע".

"לא פעם", מגלה מפקד המרחב ע' - בעצמו קת"מ בכיר שאחראי למבצעים רבים - "אנחנו מתחילים לעבוד על יעד בשלב מוקדם יחסית. זה יכול להיות בכל תחום - צבא, כלכלה, ממשל ודיפלומטיה".

בניגוד לעבר, בעשור האחרון יחסי העבודה בין יחידה 504 לגופי מודיעין מקבילים כמו המוסד ושב”כ הם טובים באופן יחסי. “יש חלוקת משימות ברורה בינינו לבין המוסד, שנעשית בתיאום חטיבת ההפעלה באמ”ן”, אומר סא”ל ע’. “אמנם שיטת הפעולה דומה, אבל שני הארגונים מתואמים לגבי האובייקטים. היום לא יכול להיות מצב ששנינו נעבוד על גיוס של אותו יעד”.

"טורפדו" נחשב מלכתחילה ליעד מאוד שאפתני. איש שהגיע לתפקיד בכיר מאוד ויש לו נגישות למידע הרגיש ביותר שמעניין את המודיעין הישראלי. איך מצליחים לשכנע אדם במעמד כזה למסור את המידע שנחשף אליו? התשובה מהווה הצצה נדירה לתהליכי העבודה של אחת היחידות הסמויות ביותר במערך המודיעין הישראלי.

"זה שלב מאוד מרגש בעיניי", אומר ד'. "אדם מסתובב בעולם, ואין לו שום מושג שהוא סומן. שרואים אותו. שיש קבוצת אנשים שעכשיו לומדת עליו את כל מה שניתן. בשלב הזה אני, כמפעיל העתידי, מחפש את הנקודה שדרכה ניתן להגיע אליו. מה שמכונה אצלנו 'מתפס' — מה יאפשר לי 'להגיע אליו', 'לגעת בו'. אני לומד היטב את כל החומר שנאסף מהמקורות האחרים שאנחנו מפעילים בסביבתו. בודק, האם הוא יכול לצאת ממדינתו לחו"ל? באיזו תדירות? באיזה שלב הוא נמצא בחייו? האם הוא מרגיש תקוע? האם הוא חושב שהוא יכול לעשות הרבה יותר? להשְׂתכר הרבה יותר? אולי לעשות לביתו בעולם העסקי? בהמשך, ככל שהמבצע מתקדם, אני בודק כל הזמן איך אפשר להעמיק את המרווח הזה במבנה האישיות שלו, כדי לגרום לו לרצות להשיג יותר".

כמה זמן נמשך השלב הזה?

"חשוב מאוד לא להתאהב באיסוף מידע על האובייקט. תמיד אפשר לאסוף עוד. אבל כשהשגת את השילוב של מקור שהוא ערכי מאוד ויש לך גם את ה'מתפס' הנכון, צריך להמשיך הלאה. מהשלב שסימנת יעד לגיוס, בתוך חודש עד שלושה חודשים צריך כבר לעבור לשלב הבא. אם בתוך חודשיים־שלושה אין לך תסריט שמאפשר לך להגיע אליו — ותר. חפש אובייקט אחר".

"ישראל היא מותג די נחשב בעולם", אומר ד'. "אם למישהו בארגון זר יש כיוון חשיבה קצת אחר, הוא יכול להתחבר אליה. לכן האופציה הראשונה שנשקלת היא מה שמכונה 'גיוס מצ"ח' - כלומר הזדהות מיידית כישראלים".

"מצד שני", מסייג מפקד המרחב ע', "בשיטה הזו יכולת הפעולה היא מאוד מצומצמת מול יעדים בכירים ששונאים אותך או מפחדים ממך. לרוב היא לא עובדת מול בכירים. הם רואים אותך כאויב, מתרחקים ממך, או שהם רצים מיד לדווח למודיעין המסכל אצלם. דיווח כזה מסוכן ליחידה, כי אולי לא תדע שהיעד דיווח ואז הוא יסכים לשמש לך כמקור, אבל בפועל הוא יטעה אותך, ואתה לא תדע שהוא 'הוכפל', כלומר הפך לסוכן כפול. כמובן, אם יעד מסכים באמת לעבוד איתך בשיטת 'גיוס מצ"ח', כשהוא יודע שאתה ישראלי — זו כבר התקדמות עצומה".

"אופציית הגיוס השנייה היא גיוס בכיסוי", מתאר ד'. "בתור גוף אזרחי, למשל, אתה לא מאיים על היעד ולא מפחיד אותו. אתה נכנס למה שנקרא 'מרחב ההכחשה' שלו. זה משהו שכנראה אסור לו לעשות, אבל זה לא קיצוני כמו לעבוד בשירות ישראל. זה לא קו אדום מבחינתו. אבל הוא מבין שזה לא בדיוק מותר לו. מבחינתי, עצם זה שבכיר מגיע לפגישה עם גוף אזרחי, אפילו 'רק כדי לשמוע', מבלי שהוא מעדכן את הממונים עליו, זה כבר מדגדג לחיוב. זו גם איזושהי אינדיקציה שהוא מחפש משהו אחר. במקרה של 'טורפדו' החלטנו על גיוס בכיסוי".

ד': "אחרי שהחלטנו שפועלים בכיסוי, צריך לבנות את הרקע. לכתוב את התסריט הנכון שיחזק את סיפור הכיסוי. מהחומר שאספנו ושלמדתי על 'טורפדו', הבנתי שהוא טיפוס חשדן מאוד שבודק כל דבר. ידעתי שחייבים לעטוף הכל נכון".

ע': "צריך לבנות את התפאורה המתאימה כדי שיאמין שמי שפונה אליו הוא גורם אותנטי ולגיטימי. בדיוק בשביל זה יש לנו גוף ביחידה שבונה את המעטפת הזו. מדובר בחודש של עבודת הכנה”.

ד': "במהלך איסוף החומר על 'טורפדו' גיליתי שיש לו מכר, קרוב משפחה רחוק, שחי בחו”ל ושהייתה לו בעבר נגיעה לתחום מסוים. בהתאם לכך, את הכיסוי שלנו שייכנו לתחום שאותו מכר עסק בו, כך שזה נראה לגיטימי לחלוטין לנהל שיח היכרותי איתו.

"יצרתי קשר ברשת עם אותו מכר והתחלתי להתעניין אצלו לגבי נושאים שהוא מתמחה בהם ונחשב בר-סמכא. הוא שמח לשתף פעולה בתחום".

ומתי אתה מעלה את נושא "טורפדו"?

"אני לא מזכיר אותו אפילו ברמז. המכר - שכבר מאוד מעוניין לעבוד איתנו - מעלה את השם של 'טורפדו'. הוא מספר לי על קרוב משפחה שלו שהוא בכיר באותה מדינה. הוא מסביר לי שבגלל מעמדו הוא מאוד מקורב לכל הגורמים. מאוד מקושר. אני מסכם איתו שאחשוב על הרעיונות שעלו בתקשורת בינינו ושאחזור אליו עם תשובה לכאן או לכאן. גם כאן המטרה שלי היא לשדר לו את התחושה שאני לא להוט, לא ממהר. אני רוצה ליצור אצלו ציפייה. שהוא יבדוק כל יום את המייל ויחכה לתשובה שלי".

ד': "אני יודע שבעולם יש שפה מסוימת, קודים שנהוג להתנהל על פיהם. כדי שהתסריט שבנינו יהיה אמין, אנחנו חייבים להיות צמודים למה שקורה באמת. יש לנו ביחידה אנשי מילואים, ואנחנו נעזרים בהם לצורך ההתנהלות בעולם הכיסוי. לכן, בהתאם להמלצותיהם, חיכינו כשלושה שבועות עד ששלחנו לאותו מכר תשובה במייל, שבה הודענו לו שנקיים איתו פגישת היכרות ראשונית. מדובר בפגישה במקום ציבורי, נניח בבית קפה, קצרה יחסית — בין חצי שעה לשלושת־רבעי שעה — מאוד טכנית, בעיקר הכרת קורות חיים וללא שום החלטה שמתקבלת בה. המכר, שכבר להוט לעבוד איתנו, מאוד רוצה להרשים אותנו בפגישה הזו. להראות לנו שיש לו מה להציע. הוא ממש משכנע אותנו שנסכים שהוא יביא איתו לפגישה את קרוב משפחתו, הבכיר, 'טורפדו'. בסוף אנחנו מסכימים".

ע': "לפגישה הראשונית הזו אנחנו לא שולחים את ד' אלא 'נציג זוטר'. זה קת"מ אחר שלנו, שמגיע לפגישה מכינה עם אותו מכר ועם 'טורפדו', שמבחינתנו רק נועדה ליצור אמינות לסיפור. אני רוצה ש'טורפדו' כבר יהיה 'מבושל' לקראת הפגישה עם ד'. המטרה שלי היא להאדיר את ד' כמה שיותר. זה עניין פסיכולוגי. 'טורפדו' הוא בעל עמדה, בכיר ונחשב מאוד, אז אנחנו מייצרים עבורו 'מדרגות' עד שהוא מגיע לבכיר ד', שיהיה המפעיל שלו".

ד': "אנחנו בונים לו גרף דמיוני שבו בסוף התהליך הוא נפגש עם מישהו שבעיניו הוא באותה עמדה כמו שלו, אם לא יותר".

ע': "לקראת הפגישה אנחנו יושבים לאישור תוכניות עם מפקד היחידה. בודקים את ניהול הסיכונים, אף שאין לנו אינדיקציה לחשד כלשהו מצד המכר או היעד. הפגישה מתוכננת להתקיים במדינה זרה, אבל עדיין אסור לזלזל. בונים מערכת אבטחתית סמויה. עוברים שוב ובודקים את החוזק של סיפור הכיסוי שבנינו".

ד': "המפגש נערך כמתוכנן. 'טורפדו' מגיע עם אותו מכר. הקת"מ מקבל אותם. עושים היכרות בסיסית. הם מוסרים לו קורות חיים, והמכר מציג את הסיפור של 'טורפדו', מנסה להרשים באמצעות הרקורד והמעמד שלו. הפגישה קצרה. מתנהלת רק באנגלית. הקת"מ מרפרף על קורות החיים, בחלק מהסעיפים הוא אפילו משדר חוסר שביעות רצון — 'למה לא הרחבת כאן?' 'זה הכל?' — לא משדר שום עניין או להיטות. נותן למכר ולבכיר לשווק את עצמם. אחרי זמן קצר הוא מודה להם ואומר למכר: 'נהיה איתך בקשר'. מהבכיר הוא כמעט מתעלם. וזהו. הם נפרדים".

ד': "כמו שעשינו בעבר, גם הפעם אנחנו בכוונה משתהים עם התשובה. אנחנו צריכים ליצור אצל 'טורפדו' את ההבנה שהוא נבחר אחרי דיון מורכב ואחרי תהליך סינון. המכר כבר בכיס שלנו. הוא מאוד רוצה ולהוט לעבוד איתנו, שולח מיילים, שואל, מתעניין אם יש התקדמות, אם נפלה החלטה. מבחינתי, בשלב הזה 'עברנו את קו החצי בהתקפה'. אנחנו עדיין לא נותנים למכר תשובה. אומרים לו שהנושא בבדיקה, בדיונים. שומרים אותו על אש קטנה. אבל הוא בינתיים כבר מעדכן שגם 'טורפדו' רוצה לעבוד איתנו. אני מבין, גם ממה שלמדתי על 'טורפדו', שהוא בבעיה פנימית עם עצמו. שלמרות מעמדו הוא לא מרגיש שלם עם מה שהשיג. הוא חושב שעם יכולות כמו שלו, אולי בזירה אחרת, הוא יכול היה להשיג הרבה יותר. לכן עבודה עם המערב קוסמת לו. זה מהווה עבורו מענה לצורך הפנימי להגיע ליותר ממה שהשיג בתפקידו הנוכחי".

ע': "בשלב הזה, כשאנחנו כבר מבינים ש'טורפדו' אכן רוצה לעבוד איתנו, אנחנו מנהלים דיון במרחב ובודקים אם החיבור לאותו מכר כבר מיצה את עצמו. האם הדרך הנכונה עבורנו היא להמשיך לעבוד באמצעותו, או שאולי עדיף כבר ליצור את הקשר מול 'טורפדו' ישירות. השיקול מבחינתנו הוא שאם המכר נשאר בתמונה, זו עוד צלע בסיפור, שמהווה אתגר ביטחוני נוסף".

ד': "בשלב הזה אני מתעקש להשאיר את המכר בתמונה. הוא אמנם דמות מאוד צבעונית ולא הכי יציבה, אבל מבחינתי הוא מהווה לחצן טוב על 'טורפדו' ואני מרגיש שאני עדיין צריך ורוצה אותו. דעתי מתקבלת ואחרי כשלושה שבועות מאז הפגישה הראשונה, אני מעדכן את המכר שהחליטו שרוצים לפגוש אותו ואת 'טורפדו'".

איך נערכים לפגישה?

"בפגישות ברמות האלה כל דבר נקלט. אין מקום לאלתורים. צריך להחליט על הכל מראש. לבוש — מחויט או קז'ואל, סוג השעון, דגם הטלפון הנייד. השפה היא נושא מאוד מורכב. היתרון היחסי של 504 על הגופים האחרים בתחום הוא הנושא הערביסטי. אנשי היחידה יודעים להתנהל הכי טוב עם העולם הערבי. בשפה הזו למימיקה ולטון הדיבור יש משמעות רבה. גם מבחינת היעד, ברור שהוא ירגיש נוח יותר לדבר בשפת האם שלו מאשר באנגלית ברמה בינונית. בערבית הוא ירגיש פתוח יותר, ירשה לעצמו לפטפט יותר. 

"בנינו מראש סיפור שישלב שליטה בכמה שפות — אנגלית, ערבית ושפה זרה נוספת שתמכה בסיפור הכיסוי שהחלטנו עליו. אני לא יכול לפרט את הסיפור המדויק, אבל זה יכול להיות במגוון דברים. בכל מקרה היה ברור לנו שנושא המזרח התיכון יעלה על השולחן".

ד': "על פי עצת אנשים שאנחנו עובדים איתם, אנחנו בונים את רמת הפגישה. באיזו מחלקה להטיס אותם, באיזו רמת מלון לשכן אותם. כמה אש"ל לתת להם. הפגישה נערכת בחו”ל. הם מגיעים כדי לפגוש אותי, הבכיר שהם מכירים בשם מארק. הפגישה נערכת כחודשיים אחרי אותה פגישת היכרות ראשונה של העברת קורות החיים.

"עכשיו צריך לבנות את הלוקיישן לפגישה. שוכרים קומה בבניין משרדים מפואר על שפת אגם מרהיב. לימוזינה עם נהג מביאה אותם לבניין, הם עולים במדרגות, הדורמן מקבל אותם בכניסה ומכניס אותם ללובי. עוזר ניגש אליהם: 'מר מארק בשיחה חשובה, תיאלצו להמתין לו מעט'. הוא מוביל אותם לחדר הדיונים, חדר ישיבות רחב ידיים עם נוף פנורמי על האגם".

ע' מתערב: "כל ההפקה הזו היא יחסית בעלות נמוכה. אנחנו מאוד מדויקים במשאבים. המשרדים האלה נשכרו בסך הכל לפגישה של עד שעתיים".

ד': "בתוך חדר הדיונים יש שולחן ישיבות גדול. העוזר מכניס אותם לחדר ויוצא והם נשארים לשבת שם לבד. החדר כולו מרושת במיקרופונים ובמצלמות נסתרות ואני יושב במשרד ליד, שומע ורואה הכל. אני רוצה ש'טורפדו' יכיר את החדר, שירגיש חופשי. אני צופה בו במשך עשר דקות. על אף שאני לומד אותו כבר חודשים רבים, זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו במציאות. חשוב לי להכיר אותו לפני שאני משוחח איתו. לראות איך הוא מחייך כשהוא מרגיש חופשי. לשמוע מה מצחיק אותו. על מה הוא מדבר עם המכר שלו? מה מעניין אותו? אני הרי יודע שכשאני אכנס לחדר, הוא מיד יילחץ וישדר רצינות ומכובדות. אני רוצה לדעת איך לפעול כדי להביא אותו לאותו מצב כמו עכשיו, שיחייך. שיצחק ככה גם איתי. שיהיה רגוע ונינוח".

ע': "'טורפדו' הִקשה. התחיל לשאול המון שאלות. 'איפה בדיוק עבדת?'"

ד': "הוא לא עשה את זה באופן מתריס, אבל היה ברור שהוא מתעניין. שהוא בוחן. אני גם לא מפרט ממש. שומר על הנימוס ועל הריחוק שיודע לדחות כשצריך. יש בחדר קפה טוב, הפגישה מתנהלת באווירה חזקה. באמצע — כפי שכמובן תוכנן מראש — נכנס אותו עוזר שלי, מתכופף אליי ומציג לי כמה מסמכים. בהמשך אני מתקשר החוצה ומבקש לא להכניס אליי שיחות. אני משדר ל'טורפדו' שאני מתרכז בו. נותן לו תחושה שאני מכבד אותו. ואז נכנס גורם נוסף ומציג מצגת שקופיות שהוכנה ברמת אנגלית גבוהה, מורכבת מאוד, שלא מובנת ל'טורפדו'.

"תוך כדי המצגת, אני מקרב אליו את הכיסא, מסביר לו. מתרגם לו את הבסיס לערבית, שיבין. אני כבר יוצר איתו, פסיכולוגית, חיבור ראשוני. אנחנו שנינו יחד מול המסביר שמעביר את המצגת. אני נותן לו את התחושה שהוא זקוק לי. בונה איתו אינטימיות. אני מושך את הפגישה עד שעה וחצי. זה קצת ארוך יותר מהזמן הרגיל. אבל ככה אני משדר לו, 'אני מרגיש שאתה משהו מיוחד. שווה לי להקדיש לך יותר זמן. התחברתי אליך'.

"בסיום הפגישה אני מרגיש שהוא מרוצה. הוא אומר לי שהוא התרשם מאוד ושנראה לו שהוא יכול לתרום לנו. אני שואל אותו 'במה?' והוא משיב לי, 'בתחום הזה והזה, בייעוץ כזה וכזה'. אני אומר לו שנחשוב על זה, נראה, נהיה בקשר. אני גם מתחיל לפתות אותו. מסביר לו שאי-אפשר להתחיל לעבוד ככה. צריך שיהיה חוזה, חשבון הוצאות, לקבוע את התגמול. אני שואל אותו, כאילו בדרך אגב, אם הוא מעדיף העברה בנקאית או מזומן. אין לי בעיה לעשות לו העברה בנקאית מסודרת. מובן שאני יודע שמבחינתו זה בעייתי, וכשהוא אומר שהוא מעדיף מזומן אני מבין שאנחנו כבר ביחד. מתחילים לחצות גבולות. הוא 'נכנס איתי לבריכה'.

"למרות שזה מאוד מפתה להחתים אותו מיד, אני מרחיק אותו. מסביר לו: 'לא מקובל ככה לסגור על העסקה של מישהו ברמתך. אני רוצה שאם אי פעם יעלה אצלו חשד כלשהו, הוא יזכור שהוא זה שרצה ואני עיכבתי ודחיתי אותו".

ד': "כעשרה ימים אחרי הפגישה אני מעדכן את 'טורפדו' שהייתה ישיבת הנהלה בקשר להעסקתו, ושהיה בסדר לדעתי. 'לא היה פשוט', אני אומר לו, 'אבל יצאתי משם בתחושה טובה'. אני בונה אצלו את הציפייה. הוא היה במשרדים, על האגם. היו לו עשרה ימים לעכל איזה יופי, איזה קלאסה, להגיד לעצמו, 'אני רוצה להיות שם'. אחרי כשבועיים נוספים אני מודיע לו: 'ההנהלה לא השתכנעה עד הסוף לגביך, אבל אני לחצתי. אתה הפרויקט שלי. אני מאמין בך ואני איתך. אני יוצר איתו מה שנקרא בונדינג. 

“זה מקנה לי את האפשרות לייעץ לו: 'תעשה ככה וככה כדי שהם יהיו מרוצים'. אותי מעניין להיות בעיניו הדמות החזקה. ואחרי שהצלחנו — אנחנו, אני והוא — לשכנע את ההנהלה לחתום איתו על חוזה, כל ההמתנה הזו בנתה אצלו תחושת הישג עצומה — תחושה שבמבנה האישיות שלו הייתה כל כך חסרה לו במעמדו. הוא מרגיש שסוף-סוף הוא קיבל את המותרות. הוא אומר לעצמו: 'אני בליגה של הגדולים. הם קיבלו אותי, וזה לא היה פשוט'.

"עכשיו מתחילה העבודה איתו. בשלב ההתחלתי הזה אי־אפשר להוציא ממנו מידע ברמה של קונספירציה עמוקה. אני שואל אותו על דברים שכולם יודעים, שמפורסמים בכל מקום. בהמשך, כשהוא מתחיל להעביר מידע, אני מתחיל לבקש ממנו עוד וגם ברמת דחיפות גדולה יותר".

ד': "עכשיו 'טורפדו' הוא כבר מועסק רשמית שלנו. מקבל שכר. לא גבוה בערכים שלנו, אבל נוח מאוד מבחינתו. כמה אלפי שקלים לחודש, אבל זה נכנס לתקציב השוטף שלו, הוא מתרגל לתוספת הזו, לרמת החיים המשופרת עם הסכום הזה, וכבר קשה לו להתנתק. אנחנו נפגשים אחת לכמה חודשים. כל פעם במדינה שונה, כל פעם בבניין משרדים אחר ששוכרים לצורך הפגישה. הקשר נבנה והופך לאישי יותר. נפגשים במסעדות, קוד לבוש אחר. אנחנו רוצים להיות חברים טובים".

ע': "קת"מ שיודע ליצור חיבור חיובי כזה, יכולת השכנוע שלו היא עצומה".

ד': "במסגרת הקשר האישי שנבנה מולו לאורך שנים, אני שואב ממנו עוד ועוד מידע. אני מציב אותו בדילמה. אומר לו: 'אני צריך לחזק את מעמדי, תעזור לי? אתה יכול להשיג לי את המידע הזה?' אם הוא אומר לי שזה קשה, אני מבקש ממנו שינסה לראות איך כן אפשר להגיע לזה. והוא מספק את זה. נותן לנו מידע בעל ערך רב מאוד ופעמים רבות גם ייחודי. לפעמים אנחנו גם קובעים פגישה ודוחים אותה. לתת לו את התחושה שהכל דינמי. אני אומר לו שהוא לא מספק מספיק. הוא צריך כל הזמן להרגיש שהוא נמדד.

"המידע נשאב ממנו תמיד בתואנות כאלה ואחרות. בין הפגישות אנחנו מתקשרים באמצעות מיילים".

ד': "את זה עדיין לא עשינו עם 'טורפדו'. אם רוצים להתקרב עוד יותר למידע, אפשר לדוגמה לבנות סיפור כיסוי אחר".

לאורך כל הליך הגיוס המורכב הזה, היה רגע אחד שהרגשת ש"טורפדו" שלך? שבאמת הצלחת לגייס אותו?

ד': "בגלל הבכירות של היעד, המורכבות לתמרן אותו ככה, הדרך שנדרשה לבנות את התמונה המלאה, אני מודה שלקראת הפגישה הראשונה שלי איתו פנים אל פנים הזעתי מבפנים והדופק שלי עלה. אבל בכל זאת היו שני רגעים כאלה, אני מכנה אותם 'קליקים', שבהם הרגשתי שזה קורה. הקליק הראשון קרה כשנפגשנו לראשונה באותו חדר דיונים על שפת האגם והוא לחץ לי את היד. בלחיצה הזו הרגשתי שהוא רוצה. הוא 'קופץ איתי למים'.

"הפעם הנוספת הייתה בשלב קצת יותר מאוחר, אחרי שהתחברנו יותר והתחלתי לנסות לקבל ממנו מידע ברמת סיווג גבוהה יותר. ביקשתי ממנו מידע על נושא מסוים והוא אמר לי שזה קצת מורכב. אמרתי לו שזה חשוב לי מאוד להביא את המידע הזה. כשהוא זרם איתי ואמר לי, 'אני אשיג את זה בשבילך', הוא בעצם שידר לי: 'אני איתך יחד'. דברים כאלה לא קורים בכל הפעלה. מפעיל יכול לחוש לאן הקייס הולך. יש הפעלות שאתה מפסיק אותן. שזה פשוט לא הולך".