מצווה להמשיך
אמונה, הילה ונלסון היו בני שלוש כשאיבדו את אבותיהם באסון הכרמל • מאז הם בשותפות גורל: חיים עם האובדן, נאחזים בזיכרונות, מחזקים את אמא ברגעים הקשים, מביטים בגעגוע בתמונות שבהן הם תינוקות מחייכים על הידיים של אבא, שיום אחד יצא לעבודה ולא חזר • היום, במסגרת ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, הם יחגגו ביחד בר ובת מצווה ויפגשו את נשיא המדינה • "זה אירוע מרגש שבו אבא הוא נמצא ולא נמצא", אומרת הילה, "בייחוד כשעושים את זה עם הילדים האחרים שאיתם אני מרגישה משפחה"
בדצמבר 2010 החלו יערות הכרמל להישרף במה שייחרט בזיכרון הישראלי כאחד האירועים הקשים שחוותה המדינה. בשעות שלאחר פרוץ השריפה נשבו רוחות חזקות שליבו את האש, וזו התפשטה במהירות. בשל חשש כבד לחיי אדם הוחלט על פינוי אסירי כלא "דמון" ולאחריו כלא "הכרמל". למשימה זו חברו קצינים ושוטרים, ביניהם צוערי ומדריכי קורס קצינים של השב"ס, מחזור א'. האוטובוס עם הצוערים נע בין מחצבות קדומים לבית אורן כשלפתע שינתה הרוח את כיוונה והאש החלה לדהור לעבר האוטובוס. בשריפה נספו 44 בני אדם, בהם סיום צגאי ז"ל, אביו של נלסון; מאור גנון ז"ל, אביה של הילה; והרב אוריאל מלכה ז"ל, אביה של אמונה.
"אמונה באותם ימים הייתה הקול והזעקה שלנו", נזכרת אורטל, אלמנתו של אוריאל. "בגלל גילה הקטן היא צעקה וחיפשה את אבא. היא בעצם הייתה השופר שלנו". "אני זוכרת שהוא היה מרים אותי בכל פעם שהיה חוזר הביתה", מספרת אמונה. "החוסר של אבא פוגש אותי בכל מקום. בעיקר מול החברות. כשחוזרים מחוג וכולם מתקשרים לאבות שלהם ולי אין למי להתקשר. אז עשיתי לי שיטה ואני מדברת איתו ומתייעצת איתו. שמעתי שהוא היה אדם אהוב, וכך גם אני רוצה להיות". היא מתרגשת לקראת חגיגות בת־המצווה ואומרת: "המשפחה השנייה שלי, שיצרו בארגון, נותנת לי כוח. הבת־מצווה זה אירוע מרגש וחלמתי שאבא יהיה איתי, אבל המציאות שונה ומורכבת".
למרות שלא הכירו קודם, הספיקו ילדי הארגון לטייל יחד ולהתגבש כקבוצה. "אני לא מדבר על האובדן עם כל אחד. זה אישי. אבל כשאני נפגש עם ילדי הארגון זה נפתח", מסביר נלסון צגאי, בנו של סיום. נלסון, שנקרא על שם המנהיג והמהפכן נלסון מנדלה, מספר על הקושי בהתמודדות מול הילדים בכיתה. "במקרה אחד כמה ילדים צעקו לי 'נלסון, אבא שלך נשרף'. בעבר הייתי מגיב, אבל היום, אחרי שהבנתי מאמא שלי שלעולם לא יבינו מה אני מרגיש, אני יותר מאופק. רק כשאני מדבר עם היתומים האחרים אני מרגיש שמבינים אותי". גם נלסון מתרגש לקראת הטקס היום. "בר־מצווה בשבילי זה אירוע מרגש. אני יודע שאני לא יכול להביא לי אבא משלי כי אין לי, אבל אבא שלי הוא המודל שלי ואלך בעקבותיו".
להילה גנון היה ברור מהרגע הראשון איך היא רוצה להנציח את אבא מאור. "הוא נמצא בכל פינה בבית. על כל קיר בבית יש תמונות שלו. אני רוצה לראות אותו כל רגע, כל דקה. אחרי מותו ביקשתי לענוד את השרשרת שהייתה על צווארו בזמן האסון". הילה הייתה בת יחידה כשאביה נספה. "העובדה שנשארנו רק אני ואמא יצרה אצלי תחושה של פחד תמידי מה יקרה עם אמא. אני חרדה לה, אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד גם אותה". על הגעגוע העצום ועל הקושי לגדול ללא אבא היא מספרת: "זה עולה לי בדברים הכי קטנים, כשאני אצל חברה ופתאום היא אומרת אבא, והוא נכנס. זה קשה לי כי לי אין אבא להגיד לו את זה. הבת־מצווה היום היא אירוע מרגש שבו אבא הוא נמצא ולא נמצא. בייחוד כשעושים את זה עם הילדים האחרים, שאיתם אני מרגישה משפחה".
היום המרגש ייפתח בביקור אצל נשיא המדינה רובי ריבלין. לאחר מכן יגיעו בנות ובני המצווה לרחבת הכותל המערבי, שם יתקיים טקס עלייה לתורה בהובלת הרב שמואל רבינוביץ' ואנשי הקרן למורשת הכותל. בסיום היום יתקיים אירוע חגיגי במוזיאון ארצות המקרא, במעמד הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי. יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, תמי שלח: "ביום כל כך מרגש, בו שמחה ועצב מתערבבים זה בזה, אנחנו מחבקים את יתומי צה"ל וכוחות הביטחון, שמגיעים למעמד הזה עם געגוע וכאב עמוקים על היעדר האב שנפל, אבל עם גאווה אדירה ותמיכה שמחממת את הלב. ומעל הכל - עם חיבור גדול למורשת הייחודית שהותירו אחריהם הנופלים".
